עד ראשית החודש נמנתה ישראל על עשרות המדינות שאינן מכירות בקוסובו, טריטוריה (המוכרת חלקית כמדינה) בעלת רוב מוסלמי, השוכנת בין אלבניה לסרביה. עבור פלורי דדוני, חבר הקהילה היהודית הזעירה בקוסובו, החדשות שבישרו כי מדינתו מכוננת יחסים דיפלומטיים רשמיים עם ישראל, הן לא פחות מסיבה למסיבה.
"כשנודע למישהו שאני יהודי, הוא בדרך כלל שואל במהלך השיחה מדוע ישראל איננה מכירה בנו", הוא מספר, "עכשיו סוף-סוף זה קורה וזו הרגשה פשוט נפלאה. לא אצטרך יותר לספק הסברים".
הכרתה המרומזת של ישראל בקוסובו מהווה חלק מעסקה משולשת שעליה הודיע הבית הלבן ב-4 בספטמבר. לפי ההודעה, סרביה, שטוענת לבעלות על אדמת קוסובו ונלחמה נגד הכרה בינלאומית בהכרזת העצמאות שלה בשנת 2008, הסכימה לשתף פעולה בכמה נושאים כלכליים עם ממשלת הטריטוריה הפורשת.
העסקה קובעת כי שתי המדינות יפתחו שגרירויות בירושלים - התפתחות שישראל וארה"ב מקדמות נמרצות, זאת על אף התנגדות הפלסטינים והאיחוד האירופי, שטוענים כי העיר צריכה להיות מוכרת כבירת ישראל רק לאחר לאחר שייקבעו הגבולות בין ישראל לפלסטינים.
סירובה של ישראל עד כה להכיר בקוסובו, נתקל באי-הבנה במדינה שתושביה תומכים נלהבים בארה"ב ומתפארים לדבריהם במסורת פילושמית (בעלת חיבה ליהדות) ארוכת שנים. "זה אירוני שישראל איננה מכירה בנו", אמר נשיא קוסובו האשים תאצ'י בראיון ל-ynet בשנת 2016.
ההנהגה בישראל חששה תמיד שהכרה בקוסובו תפגע ביחסיה עם סרביה, שנתפסו כחשובים יותר. מעבר לכך, סברו במדינה כי הכרה בזכותם של תושבי קוסובו להגדרה לאומית, תקשה על ישראל לטעון בזירה הבינלאומית שהפלסטינים אינם ראויים לזכות זו.
"זה יוצר בעיות שונות כשרוב העולם לא מכיר במדינה שלך"
בסיסה של הקהילה היהודית, המונה כמאה איש בלבד, נמצא בפרישטינה הבירה. דדוני, יליד המקום, מתאר ניצוץ של תקווה והתרגשות בקהילה הזעירה, מאז החל השיח על ההכרה הישראלית. בפרישטינה אין בית כנסת וחברי הקהילה נפגשים לארוחות שבת וחגים במלון בעיר, הנמצא בבעלותו של מוסלמי אלבני שמגלה עניין ביהדות - במיוחד בקבלה ובספר הזוהר.
חברים רבים אחרים בקהילה הם אזרחי ישראל המועסקים על ידי חברות בינלאומיות הפעילות במדינה. כחמישים יהודים משתתפים באופן קבוע בקבלת שבת.
דדוני עצמו הוא מהנדס טכני וחבר בקורפוס הדיפלומטי של "הקונגרס היהודי העולמי". הוא מספר כי מסעה בן 12 השנים של קוסובו להכרה - והתנגדותן העקבית של מעצמות העולם הגדולות להכיר בה - גרמו לו ולאשתו לפקפק בהחלטתם להישאר בקוסובו ולגדל בה את בנם בן ה-7, ליאור.
כבר כמה שנים שבני הזוג שוקלים לעלות לישראל, אבל הכרתה של ישראל במדינתם, ומה שנראה כהסכמתה של סרביה לנרמל יחסים עם קוסובו - מעניקים, לדבריו, "תקווה חדשה" להישאר במדינתם.
"קשה לנו כשלא מכירים בדרכון שלנו"
שורשיה של קהילת קוסובו נעוצים במאה ה-15, בהגירה של מגורשי ספרד ופורטוגל בתקופת האינקוויזיציה. הקהילה היהודית בקוסובו הייתה קטנה למדי מאז ועד לשואה, אז נכחדה מרבית הקהילה במחנות המוות ובהוצאות מקומיות להורג. מקהילה שמנתה כ-1,700 יהודים נותרו פחות ממחציתם, ואלה היגרו בעיקר לישראל.
ארה"ב היא אחת מ-116 המדינות שמכירות בקוסובו, מדינה ללא מוצא לים שבה חיים כ-1.9 מיליון תושבים. בין המדינות שמסרבות להכיר בעצמאות קוסובו נמצאות סין, רוסיה והודו. אי-ההכרה שלהן ושל מדינות אחרות וביניהן ספרד, מרוקו ואוקראינה, נובעת ככל הנראה מהחשש שהדבר ייצור תקדים ויגרור הכרזות עצמאות חד-צדדיות בטריטוריות שנמצאות בשליטתן.
"כשמרבית העולם אינו מכיר במדינה שלך, בדרכון שלך, זה יוצר בעיות מסוגים שונים, כולל אשרות וקשיים בנסיעות", אומר דדוני. "אנחנו רוצים שקוסובו תצליח ומייחלים לכך, אך עם כל הקשיים, תהינו אם אי-פעם נהפוך למדינה שתזכה להכרה מלאה, מפני שאתה רוצה להעניק לילד שלך את נקודת הפתיחה הטובה ביותר בחיים".
שיעור תמיכה עצום בנשיא ארה"ב
למרות ההבטחה שהשתמעה מדברי הנשיא האמריקני במהלך הטקס בבית הלבן, לא ברור עדיין אם ישראל אכן תכיר רשמית בקוסובו, ואם כן, מתי תצא ההכרה לפועל. בישראל עדיין מצפים לשמוע שקוסובו תקים את שגרירותה בירושלים, ומעבר לכך, רוצים לוודא שההכרה לא תעיב על היחסים עם סרביה.
יהודי קוסובו כמו כלל האוכלוסייה המקומית, אוהבים את דונלד טראמפ, נשיא ארה"ב, שאינו נחשב לפופולארי במיוחד במדינות מוסלמיות (בין היתר, בגלל ניסיונו לאסור כניסה של מוסלמים לארצות הברית).
בסקר של מכון "גאלופ" משנת 2018, עמדה התמיכה בטראמפ בקוסובו על 75%, שיעור גבוה מכל מקום אחר באירופה (במקום השני הייתה אלבניה, עם 72%). בסקר שנערך השנה זינק שיעור התמיכה בקוסובו ל-82%, שיעור התמיכה הגבוה באירופה.
דדוני מייחס זאת לדיווחים שדלפו החודש על העסקה הדיפלומטית בקוסובו: "טראמפ הוא אמריקה, ואמריקה, וגם ישראל, נתפסים כמדינות של הצלחה וחופש", הוא מסביר.