בית הכנסת ריק: בית חב"ד בסלטה השנה
(באדיבות בית חבד סלטה-ארגנטינה)
כבר שנים ארוכות שהכלכלה בארגנטינה מדשדשת, ולכן כשהקורונה הכתה בעוצמה, מצאה עצמה המדינה המונה למעלה מ-45 מיליון איש, במצב של טרום-קריסה. גם אחרי סגר כמעט מלא מזה כחצי שנה, עומד מספר הנדבקים על 578 אלף איש, ומספר המתים מתקרב ל-15 אלף - בהם גם יהודים רבים.
"הקהילה בארגנטינה חטפה מכה קשה וכואבת", מספרים הרב רפי טוויל ורעייתו חיה, המנהלים את קהילת בית חב"ד בסלטה שבצפון-מערב ארגנטינה. בעיר המונה כחצי מיליון תושבים חיה קהילה יהודית-ספרדית קטנה המונה כאלף איש בלבד, ובית חב"ד מהווה עבורם מרכזי יהודי-רוחני קהילתי.
השנה, נוכח הסגר, לא יפקדו מאות המתפללים את בית הכנסת. "נתפלל איש-איש בביתו", אומר הרב. "אנשים רבים בקהילה שלנו איבדו את מקום העבודה והם קורסים כלכלית. בסלטה אנחנו בסגר מלא לפחות עד סוכות. בראש השנה הלכתי עם הילדים לבתים של חברי הקהילה, כדי לתקוע להם בשופר בחצר הבית או ברחוב שמול הדירה. האופציה של תפילת ראש השנה או יום כיפור בגן המשחקים הייתה אסורה, ולכן גם ביום כיפור נתפלל לבד, ללא מניין או קריאה בתורה".
געגועים: כך זה נראה בשנה שעברה
(באדיבות בית חבד סלטה-ארגנטינה)
"למרות זאת", הוא מוסיף, "המסר שלנו הוא שיש לנו את העוצמה והכוח להמשיך לחגוג את החגים, למרות הצורה הכול כך שונה ומשונה. אנחנו מתפללים שבשנה הבאה נחגוג עם כל יהודי ארגנטינה, בירושלים הבנויה, ולכן בישראל צריכים להתחיל ללמוד ספרדית".
פרויקטור הקורונה, גרסת הקהילות היהודיות
החגים השנה בארגנטינה, לא נראים אותו הדבר בכל קהילה: "יש הבדל בין הערים השונות ברחבי המדינה", מציין הרב טוויל. "בבואנוס-איירס הבירה, היה היתר להתפלל בקבוצות קטנות בבתי הכנסת, תוך שמירה על מרחק. במקביל, בגינות ובמרחבים הפתוחים נערכו תקיעות שופר לכל המעוניינים. לפני ראש השנה חולקו בכל המדינה ערכות הכוללת סידור עם תפילה מקוצרת, חומר לקריאה בחג, מגזין מרתק לילדים וגם אוכל - למי שרצו בכך".
הקהילות היהודיות מתפקדות בימים אלה כמיני-מדינה: "בכל הריכוזים היהודיים במדינה הוקמו ועדות שתפקידן לדאוג לכל הקהילה - החל מקניות למבודדים, תחקור מגע עם חולים מאומתים, תמיכה מקצועית ועוד. ההתפרצות בעיר שלנו בשיאה, ומדי יום מצטרפים חולים חדשים לרשימה".
הרב והרבנית הם עוגן קהילתי, ולא עוזבים את בני הקהילה: "לדעת שנגענו בלב של מישהו מהקהילה, לא משנה אם זה קרה באמצעות זר פרחים, כוס קפה משותפת או שיחה טובה. להיות משמעותיים גם בתקופה כל כך מורכבת - זה לא ברור מאליו. במהלך ההכנות לראש השנה, הגענו לבקר את מרכוס - מחלים מקורונה שהשתחרר מבית החולים, אך היה עדיין מחובר לבלון חמצן. את ההתרגשות שלו לראות אותנו, אפשר היה לראות ולהרגיש גם מבעד למסכות שכולנו חבשנו על הפנים".
למה תתגעגעו ביום כיפור הזה?
"לסלפי של סיום הצום. יש לנו מסורת לאחר נעילה שכל המתפללים מצטופפים לתוך תמונה אחת, שתזכיר את החיבור המיוחד שהיה לנו ברגעים הנעלים של התפילה. נוכח המצב, השנה נתפלל כל אחד בביתו ורק ניזכר ביופי שיוצר קירוב הלבבות. כשנשיר את הפיוט 'עננו רחום וחנון - עננו', נבקש את זה מכל הלב. כולנו תקווה שנצא מחוזקים ומאוחדים מהמצב ההזוי הזה".
אישור לצאת ל"אמבטיה רוחנית"
הרבנית טוויל מספרת כי "הסגר שנגרם בגל הקורונה מביא לעיתים נדירות סיבה לחייך. בסלטה אין מקווה טהרה, ולכן אחת לחודש יש לנסוע ברכב, למרחק דומה לזה שבין תל אביב לאילת. יש גם צורך באישור מיוחד מהרשויות כדי לעבור בין עיר לעיר. החודש, באחד המחסומים, שוטר זיהה אותנו ואמר: "שלום הרב – כן, אני זוכר, אתה נוסע עם אשתך ל'אמבטיה רוחנית' שאתם עושים".
חשבון נפש: "באופן אישי אנחנו נמנעים מלהסביר מהלכים כל כך קשים וכואבים. לפעמים עלול להשתמע כאילו אנחנו מצדיקים את הטרגדיה של כל כך הרבה משפחות ברחבי העולם. אנחנו משתדלים לראות גם בתוך הרע נקודות אור חיוביות, כמו השהות המשפחתית המשותפת, הייעול בתחומים רבים, ואת השינוי שבזכותו אנחנו זוכים להשתתף באמצעות ה'זום' בכל אירוע של אחת המשפחות שלנו בארץ".
כמו אצל רבים מחסידי חב"ד, בדייט הראשון של הרב רפי טוויל עם חיה טסלר עלתה השאלה האם להיות חברים בצבא השליחים העולמי של הרבי מלובביץ'. "למזלי הגדול לא באמת ידעתי במה מדובר", חיה מעירה בחיוך. הבחירה בארגנטינה הייתה טבעית לרב רפי, שמשפחתו עלתה ממנה לישראל.
לרב והרבנית חמישה ילדים, ופעילותם השגרתית כוללת שיעורי עברית ויהדות, וגם חוגים לילדים ולגיל הזהב. שירותי הדת מתחילים קצת אחרי הלידה, בברית המילה - ומסתיימים בביצוע טקס "טהרה" בסיום החיים. בין לבין מתפעלים בני הזוג גם חוג פו"פ המסייע במניעת התבוללות ומגדיל במקצת את הקהילה.
הקרבה של סלטה להרי האנדים והגבול עם בוליביה, הפכה את האזור לאהוב על תיירים, ולכן מגיעים לבית חב"ד גם ישראלים אחרי צבא, שעושים "טרקים" באזור. המכולת הכשרה הכי קרובה לסלטה, נמצאת במרחק של ארבע שעות נסיעה, ולכן אתגר נוסף לתפעול בית חב"ד באזור כה נידח, הוא הכנת מזון מגוון, בכמויות שאמורות להספיק לכל בני הקהילה - וכן לישראלים שמגיעים לבקר.
