מאות-אלפי החסידים, הילולה המונית בארץ זרה, וגיבור תרבות ישראלי וניו-אייג'י: רבי נחמן מברסלב שנפטר והוא בן 38 בלבד, לפני 210 שנים, הוא אחת הדמויות הרלוונטיות ביותר עבור רבים בישראל 2020. אלא שמאחורי דמותו של המנטור היהודי החשוב עומדת אניגמה גדולה: האם מדובר באחד החידושים הגדולים של היהדות - או שמא בחציית גבול לעבר אנרכיה דתית? מה גורם למאות-אלפים לנהות בכל שנה לקבר בעיירה אוקראינית קטנה ונידחת?
אלו מקצת השאלות שעניינו את הבמאי אורי גרודר, יוצר "רבנו", דוקו בשלושה פרקים, שישודר החל מהערב (ד') ב"כאן". הוא עצמו חסיד ברסלב, ובמשך שנתיים שקד על יצירת הסדרה: "אני מרגיש שהוא איתי", הוא אומר. "אני מרגיש שהוא הרשה לי לעשות את הסדרה עליו. אם הוא לא היה מרשה, היא לא הייתה. אני בסך הכול כנוצה ביד הסופר, המרפרפת על דמותו הענקית".
הרב שנפטר בגיל 38
בשנת 1772 נולד תינוק בעיירה מז'יבוז שבפלך פודוליה להוריו - הרב שמחה ופייגה, נכדתו של מייסד החסידות, הבעש"ט. הוא נקרא על שם סבו מצד אביו – נחמן. בשנת 1785, סמוך לבר המצווה שלו, הוא מתחתן עם סאסיע בתו של רבי אפרים הנגיד מן העיר אוסיאטין – שם גם מתיישב הזוג הצעיר.
כשהוא בן 18 נפטר חמיו והוא עוזב את ביתו לעיירה הסמוכה, מדוודיבקע. לאחר שמתפרסם הסיפור על נערה שהציל מחטיפה של כומר מקומי, מתחילים אנשים להתקרב לרב הצעיר והכריזמטי. אז גם פורצות המחלוקות והרדיפות נגדו, לאחר שכינה מספר רבנים שהתבלטו רק ב"חיצוניותם" - "מפורסמים של שקר". מחלוקות אלו מאפיינות את ברסלב מאז ועד היום.
בשנת 1798, ל"ג בעומר, מחליט רבי נחמן לעזוב את משפחתו ולעלות לארץ ישראל על אף הסכנה, כשברקע מלחמה בין נפוליאון והשלטון העות'מאני. כאן הוא שוהה מספר חודשים ואז שב לאוקראינה. אחרי מספר שנים של מסעות, מחלוקות ורדיפות מגיע רבי נחמן ב-1802 לעיירה קטנה בשם ברסלב. כבר בשבת הראשונה קובע הרב הצעיר כי החסידות שלו תיקרא על שם עיירה זו, המורכבת מהמילים בשר ולב.
הטרגדיות והמעבר לאומן
באתה עת מתקרב אליו תלמידו הגדול, רבי נתן מנמירוב – תלמיד חכם מופלג – שבחר להשליך את כל מה שהשיג בעבר ועשוי היה להשיג בעתיד, ולדבוק ברבו החדש והשנוי במחלוקת. "לפגישה הזו", אמר רבי נחמן, "חיכו דורות רבים, ואילולי רבי נתן שהפיץ את תורתי בעולם, לא היה נותר ממנה מאום".
באותן שנים סבל רבי נחמן שלל טרגדיות: אשתו סאסיע הולכת לעולמה, וכך גם שנים מילדיו - באחד מהם, שלמה אפרים, תלה תקוות משיחיות. בעקבות צערו האישי והירידה הרוחנית שחווה, הוא מודיע לתלמידיו שלא לבוא בעקבותיו.
אבל אז, בעיצומו של המשבר, נישא רבי נחמן מחדש, חוזר לקהילתו ו"עולה מדרגה". הוא מתחיל לספר את סיפורי המעשיות שלו, מגלה את מגילת הסתרים שבה נחשף מה יהיה בימות המשיח - וגם מוסר את "התיקון הכללי" שחיבר, הכולל עשרה פרקי תהילים. הוא מבטיח כי מי שיאמר אותם לאחר פטירתו על יד קברו, וייתן פרוטה לצדקה, הרי שגם אם "גברו ועצמו עוונויו וחטאיו במאוד-מאוד, אשתדל להתאמץ לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו, ואמשוך אותו מהפיאות אפילו משאול תחתיות".
באחד ממסעותיו עובר רבי נחמן דרך העיירה אומן, שם נודע לו על הטבח הנורא שערכו הקוזאקים עשרות שנים קודם לכן ביהודים, כאשר 30 אלף מהם נשחטו לאחר שסירבו להתנצר. בעיירה זו, לצד הקדושים - אמר למשפחתו ולתלמידיו - ארצה להיקבר. בסוף ימיו, כשהוא סובל משחפת קשה, התגורר רבי נחמן באומן, ובחודש תשרי 1810 - בעיצומם של ימי חול המועד סוכות - הוא נפטר ונקבר בבית העלמין הישן של העיר.
ראש השנה - כסמל רוחני
"במאה ה-18, הדבר החשוב ביותר שמתרחש באירופה, הוא החסידות", אומרת פרופ' חביבה פדיה. "ובתוך התהליך הזה רבי נחמן הוא הדמות הבולטת ביותר. החשיבה שלו היא רדיקלית, מקורית מאוד. את היכולת לקחת מושגי מפתח מתורת החסידות והקבלה, ולהתאימם לאדם המודרני בצורה פילוסופית אקזיסטנציאליסטית - הייתה כמעט רק לרבי נחמן".
ההברקה הפסיכולות של רבי נחמן
(מתוך "רבנו", כאן11)
ד"ר זאב קיציס מאוניברסיטת בר-אילן, חוקר חסידות וברסלב, מוצא קשר מעניין בין הביוגרפיה של רבי נחמן להגותו המרכזית. החיבור הזה, צריך לומר, מאפיין את ברסלב גם 220 שנים אחרי היווסדה. "לרבי נחמן היה עניין עם נסיעות, מעברי מקום והתחלות חדשות", הוא קובע. "לא מעט פעמים בחייו הוא ביצע מעברי מקום קיצוניים ודרמטיים. זה התחיל מהיותו בחור צעיר דרך עיירות שונות, כולל הנסיעה הבלתי פשוטה לארץ ישראל. כך גם הוא שולח באחת הפעמים מכתב לתלמידיו המופתעים כי החליט 'לעזוב אותם'.
"מה שמעניין במיוחד היא העובדה שחלק ניכר מן המעברים הללו מתרחשים בערב ראש השנה, תאריך שהוא דרמטי אצל רבי נחמן. גם לתלמידיו הוא אמר עוד בחייו: אם אתם אנשים שלי, בואו אליי בראש השנה. 'כל העניין שלי הוא ראש השנה'. אז היו סביבו כמה מאות חסידים, אבל רבי נחמן צפה שהם יהפכו להמונים, מה שאכן התרחש כפי שאנו יכולים לראות בכל ערב ראש השנה ב-20 השנים האחרונות".
מה מיוחד בראש השנה דווקא?
"ראש השנה הוא תאריך בו הנצח הרוחני, הדתי והפסיכולוגי מגיע לאיזשהו שיא, ואתה מבקש להתחיל מהתחלה", אומר ד"ר קיציס. "שנה חדשה, התחלה חדשה. רבי נחמן הוא אדם של 'ריסטארט', של אתחול. כל חייו מאופיינים בחוסר שקט, במסעות, ברצון להגיע לאיזשהו יעד.
"כך למשל, מטרת המסע לארץ ישראל - נקודת ציון מרכזית בחייו - הייתה המסע עצמו. בארץ ישראל הוא בקושי שהה, וכבר ביקש לחזור. במהלך המסע התרחשו דברים מוזרים: רבי נחמן לבש בגדים משונים, הזמין סיטואציות שיבוזו לו, כי הוא ביקש 'לפרק את זהותו'. בכלל, בעזיבת מקום יש אלמנט של פירוק, וכל המעגלים החיצוניים שתומכים בך ובזהות שלך נעלמים. אתה נשאר בנקודת אפס שיש בה הרבה כאב, געגועים וחוסר וודאות. רבי נחמן מוצא ב'חוסר הביטחון' את הביטחון הגדול ביותר".
מכאן, סבור החוקר, גם מופיעה ההתבודדות ביערות באישון לילה. "האם יש מקום עם היעדר הבטחונות שליוו אותך עד כה יותר מזה? גם המונח 'השתוקקות' שאופייני לברסלב - להבדיל מהדבקות החסידית הקלאסית, שנחשבת ל'בטוחה יותר' - מאפיינת את הרצון התמידי 'להגיע' למטרה מסויימת. היא מאפיינת את התום ואת הענווה של אדם שמתחיל משהו חדש, והולך לקראת הלא נודע".
"החסידים המתים"
עם פטירתו של רבי נחמן, אמורה הייתה החסידות - כמו חצרות רבות אחרות - להתפרק. באותן שנים האדמו"רות לרוב לא עברה בירושה, ועם פטירתו של רב היו תלמידיו עוברים לרבי אחר. אבל חסידי ברסלב נשארו מאוחדים.
(מתוך "רבנו", כאן11)
"הם הרגישו שיש את העולם ויש אותם, הם היו מאוד חשדניים", אומר החוקר. "הדבקות הזו ברבי המנוח הייתה מוטציה בעולם החסידי, ולכן הם כונו 'החסידים המתים'". במהלך המאה ה-19 נחשבה חסידות ברסלב לנידחת ואפילו קצת משונה. מספר החסידים היה זעום והם היו נרדפים. בראשית המאה ה-20 ברסלב "התגלתה ברסלב על ידי יהודים משכילים לא חסידיים, כמו מרטין בובר שהגיע לחסידות בגישה רומנטית, ומצא את הסיפורים של רבי נחמן. אך המפנה המשמעותי התחולל בשנות ה-70.
"רבי נחמן מתלבש טוב בתקופת משבר", אומר גרודר. "כשיש משבר אישי או משבר חברתי, התורה של רבנו נותנת את המענה המדוייק". פרופ' ארתור גרין מוסיף אבחנה מעניינת, הלקוחה שוב, מהביוגרפיה של הרבי עצמו: "ברסלב היא חסידות שנוצרה בשביל אנשים סובלים, כי הרעיון הוא שלא משנה ממה אתה סובל, המאסטר עצמו עבר סבל גדול הרבה יותר מזה והתאושש ממנו".
"לפני פרויד היה רבי נחמן"
גרודר מצטט את ד"ר יונתן שתיל, מחבר הספר "פסיכולוג בישיבת ברסלב", המסביר כי ההתבודדות והדיבור על הצרות הן הברקה פסיכולוגית של רבי נחמן. "כשאדם בנפילה, שפיכת הלב עשויה להיות נקודת מפתח שבעזרתה הוא נחלץ מהבור. שנים מאוחר יותר דיבר גם פרויד על 'דיבור שמרפא מחלות פיזיות ופסיכוסומטיות'".
לדברי ד"ר קיציס, אחרי מלחמת יום הכיפורים, בתוך השבר שנוצר בחברה הישראלית ובנרטיב הציוני, הרבה אנשים שחיפשו את עצמם מצאו את אבידתם בברסלב. ''אני גם רואה חפיפה מובהקת בין התקופה שבה התחילו חיילים אחרי צבא לנסוע להודו ולמזרח, להתקרבות הגדולה לברסלב".
פרופ' נסים ליאון, סוציולוג מאוניברסיטת בר אילן, מדבר על הנהירה הגדולה דווקא של בני עדות המזרח לברסלב, והיא למעשה החסידות היחידה מלבד חב"ד שכוללת במוצהר חסידים לא אשכנזים. הוא מתייחס למוהרא"ש שיק, מגדולי רבני ברסלב שכונה "הצדיק מיבניאל", שנפטר ב-2015 ועמד בראש קהילה גדולה: "ברסלב של הרב שיק, למשל, מצאה את הצעירים ברגעים שבהם הם מחפשים את החיבוק, את המילה של 'בני' ואחי'. הם מגיעים מתוך עולם שהוא יחסית הרוס, ומייצרים לעצמם קהילה וזהות".
"יש בעיות בחסידות"
אלא שהזהות הזו, שקרצה לכל כך הרבה צעירים החל משנות ה-70 - מייצרת גם לא מעט אמביוולנטיות. מחד גיסא, בדיוק כמו "רבנו", מדובר בחסידות אינדבידואלית לחלוטין, שבה כל אחד מוצא את הקשר האישי שלו לרבי נחמן. מאידך גיסא, כפי שאומר גרודר, הדבר עלול לייצר הרבה כאוס באין משטר ובאין גורם אחראי: "אין שומרי סף, כל אחד יכול להיכנס כולל כאלה שיוצאים מהנורמה".
כך למשל, אחת מהדמויות המרכזיות בברסלב החל משנות ה-70, ומי שאחראי במידה רבה (מלבד הרב שיק) לפופולאריות העצומה של החסידות, הוא לא אחר מאשר הרב אליעזר ברלנד, דמות שנויה במחלוקת שהואשמה במעשים חמורים.
האם הרב ברלנד ועשרות-אלפי חסידיו מקהילת "שובו בנים" נחשבים ל"ברסלבים"? מי בכלל קובע מי הוא "ברסלבר" אמיתי? יוצרי הסדרה טורחים להזכיר כי רבי נחמן כבר אמר לחסידיו שהוא "יעשה מהם כיתות כיתות". האם התכוון גם לכיתות האלו?
"נוצר טשטוש גבולות מסוכן בין טיפול ביסודות הבעייתים הנפשיים, או בעיות סוציאליות קשות, כאשר לפתע הן קיבלו איצטלה חדשה של ערך דתי", אומר ד"ר קיציס. לדבריו, באופן כללי "הדבר הזה יוצר בעיות לא פשוטות בתוך ברסלב המודרנית. מצד אחד, יופיה של ברסלב הוא באיפשור של כניסת חלושי הנפש ואנשים מתחתית החברה הישראלית אל החסידות. מצד שני, אתה יכול בקלות לנסח מחלת נפש בשפה של ערכים דתיים ברסלבים, ואתה לא מזהה שזה מקרה שצריך לטפל בו בצורה מקצועית".
(מתוך "רבנו", כאן11)
