מכתב נדיר שכתב אלברט איינשטיין על בריאת העולם מוצע למכירה פומבית בפנסילבניה במחיר התחלתי של 125 אלף דולר. במכתב, שנכתב בגרמנית מברוקלין שבניו יורק ב-11 באפריל 1950, איינשטיין כותב כי מדען לא יכול להאמין בסיפור בראשית של בריאת העולם היות שהמדע "מחליף ובא במקומם" של מושגים דתיים כאלה.
<< הכול על העולם היהודי – בדף הפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
איינשטיין כתב את המכתב בתגובה למכתב ששלחה מרתה מונק, אשתו של הרב הגרמני מיכאל ל' מונק, שהיה אחד הקולות המובילים בעולם האורתודוקסי באותה תקופה. אף על פי שקיימים מכתבים נוספים של איינשטיין שמתארים את השקפותיו על אלוהים ויהדות – כולל "מכתב האלוהים" שנמכר בשנת 2018 בכ-3 מיליון דולרים – הוא נשאל רק לעיתים נדירות על אמונותיו האישיות, ובמקרה הזו הוא נשאל בידי אדם בעל עמדה דתית בולטת, ממשפחה שהייתה מוכרת לו.
1 צפייה בגלריה
אלברט איינשטיין
אלברט איינשטיין
אלברט איינשטיין. כעס על אלה שעשו שימוש בשמו
(צילום: Getty Images)
בני הזוג מונק ברחו מרדיפות האנטישמיות בגרמניה שנים ספורות אחרי איינשטיין, שעזב ב-1933 והפך לאזרח אמריקני ב-1940. במכתב של גברת מונק בסוף מרץ 1950, היא כתבה לאיינשטיין: "בשם תלמידי סדרת הרצאות על דת, ברצוני לשאול אותך האם אתה חושב שאפשר למדען מודרני ליישב את הרעיון של בריאת העולם על ידי אלוהים, כוח עליון, עם הידע המדעי שלו".
איינשטיין הגיב לה במהרה וכתב שהוא מאמין שהפירוש המילולי של התנ"ך רואה באלוהים את בורא היקום, אבל גם הדגיש שהוא אינו מקבל את סיפור הבריאה: לא מפני שהוא מופרך, אלא מפני שיש במקום זאת הסבר מדעי. "כל עוד הסיפורים בתנ"ך נלקחו פשוטו כמשמעו, היה ברור איזו אמונה מצופה מהקוראים. עם זאת, אם את מתכוונת לפרש את התנ"ך באופן סמלי (מטפורי), לא ברור יותר אם יש לראות באלוהים למעשה אדם (ולכן לא אלוהות מונותאיסטית), דבר הדומה איכשהו לבני אדם. במקרה כזה קשה להעריך מה נשאר מהאמונה במובן המקורי שלה", כתב איינשטין במכתב. "אני חושב, עם זאת, שמי שמאומן פחות או יותר בחשיבה מדעית יהיה זר ליצירה הדתית (במובן המקורי) של הקוסמוס, כי הוא מחיל את הסטנדרט של התניה סיבתית כל דבר. זה לא מפריך את הגישה הדתית אלא, במובן מסוים, מחליף אותה ובא במקומה".

מה חשב על התנ"ך?

בזמן כתיבת שורות אלה, איינשטיין כבר היה אזרח ארה"ב במשך עשור. הפיזיקאי הנודע נמלט מגרמניה זמן קצר לאחר עלייתה לשלטון של המפלגה הנאצית. הוא התגורר בבלגיה ולאחר מכן בילה שישה שבועות בבריטניה, עד שהשתקע בארצות הברית – בפרינסטון, ניו ג'רזי, שם עסק במחקר עד ימיו האחרונים.
למרות הדברים הברורים, איינשטיין כעס על כל מי שניסה לשייך אותו למחנה כלשהו כשזה נגע לאמונה באלוהים. "יכולים לקרוא לי אגנוסטיקן, אך אני לא שותף לרוח הלוחמת של האתאיסטים", אמר. "אינני מאמין באלוהות פרסונלית ומעולם לא הכחשתי זאת"
המכתב נרכש מיורשיו של הנמענת ומעולם לא עמד למכירה פומבית, לפי בית המכירות אוסף ראב (RAAB), שנחשב לאחד המובילים בארצות הברית בכל הנוגע למסמכים היסטוריים. לדברי בית המכירות, המכתב של איינשטיין מתגלה כהקדמה להצהרותיו המאוחרות יותר, הנחרצות למדי, ב"מכתב האלוהים", כגון: "המילה אלוהים היא לא-כלום עבורי, אלא ביטוי ותוצר של חולשות אנושיות. התנ"ך הוא אוסף של אגדות מכובדות אך עדיין פרימיטיביות למדי".

למרות הדברים הברורים, איינשטיין כעס על כל מי שניסה לשייך אותו למחנה כלשהו כשזה נגע לאמונה באלוהים. לאתאיסטים הוא אמר: "יש עדיין אנשים שאומרים שאין אלוהים, אך מה שבאמת מכעיס אותי הוא שאותם אנשים מצטטים אותי כדי לתמוך בעמדתם. יכולים לקרוא לי אגנוסטיקן, אך אני לא שותף לרוח הלוחמת של האתאיסטים, שהתלהבותם נובעת בעיקר מהפעולה הכואבת של שחרור מכבלי ההטפה הדתית שקיבלו בנעוריהם". ומצד שני, לדתיים ענה: "מה שקראת על אמונתי הדתית היה, כמובן, שקר – שקר שחוזרים עליו באופן שיטתי. אינני מאמין באלוהות פרסונלית ומעולם לא הכחשתי זאת, אלא הבעתי זאת בבהירות. אם יש בי משהו שניתן לכנותו דתי, זוהי הערצה בלתי מוגבלת למבנה העולם ככל שהמדע שלנו יכול לגלותו".
בשנים האחרונות נמכרו לא מעט פריטים של איינשטיין במכירה פומבית – כולל שני פתקים שנתן לשליח שניגש אליו במלון ביפן ובו "תיאוריית האושר" שלו, שנמכרו במכירה פומבית בירושלים תמורת 1.3 מיליון דולרים. גרסה אחת של הסיפור גורסת כי השליח שהגיע אליו למלון אימפריאל בטוקיו סירב לקבל טיפ, כנוהג המקומי, וגרסה אחרת שלאיינשטיין לא היה כסף קטן לתת. כך או כך איינשטיין לא רצה להותיר את השליח בידיים ריקות, אז הוא כתב לו שני פתקים בגרמנית. "אולי אם יהיה לך מזל הפתקים הללו יהיו שווים הרבה יותר מסתם טיפ רגיל", אמר לו, לפי צאצאיו של השליח. באחד הפתקים נכתב כי "חיים רגועים וצנועים מביאים יותר אושר מאשר רדיפה אחר הצלחה, המשולבת עם חוסר מנוחה מתמיד". בפתק השני נכתב רק: "כשיש רצון, יש דרך".