נשיא ועידת רבני אירופה מזהיר מעלייה אקוטית באנטישמיות – ומהידרדרות במצב הקהילה היהודית ברוסיה. המדינה, שהודיעה על הפסקת פעילותה של הסוכנות היהודית – משבר שטרם בא על פתרונו – הפסיקה לאשר ויזות למורים לעברית, כך טוען הרב פנחס גולדשמידט, נשיא ועידת רבני אירופה – ומי שהיה עד לאחרונה רבה הראשי של מוסקבה, עד שנאלץ לעזוב אותה, בעקבות התבטאויותיו נגד המלחמה באוקראינה.
"המלחמה גרמה למצב חדש של הגברת האנטישמיות ברוסיה", אומר הרב, המתגורר היום בישראל, בריאיון ל-ynet. "יש פחד אמיתי מכך שמסך הברזל ייסגר שוב לגמרי. המצב הכלכלי מידרדר, יש חשש גדול מגיוס – וגם הגברת הדיכוי של תושבים. כיום ברוסיה מי שאומר מילה או מצייץ משהו נגד השלטון, עלול למצוא את עצמו בבית סוהר".
הרב גולדשמידט הוסיף כי על פי ההערכות, בין 25% ל-30% של הקהילה היהודית ברוסיה יצאה או עומדת לצאת מהמדינה. "הקהילה עוברת זעזוע קשה מאוד", הוא מסביר. "אנשים רוצים לעזוב". עוד אמר הרב, כי כיום יש אלפי אסירים הנמצאים בבתי סוהר בעקבות הבעת התנגדותם למלחמה ולשלטון. "יש ביניהם הרבה יהודים. חלק גדול של האופוזיציה מרקע יהודי, עזב את המדינה בחודשים האחרונים".
הרב גולדשמידט אומר כי לאחרונה רוסיה הפסיקה להנפיק ויזות למורים שמגיעים מישראל. "אנו מקבלים דיווחים שחלק מהמורים שנמצאים ברוסיה לא מקבלים הארכת ויזה, ויצטרכו לחזור לארץ. זאת מכה לקהילה, ויש חשש שהקהילה תישאר ללא מורים לעברית וליהדות".
"אנשים ברוסיה מפחדים לדבר"
לדבריו, קיבל ידיעות על עינויים ורצח גם בבתי הכלא בבלארוס. "לפי הידיעות שלנו, אלפים נעצרו – ובתוכם יש בהחלט יהודים. גם בשל התנגדותם למלחמה, וגם בגלל התנגדות למנהיג המדינה, לוקשנקו, אף שאין חיילים בלארוסים שמשתתפים במלחמה".
לגבי המצב ברוסיה, אמר: "אנשים ברוסיה מפחדים לדבר. הם מפחדים לדבר בטלפון. אני מטלפן, ולפעמים אנשים מדברים איתי בצורה קרה וקורקטית, אך כשאנחנו נפגשים בארץ – הם אנשים לגמרי אחרים. חזרנו לימי ברית המועצות". גם בתחום הכלכלי המצב עגום, לדבריו, עקב עליות מחירים תלולות ועסקים רבים שנסגרו. "אני מקבל דיווחים שהרחובות ריקים. מרכז מוסקבה, שבדרך כלל הומה אדם, ריק. יש אווירת נכאים".
מה מצבה של הקהילה היהודית ברוסיה?
"יש רצון מצד מנהיגי הקהילה לנסות לנהל אותה – את בתי הספר והמוסדות הסוציאליים – בצורה הכי טובה שיש. הם מנסים להחזיק מעמד, וכל הכבוד להם. צריך לעזור להם. אך ישנה מצוקה פיננסית, ורבים איבדו את מטה לחמם. בגלל אי הוודאות והחשש מהעתיד, יש גם מצוקה פסיכולוגית-נפשית, שבאה לידי ביטוי בחשש ובדיכאונות".
"חוק השבות היום הוא אבסורדי"
הרב גולדשמידט מדבר על עלייה באנטישמיות, וכולל בה גם את ההתקפה נגד חב"ד, הסנקציות נגד הסוכנות היהודית – ואף האמירה של שר החוץ לברוב על היטלר. "אני מקבל גם דיווחים מיהודים בעסקים או בבנקים שחשים על בשרם הרבה יותר עוינות וניכור. האווירה לא טובה. עם גידול הקסנופוביה נגד העולם המערבי ואף היחסים עם ישראל שהידרדרו, יש בהחלט חשש בתוך הקהילה שגם יחס השלטונות אליהם יורע. ההתקפות על חב"ד והסוכנות – שני גופים מרכזיים בחיי היהודים ברוסיה – אינן דבר של מה בכך".
באשר לפליטים היהודים מאוקראינה, מספר הרב על גל חדש של פליטים בגלל הקור והתגברות ההפצצות. "יש פליטים שחזרו לאוקראינה, ועכשיו יוצאים ממנה שוב", הוא אומר. "יש גל חדש של פליטים. הם לא בורחים מההפצצות, אלא מהקור.
"קרן הסיוע של רבני אירופה מעניקה סיוע לעשרות-אלפי יהודים. אנחנו מדברים על מיליוני אירו. השבוע שלחנו 133 גנרטורים לאוקראינה. בקהילות היהודיות שבערים הגדולות יש חיים יהודיים יותר מצומצמים. בעיירות הקטנות הרבה קהילות התפרקו. רבני הקהילה עזבו, וחלק גדול של התושבים התפזרו לכל עבר. הקהילות הגדולות – דניפרפטרובסק, חרקוב וקייב – ממשיכות לתפקד. יש בעיקר בעיות של חוסר חשמל ואנרגיה. זה היום עיקר הבעיה, חוץ מבעיית ההפצצות".
"לפי הידיעות שלנו, אלפים נעצרו – ובתוכם יש בהחלט יהודים. גם בשל התנגדותם למלחמה, וגם בגלל התנגדות למנהיג המדינה, לוקשנקו, אף שאין חיילים בלארוסים שמשתתפים במלחמה"
מה היית מייעץ לנתניהו לעשות מול רוסיה?
"הדבר החשוב הראשון הוא לדאוג לביטחון של אזרחי ישראל והקהילה היהודית ברוסיה. מצד שני, הוא גם חייב לעזור בצורה הומניטרית לפליטים מאוקראינה, ומה שחשוב עוד יותר – גלי העלייה לארץ נתקלים בהמון מעצורים וכשלים ביורוקרטיים. אפשר לעשות הרבה יותר.
"למשל, אם אנחנו מדברים על פליטים מרוסיה שרוצים להעביר את הונם לארץ, הבנקים מערימים קשיים גדולים על העברת הסכומים, ודורשים המון מסמכים. מצד אחד, משרד הפנים מוריד דרישות למסמכים של מי שצריך להוכיח יהדות, אך הבנקים יותר מחמירים ממשרד הפנים. אז אנשים לא עוזבים בגלל שהם לא יכולים להוציא את הכסף, או שהם עוברים לאיסטנבול או לדובאי כי לשם אפשר להעביר את הכסף.
"בעיה נוספת היא קבוצות של יהודים שהתגיירו ועולים לארץ, והם, ילדיהם ולפעמים גם נכדיהם שייכים לקהילות באוקראינה וברוסיה והם יהודים לכל דבר, אבל כשהם עולים לארץ הם נתקלים בבעיות ביורוקרטיות גדולות כמו זכאים אחרים. הייתי בבודפשט. מגיעים לשם אנשים שמוכיחים שסבם היה יהודי, ומקבלים כרטיס לארץ. אבל אם התגיירת, אומרים לך: תקנה את הכרטיס בעצמך, ואם אתה רוצה סטטוס של עולה, לך למשרד הפנים. עושים צרות לגרים. מתייחסים אליהם בצורה גרועה, כאזרחים סוג ב' או סוג ג'. זה מגיע ממשרד הפנים".
הרב מדגיש כי הוא מדבר על גיור אורתודוכסי – "על מי שגוירו בידי רבנות שהרבנות הראשית מכירה בה", לדבריו. "אני מכיר, למשל, בני משפחה שהתגיירו לפני שנים והחליטו לעבור לדובאי, ולא לארץ. בסוף הם מקבלים את הסטטוס שלהם – אבל זמן ההמתנה והטיפול בהם הרבה יותר איטי מאשר בשאר העולים".
מה אתה אומר על הדרישה לביטול סעיף הנכד בחוק השבות?
"זה נושא שנדון בוועדה המתמדת של ועידת רבני אירופה. החוק שנקבע בזמנו היה מראה של חוקי נירנברג. כל מי שסבל בגלל היותו קשור לעם היהודי, קיבל אישור עלייה. 73 שנים אחרי הקמת מדינת ישראל, אם היו פותחים את השערים – מאות מיליוני אנשים היו שמחים לבוא לגור פה. כיום, יהודי שיש לו אישה לא-יהודייה, ונכדיו נוצרים או מוסלמים – יכול לעלות ארצה, לפי חוק השבות, הוא ונכדיו. לעומת זאת, יהודי שהתנצר, כמו אביו של יולי אדלשטיין שהוא כומר פרבוסלבי, לא זכאי לעלות ארצה. אבל אם הבן שלי מאישה לא-יהודייה הוא כומר פרבוסלבי, הוא יכול לעלות. החוק הוא אבסורדי".
לדבריו, "אם הנכדים הם בני דת אחרת – אני לא חושב שיש להם זכאות לעלות. אבל אם אביהם, למשל, יהודי, ויש להם זהות יהודית – זה עניין אחר וצריך לאפשר להם. החלק היהודי צריך להיות הדומיננטי. יש לשנות את החוק, אבל לא לגמרי. שינוי החוק אומר ביטול מוחלט של סעיף הנכד. אני לא הולך כל כך רחוק. אם יש עדיין זיקה ליהדות, יש להקל ולאפשר את העלייה. הקריטריון צריך להתייחס לזיקה ליהדות: כאשר הנכד הוא בן דת אחרת, לבטל זכאות. כאשר הוא לא בן דת אחרת – לאפשר".
