אפי מאיר לא מפחד. לא מפחד לשאול שאלות, לא מפחד לחפש זוויות חדשות בטקסטים מקראיים ולא מפחד לשאול שאלות שהופכות את מה שחשבנו שאומר התנ"ך. הוא גם לא מפחד להגיד שגיבורי התנ"ך לא היו מושלמים, אלא אנשים בדיוק כמונו – עם המעלות והפגמים שלהם, ואפילו החטאים.
את השאלות האלה, שלדבריו יש בדת נטייה להרתע מלשאול, הוא איגד לספר בשם "התנ"ך שלא סופר" (בהוצאת ידיעות ספרים), שבו הוא נותן תשובות לתהיות שעולות מתוך סיפורי המקרא, אבל בעיקר כאלה שיש נטייה להתמנע מלעסוק בהם. "אני דתל"ש, למדתי בישיבות והיום אני חילוני. הספר הזה הוא קצת כמוני – דתי מאוד וחילוני מאוד. מצד אחד הוא דתי מאוד כי אין סתירה לתפיסה היהודית המסורתית וההלכתית, אבל הוא חילוני בהסתכלות שלו כי שואלים בו שאלות שדתיים לא שואלים", הוא מסביר.
5 צפייה בגלריה
יעקב פוגש את רחל בבאר. נישק אותה שם?
(צילום: אמיתי כהן – יוצר תוכן חינוכי בטכנולוגיית בינה מלאכותית)
"אלוהים מציג את האמהות תוך התפעלות יופיין, ורק מיופיין. אני מעלה שאלה 'חילונית' - למה אלוהים מתעכב רק על היופי הנשי? בחברה הדתית כיום זה נחשב ירוד ולא צנוע"
למה דתיים וגם חוקרי המקרא לא שואלים את השאלות האלה?
"יש משהו מאיים בשאילת שאלה שהתשובה עליה אולי תוביל לערעור על אלוהים. יכול להיות שאלוהים יוצא פה לא בסדר? זה עלול להפחיד אנשים מאמינים. ואני אומר – תשאל, תישן על זה לילה, תישן על זה שנה, וגם אם אין תשובה אתה לא חייב לפחד על האמונה שלך. זה סוג של אומץ לשאול את השאלות שאולי לא תמצא להן תשובות, ועד שלא מוצאים להן תשובות הן נתפסות כמערערות את האמונה באל מושלם. התוצאה היא שהחוקרים והדתיים כאחד נשארים במעגל של התפיסות הקיימות שרק צריך להוכיח אותן שוב ושוב. זה היתרון שלי, אני משוחרר מאג'נדות, לעומת רבנים או חוקרי תנ"ך מקצועיים, אני פחות שבוי בקונספציות, דתיות או מחקריות ואני מגיע משוחרר, עם מטען של יצירתיות. אני יזם סטארט-אפ, ולא מקבל את הדברים כפי שהם אלא חושב על זווית חדשה. את החשיבה הסטארטאפית הפורצת את המוכר והקיים אני מביא להבנת התנ"ך".
התנ"ך הוא הספר שנחקר יותר מכל ספר אחר בהיסטוריה של האנושות, ואתה טוען שיש נושאים או שאלות שהדתיים מפחדים לגעת בהן.
"כן, יש זוויות שפשוט לא נחקרות. בוא ניקח לדוגמה את המושג לגבי האישה, שהיא 'עזר כנגדו'. זה ביטוי מזלזל, ודתי לא ישאל שאלה כפירתית כמו 'למה אלוהים מזלזל בחצי מהאנושות'? אבל אני אומר: תשאל; תישאר מאמין, אבל תשאל באומץ. אני שואל את השאלה, לא נבהל, ואני מגלה שהביטוי בכלל מתייחס לחיות, והנה יש תשובה שגם אורתודוקסים וגם ליברלים יכולים לחיות איתה בשלום".
דיברת עם אורתודוקסים על השאלות האלה?
"התבססתי על מאות מקורות פרשניים יהודיים לצד מאות מחקרים מעולם המדע. אני לא בא לתת ציונים לרבנים של היום, אבל התפיסה שלהם היא שלא שואלים שאלות קשות ולכן גם לא מגיעים לתשובות מעניינות".
יעקב אבינו נישק בחורה?
מאיר, כיום הבעלים של הסטארט-אפ Playlist game ושל המיזם החינוכי "האקדמיה למדעי ההפסקה", אומר שהבסיס המרכזי של ספרו הוא האומץ לשאול שאלות, לא להיבהל, ולחפש להן תשובות. "יש תיאורים בתנ"ך שצריכים לעורר תהיות. למשל יעקב רואה בחורה בבאר וכתוב שהוא מנשק אותה. אם אתה חוקר ולומד תורה, אז תהיה עם איזה יושר אינטלקטואלי, ותשאל – יעקב אבינו הצדיק, הייתכן שהוא פשוט ניגש לבחורה ונישק אותה? אז יש כל מיני הסברים מתפתלים, וניסיון להוציא את יעקב ללא רבב, ואני שאלתי את השאלה וניסיתי למצוא תשובה. אני מצאתי שמה שהפסוקים מתארים במילה "וישק" זה לא נשיקה אלא השקייה, והנה גם דתיים יכולים להיות רגועים עם התשובה הזאת".
5 צפייה בגלריה
הקרב נגד עמלק. למה מצווה לשנוא אותם?
(צילום: אמיתי כהן – יוצר תוכן חינוכי בטכנולוגיית בינה מלאכותית)
מאמר אחר בספר נכתב תחת הכותרת "תנ"ך בגובה הלב" (המתכתבת עם הפולמוס סביב "תנ"ך בגובה העיניים" בחינוך הדתי), ומאיר טוען שמי שכתב את התנ"ך הביא את הדמויות עם החולשות שלהן ועם כל המורכבות של היותן בני אדם עם חולשות אנושיות. "ישנה גישה אורתודוכסית שמנסה לחפות, להסתיר, והתנ"ך התאמץ להראות את ההפך ולקבל אותם כמו אנשים רגילים. ולמה זה חשוב? כי אם נישאר בגישה שהם מורמים מעם ומושלמים, אז זה לא נוגע אליי – אבל אם הדמות היא בן אדם כמוני, שגם הוא מנסה להשתפר, אז גם אני יכול לקחת ממנו דוגמה ולנסות להיות אדם טוב יותר. כולנו בני אדם ויכולים ללמוד מהחטאים של דמויות המופת בתנ"ך, דווקא בגלל שהם היו מורכבים עם חולשות, כפי שהתנ"ך מתאמץ להראות".
"יכול להיות שאלוהים יוצא פה לא בסדר? עצם הכיוון הזה מפחיד דתיים. ואני אומר – תשאל, תישן על זה לילה, תישן על זה שנה, וגם אם אין תשובה אתה לא חייב לפחד על האמונה שלך"
דוגמה אחרת שמאיר מציין היא סביב השנאה לעמלק. "בתנ"ך מופיע הציווי לשנוא לנצח את עמלק. אנחנו הגענו לאזור שלהם, והתחלנו במלחמה, כמו עם עוד עמים רבים באזור, אז למה נתקענו דווקא על עמלק והשנאה הנצחית הזאת? אז אני שואל את השאלה, כמו אדם תמים שקורא את הפסוקים בפעם הראשונה – מה עשה לנו עמלק? נלחם בבבני ישראל כי הם מיוזמתם באו להלחם בו ולכבוש אותו. מלך עמלק בעצם עשה את תפקידו להגן על עמו. גם לפני שמגיעים לתשובה, חשובה העובדה שנפתחים לשאלה עצמה שמעיזה לערער על הקביעה התורנית ולתהות באומץ - למה לשנוא כל כך בלי סיבה מוצדקת?".
תשכחו מהסיפורים שלמדתם בגן
לדברי מאיר, "אני קורא המון, גם פירושים וחוקרים וגם ספרי מדע, ואני מנסה לעשות שילוב של מקורות כדי למצוא תשובות. לקח לי שנים לכתוב את הספר כי התמודדתי עם הסוגיות וחשבתי המון על השאלות שעלו לי. יש סיפור יפה מאוד על רבי זירא שעבר מהגולה לארץ ישראל והתפלל בדרך שהוא ישכח את כל מה שהוא יודע, ישכח את כל מה שלמד בבבל, כדי להיות פתוח לצורת החשיבה של הלומדים בארץ ישראל, שנחשב אז כנעלה יותר. זה דומה לתהליך שאני עברתי – להשתחרר מהתפיסות הצרות שהתקבעו בי, ולהפתח תצורת חשיבה משוחררת ומקיפה יותר. זאת זווית של חילוני שלומד לראשונה, אבל גם הדתי יוצא מזה נשכר כי הוא לא מקבל שוב את אותו דבר".
אם אתה חילוני, למה אתה נתפס שוב לספר הספרים?
"אני חושב שדווקא בימים האלה, כשאנחנו על סף היפרדות לשני עמים ממש, ומבינים שיש פה שתי תרבויות שונות לגמרי, יש חשיבות לטפח את המשותף בתרבות של כל המגזרים. מחזיק אותנו ביחד מטען תרבותי משותף - אנחנו מעריצים את אותם הזמרים, מעודדים את מכבי תל אביב באליפות אירופה ומחוברים לאותו התנ"ך. אם זה נתפס כתנ"ך של דתיים, אז לא הרווחנו את המכנה המשותף התרבותי החיוני כל כך דווקא בימים אלה. ואם זה עוד תנ"ך תחת פירוש של מאיר שלו או פרשנים חילונים שמתריסים נגד – גם לא עשינו כלום. הספר שלי עוזר לתנ"ך להיות גורם מחבר מגזרים, כי גם החילוני האתאיסט מכיר את הסיפורים האלה, וכמובן הדתיים אוהבים ומוקירים אותם, וזה מקום מפגש חשוב ונדיר. התנ"ך הוא ספר שכולנו יכולים להיות מאחוריו".
למה קראת לספר "התנ"ך שלא סופר"?
"כי הוא חושף דברים מפתיעים על מה שחשבנו שיש בתנ"ך, בסיפורים המוכרים לכולם, ומראה שהדברים הם אחרת לגמרי מהמקובל לחשוב".
5 צפייה בגלריה
פרעה ויוסף שפותר את חלומותיו. יד האלוהים או טכניקה חכמה?
(צילום: אמיתי כהן – יוצר תוכן חינוכי בטכנולוגיית בינה מלאכותית)
אורתודוקסים יכולים לקרוא את הספר הזה בלי בעיה?
"אין שום חשש. כל אחד, בכל רמת דתיות, יכול למצוא פה עניין ותשובות לשאלות. אני לא חושב שיש פה מקומות שאנשים יגידו שיש בהם כפירה או בעיתיות, אני פשוט מנסה למצוא תשובות לשאלות שעולות מתוך הטקסט".
אבל מי שמך לפרש אחרת מכולם?
"כל מה שמופיע בספר מבוסס על מחקרים, פרשנים וחשיבה יצירתית ופתוחה שהובילה לתובנות חדשות. עבדתי קשה מאוד כדי לבסס כל דבר ולהוכיח עד כמה שאפשר. למשל, יוסף פתר את החלומות של פרעה. לעומת המחשבה כאילו אלוהים לחש על אוזנו של יוסף את פתרון החלומות, אני מראה במקורות שהייתה לו טכניקה איך לקרוא חלומות והוא השתמש בה. פרעה זיהה משהו עם היגיון ואהב את הפתרון החכם שלו, ולכן אימץ אותו אליו".
הקשר בין אברהם אבינו לתרבות הסלבס
אתה עושה הקבלה בין הערצת רבנים להערצת סלבס. יש בעיה בהערצה ובהערכה לרבנים, רק משום שהם תלמידי חכמים?
"להעריץ אנשים טובים וחכמים זה מצוין, אבל אני חושב שבהערצה המוגזמת יש בעיה אמיתית. בהערצה המוגזמת הזאת יש מחיר – אתה משקיט את המצפון שלך בכך שאתה מעריץ רב, אבל אתה לא לומד ולא עובד על המידות שלך, וזה שאתה אוהב אותו לא הופך אותך להיות קרוב למה שהוא מייצג. ככל שאתה מאדיר אותו יותר, אתה מרגיש טוב יותר עם עצמך, אבל בפועל אתה לא הופך לאדם טוב או חכם יותר".
5 צפייה בגלריה
אברהם קונה את מערת המכפלה. נגד תרבות הסלבס
(צילום: אמיתי כהן – יוצר תוכן חינוכי בטכנולוגיית בינה מלאכותית)
מאיר מקביל את הנושא לאברהם אבינו: "הוא היה חזק ועשיר ונשוי לאישה הכי יפה, סלב של ממש בעולם התנ"ך. אנשים חטאו בהערצה מוגזמת אליו, וזה דומה מאוד לנושא אקטואלי בימינו של הערצת סלבס. הוא מסתובב ומקבל 'הנחות סלב', והוא אומר: 'לא תודה, אני לא רוצה, כי אני נגד התרבות הזאת'. אני אשמח מאוד אם מורים לתנ"ך או הורים ידברו עם הילדים על ההקבלה לימינו וננסה לנתח את התובנה הזאת. חשוב מאוד לחבר את התנ"ך לחיים עצמם".
"אתה מבצע פעולות מסוימות ומרגיש שעשית את שלך, כמו למשל טבילה במקווה או תפילה, אבל אז לפעמים אתה כבר 'מלא בצדיקות', לא מתנהג בצורה מוסרית ולא תורם באמת לאחרים"
לדבריו, "יש מחיר כבד להערצת הרבנים הזאת. באחד המחקרים בישראל עשו בדיקה והעמידו דוכן תרומות ליד מקווה. המטרה הייתה לבדוק מי תורם יותר – מי שבדרך למקווה או מי שיצא ממנו. שם התגלה שאלה שיוצאים מהמקווה, ולכאורה טהורים יותר, תרמו הרבה פחות. זה מתקשר ל'וסת מוסרי' שיש לכל אדם. האדם רוצה להרגיש טוב עם עצמו ושהוא בסדר, כי הוא תרם או עזר, ואז בעצם הוא ממלא את המכסה המוסרית שלו ולא מרגיש צורך לעשות עוד. זה פועל על כולנו. אתה מבצע פעולות מסוימות ומרגיש שעשית את שלך, כמו למשל טבילה במקווה או תפילה, אבל אז אתה כבר 'מלא', לא מתנהג בצורה מוסרית ולא תורם באמת לאחרים. אנשים הדליקו נר לאיזה צדיק, התפללו בקבר או עשו איזו מצווה שולית – ואז הם עוצרים ולא עושים באמת פעולה או מצווה חשובה של בין אדם לחברו. זה מצב בעייתי מאוד".
הכוס המוסרית מלאה ולא יכולה להמשיך להתמלא עוד?
"זאת שאלה מדעית, והחוקרים טוענים שאפשר לגדול, אבל לאט-לאט ובגדילה אמיתית ומשמעותית. הרב קוק למשל היה בעד צמחונות מטעמים מוסריים. בנו הרב צבי יהודה כתב לו מכתב ואמר לו שגם הוא רוצה להיות צמחוני, והראי"ה קוק אמר לו שלא יעשה את זה. במקום אחר הרב קוק מסביר שבעיקרון זה טוב, אבל אם הפעולה לא מותאמת לערך שלך ואתה לא עושה את זה לאט-לאט, אז מה שיקרה הוא שהווסת המוסרי שלך יתמלא, ואז אתה לא תיתן תרומה לקבצן או תעזור במשהו אחר. אתה תתמלא ב'צדיקות' שלך, תגיד לכל עבר 'תראה את ההוא, אוכל בשר, ואילו אני מקפיד, אני צדיק', אתה תהיה יהיר ולא תרגיש צורך בעוד מעשים טובים. התודעה של 'אני צדיק' היא מסוכנת".
אתה מעלה בספר גם מושג של "תפילה עקרה" – אתה מתנדנד במקומות הנכונים בטקסט, אבל אתה יוצא מפתח בית הכנסת ובחוץ כלום לא נשאר.
"הייתי אומר שזה גרוע יותר. זה לא שלא יוצא מזה כלום, יוצא מזה נזק. האדם הזה יוצא מבית הכנסת בתודעה שהוא צדיק, כי הוא התפלל יותר, אמר יותר מזמורי תהילים ונשאר אחרון, אבל הוא יוצא עם וסת מוסרי מלא ולא פנוי רגשית לעשות דברים אחרים. זה בסדר גמור להתפלל יותר, ולהתכוון יותר, אבל אל תגיע למקום שבו זה ממלא אותך בתחושה שאתה כבר מלאת את חובך והתודעה הזאת עולה לך לראש".
מאיר מתייחס בספר לצו אלוהי שהוא מכנה אנושי ואפילו חילוני – ליהנות מהחיים: "אני מראה שיש ממש הוראה מאלוהים להיות שמחים וליהנות. אלוהים אומר את זה במפורש, יותר מפעם אחת. זה מסר כביכול מאוד לא יהודי, כי אנחנו כל הזמן עוסקים בזיכרונות קשים, צומות ואבל, אבל אני מראה מקורות בתנ"ך ומחז"ל שמדברים בדיוק על הצורך ליהנות. לצערי אנחנו אפילו לא מתפלאים שרבנים לא שמו לב לזה או לא מייחסים לזה חשיבות. אני חושב שחילונים ישמחו לראות שמסר כזה מעוגן במקורות, ואני אשמח מאוד שדתיים ודתל"שים ימצאו גם הם במקורות זווית ראייה חדשה ומחוברת לימינו".
כריכת הספר "התנ"ך שלא סופר"עיצוב הכריכה: צופית צחייש מקומות שבהם מאיר הרשה לעצמו לכתוב טקסטים שיגרמו לדתיים לנוע באי-נוחות. לדבריו, אלה לא דברי כפירה, אלא זווית אחרת להסתכל על דברים שהתקבעו: "דוגמה לזה היא למשל התופעה התרבותית של בניית בתי כנסת או בתי מדרש מפוארים. אלה כספי ציבור, ולא משנה אם זה הגיע מהרשויות או מתורם, זה תמיד בא על חשבון משהו אחר. יש לנו היום תרבות של תקרות, נברשות ושיש יקר, ולטעמי זאת ממש הפרזה וחטא למטרה".
אז יגידו לך – אנחנו רוצים מקום שמכבד את מעמד התפילה.
"ברור שצריך להיות מכובד, אבל גם מבנה צנוע וכיסאות פשוטים מכבדים את התפילה. זה לא חייב להיות נוצץ ויקר. זה ממש מספיק. למה צריכים להיות שבעה ספרי תורה? זה יקר מאוד וזה סתם משחק של אגו, כי זה רצה להכניס ספר וההוא רצה. זה מיותר, ובא על חשבון דברים אחרים.
"במדרש ידוע יחסית על דוד המלך, מסופר שהוא שמר כסף רב כדי לבנות את בית המקדש. באותו זמן היה רעב גדול, אבל דוד סירב להשתמש בכסף ושמר אותו רק למטרה הזאת. אלוהים אמר לו: 'אני לא רוצה שתבנה עם זה בית מקדש, תן אותו לרעבים, סדרי העדיפויות שלך ממש מעוותים!' זה רלוונטי מאוד לימינו. המצב הכלכלי לא פשוט, ואתה רואה בכל שכונה יותר מדי בתי כנסת שהם יותר מדי מפוארים. אני מתנגד למיליונים שטמונים באקסטרות האלה – זה פוגע באנשים אמיתיים שזקוקים לכסף הזה כדי לחיות".
