בשיתוף The Rabbi Sacks Legacy Trust
נשיא המדינה יצחק הרצוג אירח בשבוע החולף את "שיחת הרב זקס" לזכרו של הרב הראשי של בריטניה לשעבר הרב יונתן זקס שהלך לעולמו בטרם עת לפני כשנתיים. במסגרת האירוע, הנשיא קיים שיחה פתוחה על מורשתו ועל עולם הערכים של הרב זקס עם ד"ר אריקה בראון, מנהלת מרכז זקס-הרנשטיין בישיבה יוניברסיטי שבניו יורק. עוד השתתפו משפחת זקס, כולל אלמנתו הרבנית ליידי איליין זקס, ונאמני קרן הרב. צפו באירוע המלא בווידיאו בראש הכתבה.
״אני סמוך ובטוח כי מורשתו של הרב זקס תתעצם ותעבור מדור לדור. היא תשנה את הדיאלוג בעולם היהודי,״ אמר הנשיא והוסיף: "ההשפעה האמיתית שהותירה בי מורשתו של הרב זקס היא קריאת כתבי פרשת השבוע שלו, המהווים מעיין עוצמתי של ידע, של מקוריות, של רעיונות, ומקור להבנת התכנים בתנ"ך, וכמובן ראי לתבונתו ונקודת מבטו של הרב זקס על האנושות".
הנשיא התבקש לחלוק ממשאלותיו ותחזיותיו על ישראל במאה ה-21: "אני מאמין שעלינו להמשיך לשאוף גבוה, אך בשביל זה עלינו להשאר יחד וגם, להמשיך ולהתווכח. הרב זקס כתב שהיהדות אף מעודדת פולמוס וויכוחים. עלינו לחתור קדימה, וביחד. אם נשכיל לעשות כן - נגיע לפסגות הגבוהות ביותר עלי אדמות".
במסגרת האירוע, אישי ציבור בולטים, ביניהם ראש הממשלה יאיר לפיד, ראש הממשלה החליפי נפתלי בנט, נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות, הרב הראשי לישראל לשעבר ישראל מאיר לאו, ויו"ר הסוכנות היהודית לשעבר נתן שרנסקי, סיפרו על השפעתו של זקס בברכות מצולמות ששלחו. אהוד בנאי ביצע את השירים "בלוז כנעני" ו"יוצא לאור" באולם בית הנשיא.
לקראת האירוע ביקשנו מנשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, המשורר צור ארליך, הסופר והבימאי יאיר אגמון, הרב בני לאו, מרים פרץ, רחלי פרנקל ואחיו אלן לספר על מה היה הרב זקס עבורם וכיצד דמותו והגותו שינו את חייהם.
אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון
אל כתביו המרתקים של הרב יונתן זקס זכרו לברכה התוודעתי בשנים האחרונות, ויש משפט מעורר השראה שמצאתי באחד מספריו הראשונים - "לכבוד השוני", אשר מבטא, בעיני, את תמצית השקפת עולמו הרעיוני. וכך כתב: "בעולם של אי-ודאות גוברת, המוסריות מחזירה לתמונה את רעיון האחריות: הרעיון שמה שאנחנו עושים, ביחד ולחוד, הוא בעל השפעה, ושהעתיד הוא בידינו".
דבריו אלה של הרב זקס מעודדים לעשייה, להתנהלות מוסרית, להתנהגות מתוך אחריות, ובעיקר - מעניקים תקווה…
בכתביו של הרב זקס גיליתי אוצר של מחשבה והגות המזמין לשיחה מעמיקה, תוך שילוב בין העולם העכשווי לעולם ההלכה. הרב זקס מעניק בספריו כלים רחבי יריעה ותובנות מקוריות לעיון בטקסט התנ"כי. הוא יוצר גשר של כבוד בין עולמות שונים, ומאפשר לכל החפץ בכך לפסוע עליו.
צור ארליך, משורר, מתרגם ועורך
מורה לחיים היה לי הרב זקס. מתוקף עיסוקי המתמשך בתרגום כתביו, דבריו ליוו אותי שבוע אחר שבוע, ולא בקריאה פסיבית רגילה אלא במעשה אקטיבי של כתיבת דבריו מחדש; יציקתם מהשפה היפה להם, מבוהק סגנונו האנגלי הצח והעשיר שנכתבו בו – אל השפה היעודה להם, שפת הקדומים שממנה נוצקו. כמיליון ורבע מילים של הרב זקס תרגמתי לעברית. זהו אומדן מקורב אך מציאותי. בעברית זה יוצא קצת פחות. כושר הניסוח המופלא שלו, בעל פה וגם בכתב, גורם לכך שפעולת התרגום נעשית בחלקה הגדול כמעט מאליה. המשפטים נוצקים כשֶמן אל פך הלשון האחרת. בזרימה ובמצלול ובתואם שבמשפטים של הרב זקס יש מן השירה.
אך עיסוקי זה במילים הוא לי רק בסיס ומסגרת להפנמתן. דברי תורה, מסתבר, יכולים להפוך לבבות. בכוחם, בקריאה מקורית ומעמיקה כשל הרב זקס, להציע ליחיד ולאומה ולאומות מסגרות חשיבה פוריות ואופק מוסרי מלהיב. פילוסופיה עשויה להיות קיומית במובנה המעשי של המילה. תגליות מקראיות – לנסוך תקווה.
וכך, גם מתוך תפקידי הייחודי, הייתי פשוט אחד מתלמידיו הקוראים – גם אם זו קריאה מסוג מיוחד, אקטיבי, כמתואר. אין צורך לאמץ את עמדתו של הרב זקס בכל נושא כדי להיות תלמידו, כדי להיות מושפע ממנו באורח יסודי ולהתחיות מרעיונותיו. בהגותו, ובדרך שבה הבהיר והעביר אותה, השכיל הרב זקס לבנות תמונת-עולם שלמה, קוהרנטית, שיש בה כדי למלא את צורכי הנפש בת זמננו. הוא קלע אליהם מתוך רגישותו הרבה לוויברציות הרוחניות של העת, ומתוך התעניינותו הערנית, עתירת הקריאה וההקשבה, בכל תחום אפשרי. מתוך חוכמת לב, שהיא קומה נוספת על חוכמת הדעת.
מקהלה הרמונית דיברה מתוך פיו של הרב זקס: מקהלת קולות רבים של כל תחומי החיים, של כל המקומות הכואבים, המתחככים, שאפשר לרפא. זו הייתה מקהלת קולותיה הצעירים של היהדות העתיקה. זו הייתה מקהלת קולותיה של האמונה הדתית בעולם מחולן שהמוסר וטעם החיים בורחים ממנו. זה היה קולו לעולם, וקולו אליי: הקול המשכנע, היטב מכל קול אחר, מדוע להיות יהודי, מדוע להיות ישראלי, מדוע להיות אני, מדוע להיות.
מרים פרץ
מעולם לא פגשתי את הרב יונתן זקס. אך לפני 7 שנים, כ-4 שנים אחרי שבני אלירז נפל, ישבנו בליל הסדר עם הנכדים וקראנו בהגדה - והם שאביהם נהרג בעזה, דיברו קשה על המצרים. אני קיבלתי את זה קשה. חשוב לי שלא לחנך אותם לשנאה. כשהתחלנו לדבר על המצרים, אחד הנכדים אמר, 'תראי, אפילו ה' אמר לנו לקחת מהם כסף וזהב'. ואז אני אומרת לאליסף, 'איזה מן עם אנחנו? זה לא יכול להיות, מה יצאנו ממצרים כדי לקחת את כל הרכוש של המצרים? זאת החרות של העם שלנו? לקחת מהמצרים?'. אליאסף שכבר נחשף להגותו של הרב זקס הציע לקרוא מספרו "מועדים לשיחה" את פרשנותו על יציאת מצרים.
הרב זקס מלמד אותנו שיש סיבה לכך - הלקיחה של הכסף והזהב מהמצרים נועדה כדי להפחית את השנאה. כאשר עבד משתחרר, בעל הבית נותן לו תשורה קטנה. מה עושה תשורה? היא מפחיתה את מידת השנאה למעביד שלו.
מיד אחרי פסח לקחתי מחברת וקראתי לה "דברים מהרב זקס" - מחברת של תובנות ובה כתבתי את הסיפור והמסקנה שכדי להיות חופשי אדם צריך להשתחרר משנאה. היופי ביהדות זה שהיא לא שוללת את האנושיות של האויבים שלה, ומצאת את עצמי בליל הסדר מספרת לנכדים: 'תראו, על מה הקב"ה חשב כשיצאנו ממצרים? שלא ישנאו כל מצרי, כל ערבי, לא כולם פגעו באבא שלכם.
מאז אני קוראת את ספריו בכל שבת. מבחינתי זה חובה. חי בינינו איש רוח מהגדולים שיש ולא זכינו להכירו מספיק כאן בישראל. יש בו עושר של מחשבה ייחודית, היכרות עם דתות שונות, הבנה בכלכלה ובפילוסופיה. הוא מביא תפיסה חברתית של הנביאים איך להתייחס, לזר, לגר, לעני, לאחר, ובכל ההגות שלו יש אהבה וחמלה.
התחברתי דרכו לסיפור של האחריות המוטלת עלינו, על האחריות של העם היהודי בכלל ושל אדם לאדם. הוא משלב את המילה אחריות עם 'תיקון עולם'. שכל אחד בחלקת האלוהים הקטנה שלו יכול לעשות תיקון ולשנות את העולם, כדי שיחד נוכל לבנות עולם טוב יותר.
הסופר והבימאי יאיר אגמון
בחודש אלול, לפני מאתיים שנה בערך, התחלתי ללמוד בישיבת קטנה ונפלאה על הר הגלבוע. לוח הזמנים של הישיבה היה די פשוט – כל היום לומדים גמרא. ואני לצערי אף פעם לא אהבתי גמרא, ואף פעם לא הצלחתי להתחבר לסוגיות, לפלפולים, לויכוחים האינסופיים. אחרי כמה שבועות של ייסורים, החלטתי לעזוב את הישיבה. פניתי לרב זאביק, אחד מאנשי הצוות במקום, והודעתי לו שאני פורש. אבל זאביק שאל אותי, יאיר, יש משהו שאתה כן אוהב ללמוד. ואני אמרתי לו, כן, אני אוהב ללמוד תורה. פרשת שבוע למשל. וזאביק אמר לי, אז תלמד תורה! אל תיכנס לשיעורים, אל תלמד גמרא. פשוט תלמד מה שאתה אוהב. ככה זאביק אמר לי, ואני שמעתי בעצתו, והתחלתי ללמוד את חמשת חומשי התורה, מבוקר ועד ערב.
וכך, בתוך רגע אחד כל החוויה שלי בישיבה השתנתה לחלוטין. במקום לסבול, התחלתי להנות, מספדי הפך למחול. כל היום למדתי תורה! הייתי קורא את הפסוקים, ומנסה להבין אותם, הייתי לומד את דברי הפרשנים, מסכם מאמרים אקדמיים, ושומע שיעורים מוקלטים. ובאופן טבעי, בתוך כמה חודשים, הגעתי לטקסטים ולרעיונות של הרב זקס. וכשהתחלתי לקרוא אותו, הרגשתי, שמצאתי את שאהבה נפשי.
ואני רוצה להסביר מה תפס אותי בעמדה הפרשנית של הרב זקס. חצי מהספרים שקראתי על התורה, היו ספרים של אנשים ש'השתמשו' בתורה כדי להצדיק את עצמם. באופן ניסי, כל מה שכתוב בתורה, הסתדר באופן מושלם עם ההשקפה התרבותית שלהם! החצי השני של הספרים שקראתי, היו ספרים של אנשים שניסו להסביר את התורה, דרך השקפה של מישהו אחר - של חז"ל, של ליבוביץ, או של קאסוטו.
אבל כשקראתי את הרב זקס הרגשתי שסוף סוף יש מישהו שמנסה פשוט להקשיב לתורה. להקשיב למה שהיא אומרת. בלי להחליט מראש 'איזו מין תורה זו'. בלי להחליט מראש את מי הפסוקים האלה יכולים להצדיק. התחושה שלי היתה שיש כאן אדם שניגש אל הטקסט הזה ברגישות, בפתיחות, בהקשבה אינסופית. כשקראתי את הרב זקס ידעתי – ככה צריך ללמוד תורה.
אני אתן דוגמא אחת יפה. התורה 'מבזבזת' עמודים שלמים בספר שמות על תיאורים קדחתניים של תכנון המשכן, ושל הקמת המשכן. ואני אף פעם לא הבנתי, למי אכפת! למה אנחנו צריכים לקרוא את זה. התשובה שנותן הרב זקס עשתה לי סדר בראש. "התורה, שמקדישה רק שלושים וארבעה פסוקים (!) לסיפור בריאת העולם, מקדישה יותר מחמש מאות פסוקים (!!!) לסיפור בניית המשכן. וזו הסיבה - לתורה ברור מאיליו שאלהים יכול לברוא בית לבני האדם, השאלה שמטרידה אותה היא - כיצד יכולים בני האדם לבנות בית לאלהים". אחחחח איזה יופי אתם מבינים. ככה צריך ללמוד תורה! שכוייח.
רחלי פרנקל
איך כותבים על שיעור קומה, על גדולה אישית, גדולה תורנית, הנהגה והשראה יוצאת דופן?
הנטיה הנלעגת היא הכשל הידוע של ההספדים: 'המנוח, אני והמנוח, אני'. אבל כאן ההזמנה היא לספר משהו אישי ומה הוא הרב זקס עבורי - וזה מרגיש מאד טבעי. כי עם כל גדולתו, היקף ההוראה והכתיבה שלו והעמדות הגבוהות שמילא כנציג יהדות אנגליה ומאוחר יותר כמורה דרך וקול יהודי ייחודי בעולם כולו, המפגשים עם הרב זקס אישיים מאד. בין אם המפגש מתרחש בספר, ברשת או בחיים. הלבביות ואהבת האדם העמוקה שלו נוגעים בנפש ויוצרים תחושת קרבה והכרות. אחרי כמה שנים של קריאה ומעקב מרחוק, פגשתי את הרב זקס באירועי יום האחדות שנולדו מתוך האחווה העמוקה שהורגשה בימי החיפושים אחר בנינו, הנערים החטופים.
בטקס עצמו שמעתי את הרב מנסח את המשפט הפשוט והמדויק כל כך: "אל תסכים עם שום דבר שאני אומר, רק שיהיה לך אכפת ממני", איזו פשטות, ולמה זה דורש אומץ להפנות את הקריאה הזו זה לזה, ולעצמנו. אפשר אפילו ממש להתרגל לצפות לזה: שלא נסכים, רק שיהיה לנו אכפת. וכך הרב ממשיך לחיות בתוכי, להבהיר רעיונות, לנסח תובנות, להפיח תקוה.
הרב מזכיר לנו מה בין אושר לשמחה: אושר אפשר להרגיש לבד, היא רגש שקול שמביא בחשבון את הסיכום הכללי של החיים. שמחה חולקים עם אחרים, יש לה אנרגיה של ריקוד ושירה, והיא חיה בתוך הרגע. גם אם אני כרגע לא מאושר, אני יכול לבחור להיות בשמחה. הוא מבחין בין אופטימיות מהזן של ה'יהיה בסדר' הישראלי לבין תקווה אמיתית שהיא האמונה שביחד נוכל לגרום לכך שיהיה בסדר. הראשונה לא תובעת מאתנו דבר מלבד מידה של נאיביות. התקוה תובעת מאיתנו אומץ, עשיה, שיתוף פעולה, סיכון. היא הופכת אותנו לפגיעים, מפני שאנחנו מושקעים בה באמת. אבל הרב זקס לימד אותנו לא להתבלבל, לא להסתפק בקלישאות ריקות. כי להיות יהודי הוא תמיד להיות סוכן של תקווה.
אלן זקס
היינו מאוד קרובים, מספר אחיו הצעיר מבין ארבעת האחים (הרב יונתן זקס היה הבכור). יכולתי לדבר איתו שיחות נפש עמוקות, על כל דבר שבעולם. אבל זה לא היו שיחות של רב עם תלמיד, אלא בין שני אחים, שזכיתי לקבל מהן אינספור השראה והעשרה. תמיד היה ערך מוסף, לכל שיחה איתו. אין שיחת סרק. אם זה פסיכולוגיה, סוציולוגיה, מדע, מוסיקה, פוליטיקה. הוא אף פעם לא נתן תשובה רדודה. הוא היה אח למופת שדאג לבני המשפחה. גם אם איחרתי לבית הכנסת, הוא היה קם מהמושב שלו ובא לקבל את פני ולוודא שיש לי מקום והכל מסתדר. הוא רצה ללמוד מכל בן אדם, הצמאון שלו ללמוד כל יום משהו חדש, בשילוב הזכרון המדהים שלו, פשוט היו נדירים.
אין עניין להנציח אותו, יש משימה להכניס את מסריו ומשנתו ובעיקר את ערכיו למערכת החינוך בישראל. הלימוד היה בראש סדר העדיפויות שלו. לא בכדי הדעות שלו מוערכות בקרב חלקים אדירים בציבור, מימין ומשמאל. הוא חוצה מחלוקות. ויש לנו אחריות לוודא שיהודים, בארץ ובעולם גאים ביהדותם.
הרב בני לאו
את הרב זקס פגשתי לראשונה לפני כמעט 25 שנה, עת יצאתי עם משפחתי לשליחות של תנועת בני עקיבא באנגליה. ביום הראשון לכניסתי לתפקיד חיכה על שולחן העבודה מכתב הזמנה לכנס "לימוד". זו היתה אחת השנים הראשונות של הכנס הזה והעולם הדתי בבריטניה סער בעקבותיו. הרעיון של כנס לימוד הוא הזמנה ללימוד מקורות יהודיים מגוונים בלי קיטלוג של זרם או השקפה. סופרמרקט ענק של לימוד תורה במשך שבוע. המנהיגות החרדית של לונדון החרימה את הכנס והטילה איסור על הרבנים שפועלים מטעם בית הדין של לונדון להשתתף בכינוס.
כמה ימים אחרי הגעתי קיבלתי הזמנה לביתו של הרב הראשי, הרב זקס, לשיחת היכרות. במהלך השיחה הוצאתי את ההזמנה לכנס לימוד ושאלתי את הרב לדעתו על השתתפותי כרב התנועה. הוא לא היסס וענה בנחרצות: "זו תהיה מצווה גדולה שתוכל לעשות אם תשתתף בכינוס ותביא איתך מבוגרי התנועה". מאז תנועת בני עקיבא באנגליה משתתפת באופן קבוע בכנס החשוב הזה ומביאה מכוחו של הרב זקס רוח של סובלנות ושל דיאלוג עמוק עם כל מי שמבקש להיות חלק מהעם.
עם השנים התחזקה ההכרות בינינו ואיתה גם העמיק הקשר. לפני כעשור פנה אלי הרב בבקשה לכתוב הקדמה למהדורה העברית של ספרו "לתקן עולם שבור". שאלתי אותו מהו החלק בספר שבעיניו ראוי להבלטה יותר משאר החלקים. גם הפעם ענה ללא רגע של מחשבה: סיפורו של אברהם שמגלה את אור האלוהים. הוא התכוון למדרש אודות אברהם שרואה ארמון דולק באור יקרות. "אמר תאמר הבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה"
זו היתה תמצית תורתו של הרב זקס. לדעת שהמפגש עם תורת ה' הוא מפגש של התחייבות ושל דיאלוג אין סופי. הוא האמין בכוחה המרפא של התורה, ביכולת התמודדות עם כל אתגרי העולם ושבריו בעזרת חדירה לעומק התורה ולאותיותיה. דמותו של אברהם ריתקה אותו וליוותה אותו כמגדלור כל חייו. וכמו אברהם חי הרב זקס בתודעה עמוקה של שליחות, של אחריות, של השתדלות להיות מקור של ברכה ולהאיר באור יקרות את עולמו של הבורא ולרומם קרן ישראל בעולם.
חבל על דאבדין ולא משתכחין. יהי זכרו ברוך.
בשנה האחרונה קיימה "החברה לחקר המקרא" מיסודו של דוד בן גוריון סדרה של "לרפא עולם שבור" - 50 הרצאות בפרשת השבוע מתורתו של הרב זקס. ההרצאות ניתנו בהתנדבות על ידי רבנים, אנשי אקדמיה ותלמידי חכמים. להאזנה להרצאות, כנסו כאן.
בשיתוף The Rabbi Sacks Legacy Trust
פורסם לראשונה: 10:04, 11.09.22