משפחת שמואלי, קיבוץ אילות
אל תקראו להם פריפריה: שישה בידודים בשנה אחת
למשפחת שמואלי מקיבוץ אילות, הסמוכה לאילת, הכניסה לסגר הייתה שינוי סדרי עולם באופן ציון החג, מאז עברו לחיות בצורת החיים השיתופית: "חגגנו לראשונה בבית שלנו, רק אנחנו, המשפחה הגרעינית", מספרת ליטל שמואלי. "עשינו ארוחת ערב, החבאנו אפיקומן, העלינו בשלב מסוים את המשפחה שלי לזום, ובזה זה נגמר. הייתה תחושה אחרת, כי ליל הסדר זו ה-חגיגה של השנה בקיבוץ. משהו כמו 400 איש בחדר האוכל ששרים, רוקדים, קוראים את ההגדה, מתארגנים המון זמן מראש, ואז פתאום זה לא היה. היה נחמד כאן, אבל לא חגיגי מאוד".
לפרויקט התש"ף:
משפחת שמואלי: ליל סדר בלי חברים, עם מרטין לותר קינג
מה נשתנה השנה?
"עדיין כל אחד חוגג בבית שלו, כי עוד לא מתקהלים. לראשונה זה זמן רב נסענו להוריי שגרים ביפו, בתקווה שלא ניכנס לבידוד נוסף. בשנה האחרונה לא חגגנו שום חגיגה עם המשפחה שלי, וזה היה למעשה החג הראשון. לחגוג עם המשפחה הפך למשהו שהוא לא מובן מאליו, וזה עצוב. את פורים היינו אמורים לחגוג איתם, אבל יום לפני הנסיעה קיבלנו הודעה שהבן שלי נכנס לבידוד וביטלנו את החופשה".
3 צפייה בגלריה
"כל מה שאני רוצה זה להצליח לחגוג עם המשפחה שלי. חששתי שזה שוב יתבטל". משפחת שמואלי
(אלבום משפחתי)
איך עברה עליכם שנת הקורונה?
"בשנה האחרונה חווינו שישה בידודים בבית. הלמ"ס הכתירו אותנו כיישוב הפריפריאלי בישראל בגלל המרחק, אבל מבחינת הקורונה זה לא היה כך ולא דילג מעלינו. בכל פעם שמישהו נכנס לבידוד, התפצלנו כדי לאפשר לבני המשפחה האחרים להמשיך את שגרת החיים.
"בעלי היה הראשון שנכנס לבידוד, לבד בקיבוץ, למשך 12 יום. אחר כך היו עוד שתי תקופות בידוד לילד האמצעי, עידו בן השבע. בפעם הראשונה הוא שהה בבידוד 12 יום - ובפעם השניייה שבוע. עוד שלושה בידודים היו לילד הגדול, איתי בן העשר, פעם אחת לשבוע, ופעמיים לעשרה ימים.
"בעלי הוא קב"ט המועצה ונדרש להיות בשטח בכל עניין הקורונה, אז ברוב הפעמים אני נכנסתי עם הילדים לבידוד. בפעם האחרונה התיירות התחילה להתעורר, והעבודה שלי - כמנהלת תיירות אזורית חבל אילות ערבה דרומית – חזרה. אז הוא החליף אותי. מבחינתי, הבידודים האלה הם פצצה מתקתקת. לא רק בגלל הקורונה, אלא בגלל מה שזה עושה לילדים ולמאזן המשפחתי. לפצל משפחה שש פעמים לכל כך הרבה זמן - זו בעיה. גם ככה זו שנה מטורפת".
השנה שרה שמואלי את השיר "עתה בני חורין" באושר גדול: "נראה לי שיצאנו לחירות. בעלי ואני התחסנו, ואני מקווה שכל הפתיחה המהירה הזו של המשק היא לא ספין שלפני הבחירות. כל מה שאני רוצה זה להצליח לחגוג עם המשפחה שלי. חששתי שזה יתבטל. רק רציתי להיות איתם, לאכול את האוכל של אמא שלי ואז לחגוג מימונה בקיבוץ עם חברים, לפי ההנחיות".
אתי אלטמן, תל אביב
"הקורונה זו הנקמה של אלוהים על מה שהאנשים עשו לבעלי החיים"
מייסדת "תנו לחיות לחיות" ויתרה בשנה שעברה על כל ממד חגיגי של ליל הסדר, גם באופן סמלי. "לא עשיתי כלום. היה סגר. הייתי במיטה בפיג'מה וראיתי טלוויזיה. אני לא מסתדרת עם זום, זו סתם מצלמה שאת רואה מרחוק. איזה טעם יש בזה? אתה לא עם המשפחה, לא מחבק את הנכדים, אין לזה טעם וריח. לא היה לי מצב רוח ולא הכנתי אוכל. גם ככה בעלי נפטר בחודש מרץ לפני שש שנים, זה חודש שאני לא אוהבת, והיה לי עצוב להיות בבית בחג, בלי אף אחד".
ואיך היו החודשים אחר כך, בין סגר לסגר?
"לא פחדתי, כי אני כל כך עסוקה בבעלי החיים שאין לי זמן לפחד. כל נשימה שלי זה למען בעלי חיים, אז אף פעם לא חושבת עליי אישית. אבל השנה הזו הייתה מאוד קשה. זה הכניס אותי לשוק, ומאז אני כל הזמן בבית. מכבסת פיג'מות ומחליפה, כי ממילא אין לי לאן ללכת. נכנסתי למין מועקה כזו. זה השפיע עליי נפשית, וגם עכשיו אני לא מצליחה לצאת. משהו קרה לי, תמיד אהבתי להיות עם אנשים, ללכת לעבודה, לבתי קפה, לסרטים, אבל החיים כאילו נסגרו".
אלטמן ממתקשה להשתחרר: "עכשיו אני כבר יכולה לחזור לעבודה במשרד אבל לא מתקדמת. נכנסתי לפוזיציה שאני מרגישה הכי בטוח בבית. גם אחרי שהתחסנתי זה שחרר אותי ליום יומיים, לא יותר מזה. לא נפתח אצלי עדיין הסגר. משהו עוצר אותי מלצאת. כשנסעתי פעם אחת ברכב היה לי מוזר לראות פקקי תנועה ומכוניות. זה עשה לי פשוט טראומה שאני לא מצליחה להשתחרר ממנה".
מה היה הרגע הכי קשה?
"הפחד מהקורונה. הסיפורים וכל האנשים שנפטרו. הבת שלי, שגרה בארצות הברית, הייתה חולה מאוד, לבעלה ולנכד שלי היו את כל התסמינים, ומה שהם עברו היה סיוט. דאגתי להם מאוד, הייתי ממש חולה מזה. אם היה אפשר לתבוע את אלוהים על המחלה הזו, הייתי תובעת אותו. מצד שני, זו הנקמה של אלוהים על מה שהאנשים עשו לבעלי החיים".
את לילה הסדר השנה עשתה אלטמן עם בתה, חתנה ונכדיה אצל מיכאלה ברקו, "שהיא חברת ילדות של הבת שלי", כדבריה. בכך היה החג הזה הפעם הראשונה מאז הקורונה שהיא חגגה עם אנשים. "אני אוהבת את האביב, אבל הקורונה גמרה לי את שמחת החיים".
פורסם לראשונה: 16:46, 25.03.21
