אחרי החתונות שנערכו בשטחי הכינוס של הכוחות הלוחמים בדרום ובצפון, ביחידות המילואים שאליהם גויסו רבבות גברים ונשים התחילו לחגוג יחד גם את אירועי ברית המילה של הילדים החדשים שנולדו אחרי מתקפת הטרור הרצחנית ב-7 באוקטובר, תינוקות שיצאו למציאות חדשה שכמוה מדינת ישראל לא ידעה. בשטח כינוס שבו נאספו הכוחות של גדוד המילואים 23 בחטיבת אלכסנדרוני של אוגדה 91, חגגו לוחמי צה"ל את הברית של בנו של חברם ברק פרבר. לפני שמונה ימים אשתו שירה ילדה את בנם הרביעי, ועוד בחדר הלידה היה ברור להם שאת הברית הם יעשו יחד עם חבריו של ברק לנשק.
ברית מילה בצל המלחמה
"המלחמה תפסה אותנו, כמו את כולנו, בשבת שמחת תורה", מתאר פרבר. "היינו בבית וכשקיבלנו את הטלפון התייצבנו כמו כולם. למרות העובדה שאשתי הייתה אז בעיצומו של חודש תשיעי להיריון, לא הייתה לנו טיפת התלבטות והיה ברור שעם ישראל מעל הכול וזה התפקיד שלנו עכשיו".
במציאות אחרת היו בני הזוג חוגגים את הברית עם משפחתם המצומצמת במעמד אינטמי יותר, אך הם הרגישו שזו לא העת לכך. "ברית מילה לבן זה אירוע פרטי מאוד, אבל מצד שני הוא הכי כלל ישראלי והכי שייך לכולם. היה לנו ברור בשלבים מוקדמים מאוד, כשהתחילה כל המערכה הזאת, שהברית תהיה פה – כי הלב שלנו פה, וזה המקום שעם ישראל צריך אותנו בו. עם ישראל צריך להתמלא ברוח של גבורה וחירות, רוח של חיים חדשים, והברית הזאת מבחינתנו היא הבשורה. האויב מנסה לקחת לנו חיים ואנחנו, שקראנו לתינוק שלנו עברי חיים, נראה לו מה זה חיים אמיתיים ומלאים בשמחה ובאור, כי זה מי שאנחנו. זה העם שלנו".
רבה הראשי של צפת, הרב שמואל אליהו, כובד להיות הסנדק. הוא בירך את הרך הנולד ואת חבורת הלוחמים המיוזעים שהתאספו סביבו, והסביר כי "חכמינו אמרו שדם הברית יש לו סגולה לכפר דם של אסון ושפיכות דמים, דם של כאב מחליש וממוטט. אנחנו שמחים לשמוע כאב של יצירה, כאב של לידה, של חיים".
מאחורי הפקת האירוע וגיוס החבורה שעמלה עליו עומד יוחאי עזרא, תושב העיר צפת וראש תנועת "חזית אחת" שהוקמה כדי לסייע לכוחות הלוחמים במערכה. משעות הבוקר הוא התייצב עם עשרות מתנדבים והם דאגו להכין סעודה. בכל יום מוציאים פעילי "חזית אחת" מעל לאלף מנות בשריות חמות לכוחות בשטח ומחלקים ציוד רב שאותו גייסו מתרומות.
בחגיגת הברית השתתף גם שי אילוז, אביו של החייל אורי יצחק ז"ל שנהרג בהיתקלות עם מחבלים בגבול מצרים לפני מספר חודשים. בעקבות נפילת הבן תרמו בני משפחתו את חופת הברית ו"כיסא אליהו" לעילוי נשמתו, ואלו משמשים דורות חדשים של ילדים.
סא"ל אור גרינברג, מפקד גדוד 23 בחטיבת כרמלי, לא ניסה להסתיר מחייליו את ההתרגשות הגדולה שמלווה אותו מאז פגש אותם במחסני החירום כשאספו את ציוד הקרבות ויצאו לגבול לבנון. "זה כמו מגבר, מה שעשיתם פה, מגבר של העוצמות ולכידות גדולה של עם חזק", אמר להם. הוא הוסיף כי "דרך השם של עברי חיים אני רוצה לאחל לכם שני דברים. האחד, שנזכה לחיים טובים; והשני, אני מאחל שנחצה כמו אברהם אבינו את הנהר, את המחסום הפסיכולוגי הזה, ונשמיד את האויב. אין שום דבר אחר חוץ מניצחון והחזרת הכבוד הלאומי והעוצמות שלנו. נסיים בזה שעם ישראל חי".
