ט"ו באב החל היום (ד') הוא חג קדום, המוזכר בספר שופטים (כ"א, י"ט) כ"חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה". המשנה מזכירה אותו יחד עם יום הכיפורים: "אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ". על פי מסורות חז"ל נקבע החג כיום אחדות ישראל "שבו הותרו שבטים לבוא זה בזה". דעות אחרות מייחסות את החג לאירועים אחרים של אחדות בין השבטים.
יש הטוענים שחידושו של חג זה הוא מלאכותי, שטחי, משולל תשתית תרבותית רעיונית עמוקה - ולכל היותר הוא גימיק שיווקי. טענות אלו נובעות מהיעדר הבנה הלכתית על השפעתו של הציבור הרחב בהטמעתם של מועדים ומנהגיהם, וכן מחוסר מודעות לתורת האהבה של חז"ל, מרכזיותה והיקפה.
בחגי תשרי, פסח ושבועות ההתייחסות ל"תכונה לקראת החג" ול"אווירת החג" במרחב הציבורי לא נופלת מהיקף הדיונים המעמיקים על מהותם, משמעותם והלכותיהם. בט"ו באב יש לציבור עניין לחגוג אהבה, והמשווקים נותנים לכך מענה. האם אין בכך, כמו בכל מערכות השיווק, דחיפה לדירבון צרכים?
עם שאלה זו צריך להתמודד תמיד ולקראת כל חג. בפועל, יש כאן הנכחה והטמעה של החג באופן ששום מסגרת אחרת לא מסוגלת לעשות. ציון החג לא מסתיים ברכישת מתנות. המשפחות והציבור למסגרותיו קובעים אירועים לציון יום האהבה. החג הולך ומתקבל ומוכן להיות כלי קיבול לתורת האהבה של חכמינו.
כללים לאהבה שמקיימת
האהבה בין איש לאישה תופסת מקום מרכזי ורחב היקף בכל המקורות היהודיים: התנ"ך, התלמודים, ספרות ההלכה והאגדה וספר הזוהר עסקו באהבה על כל היבטיה. המקורות דנים בהרחבה באהבה בין איש לאישה בהיבטה הנפשי, במערכת היחסים והקשרים היומיומיים ובהיבט הגופני, ועוסקים בו ללא עכבות או תסבוכות.
רוב האנשים מכירים שתי גישות לאהבה: זו השמרנית, שאותה הם מייחסים לדת, לכתבי הקודש ולעמדות "רוחניות" בכלל - ומנגד הגישה המתירנית, הנחשבת גם בעיניי עצמה לעמדה חומרנית ואנטי-רוחנית.
עמדת חז"ל שבמרכזה התפיסה ההרמונית של האהבה, דוחה את השמרנות ואת המתירנות גם יחד. חכמינו מבקשים לקדם קשר בין איש לאישה המתקיים בד בבד ברובד השכלי, ברובד הנפשי-רגשי ובאיחוד הגופני ביניהם. קיומה של האהבה עומד על מאמץ מתמיד לקיום ההרמוניה בין שכל, נפש וגוף.
חוכמה זו היא יסוד חוכמת התורה בכללה. הבנה זו מושתתת, בין השאר, על ההיגדים הבאים:
א. מקור האהבה חד-הוא: אהבה בין איש לאישה. כל שאר הופעותיה - אהבת האל, אהבת החוכמה, אהבת הרֵע וכן הלאה - שואבות את משמעותן מאותו מקור אחד.
ב. תשתיתה של ההתנהגות המוסרית האנושית, עבודת ה' ותיקון עולם היא האהבה בין בני הזוג והיחסים ההרמוניים ביניהם.
ג. יחסי אהבה, השתוקקות, זיווג וזוגיות בין זכר לנקבה אנושיים, הם החומרים המשמשים לתיאור עולם האלוהות בספרות הקבלה - היחס בין עולם האלוהות לעולם העשייה.
יום שמחתם של האוהבים
עוצמתה של חוכמת האהבה במקורות היהודיים טמונה בחיבור שבין האגדה וההגות ובין הפרקטיקה ההלכתית, המכוונת ליישומה של האהבה בחיי היום-יום. חיבור זה בין עולם המחשבה והדמיון לעולם ההתנהגות המעשית, מאפיין את עמדת חכמינו.
יישומן היומיומי של ההשקפות על הזוגיות, הלכה למעשה בהתנהגות הבין-זוגית, הופכות השקפה מתופעה מופשטת למציאות, ומרעיון לעובדת חיים שרירה וקיימת.
אחרי תשעה באב מהווה ט"ו באב הזדמנות לעסוק באחדות השבטים, באחדות ישראל וב"ואהבת לרעך כמוך", לא מתוך המסר השלילי של החורבן - אלא מתוך היסוד החיובי של האהבה. לט"ו באב, כ"חג אהבה יהודי" מחודש בזמננו, יש תשתית תרבותית, הגותית ולימודית במקורות היהדות לדורותיה. אין כאן כל שאלה של מלאכותיות או שטחיות. ט"ו באב יהיה יום של לימוד חוכמת האהבה ויום שמחתם של האוהבים. כך נשוב לקיים: "לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים."
- הכותב לומד ומלמד את חוכמת האהבה מעל שלושה עשורים. ספרו האחרון, "תורת האהבה של רבי עקיבא", יצא לאור בהוצאת כרמל.
