מחקר חדש שניתח דנ"א של יהודים שחיו במאה ה-14 בגרמניה, מגלה עד כמה היהודים האשכנזים שחיים כיום קרובים אליהם גנטית, וחושף פרטים מפתיעים על המוטציות שגורמות לריבוי מחלות ייחודיות בקרב קבוצה זו. מי שיזמו את המחקר פורץ הדרך הם פרופ' שי כרמי וד״ר שמאם ולדמן מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית – ופרופ' דיוויד רייך מאוניברסיטת הרווארד, וממצאיו מתפרסמים כעת בכתב העת היוקרתי Cell.
במרכז גרמניה, בעיר ארפורט, בירת מדינת תורינגיה, חיו יהודים כבר במאה ה-12. הקהילה ידעה תקופות של שגשוג, אבל גם התנכלויות ופרעות. בשנת 1458 גורשו היהודים מארפורט, ובמקום שבו שכן בית העלמין של הקהילה באותה תקופה, הקימו המקומיים אסם. בהמשך שבו היהודים לגור בעיר, אבל האסם נותר במקומו.
פרופ' כרמי מספר כי "בעשור הקודם הוחלט כי במקום האסם שלא היה בשימוש, ייבנה חניון גדול – וארכיאולוגים מקומיים ביצעו חפירת הצלה, שבמסגרתה הביאו לקבורה בבית העלמין החדש, בעזרת רב הקהילה, שלדים שנמצאו במקום. במסגרת החפירות התגלו בקרקע שיניים של 33 גברים ונשים, שמחלקים זעירים שלהן ביצענו ריצוף דנ"א. ראוי להדגיש כי החומר הגנטי הופק ללא חילול כבוד המתים וזו זכות גדולה שהייתה לנו, בעזרת המידע שהתקבל, להחזיר לחיים את ההיסטוריה של הקהילה מבלי לפגוע בשלדים".
צאצאים של רש"י
מחקרים שנערכו בעבר גילו כי היהודים באירופה בימי הביניים התחלקו מבחינה גיאוגרפית ותרבותית לשתי קבוצות עיקריות, ובמחקר החדש מתברר שגם בקהילה העתיקה של יהודי ארפורט הייתה חלוקה דומה: קבוצה אחת שהייתה דומה מבחינה גנטית לאוכלוסיות מודרניות של יהודים ספרדים וכן ליהודים אשכנזים בני ימינו מצרפת וגרמניה, וקבוצה שנייה שבה היו עדויות לערבוב עם אוכלוסיות לא-יהודיות ממרכז אירופה או ממזרח אירופה.
"הקבוצה המערבית של יהודי צפון אירופה בימי הביניים חיה בסביבת חבל הריין בגרמניה, שבו הוקמו קהילות האשכנזים הראשונות", מסביר פרופ' כרמי. "שתי הקבוצות נבדלו גם בשפתן ובמנהגיהן. בדיקות הדנ"א חושפות כי בבית העלמין בארפורט נקברו יהודים משתי הקהילות, ללא הפרדה. לאחר ימי הביניים התמזגו הקהילות ויצרו תרבות אשכנזית אחת. בהתאמה, יהודים אשכנזים כיום נראים כתערובת כמעט שווה של שתי הקבוצות מימי הביניים".
כמה זה מפתיע?
"אוכלוסיית האשכנזים המודרנית היא אחידה כמעט לחלוטין מבחינה גנטית. לכן היה מפתיע לגלות כי במאה ה-14 בגרמניה המצב היה שונה, וחלק מהיהודים שגרו שם היו שונים זה מזה בהרכב הגנום שלהם".
פרופ' שי כרמיצילום: האוניברסיטה העבריתעד כמה יהודים נמנעו מלהביא לעולם צאצאים עם לא-יהודים?
"מתוך הנתונים מהמאה ה-14 בארפורט, אנו רואים כי היהודים האשכנזים היו מבודדים גנטית במהלך 600 השנים שחלפו מאז. כל ערבוב שהתרחש עם אוכלוסיות אחרות כתוצאה מגיורים, נישואים או כפייה, היה מוגבל בהיקפו".
כמה קטנה הייתה אוכלוסיית האשכנזים בימי הביניים?
"הנתונים הראו כי יהודי ארפורט הגיעו מאוכלוסייה קטנה מאוד, כפי שציפינו ממחקרים קודמים. האומדנים שלנו הם שלאורך מאות בשנים היה מעין 'צוואר בקבוק' בגודל האוכלוסייה. בספרות המדעית זה מכונה 'אירוע מייסדים', כלומר אירוע שבו מתוך מספר קטן של מייסדים – מתפתחת הקבוצה הגדולה.
פרופ' דיוויד רייךצילום: סם אוגדן, ביה"ס לרפואה של אוניברסיטת הרווארדכדי להמחיש עד כמה הקהילה היהודית-אשכנזית בימי הביניים הייתה קטנה, מציין פרופ' כרמי כי יותר משליש מהיהודים שנדגמו במחקר הנוכחי נשאו רצף דנ"א מיטוכונדריאלי זהה, אשר עובר מאם לצאצאיה. לשם השוואה – 20% מהיהודים האשכנזים בעולם כיום נושאים רצפי דנ"א זהים כאלה. כלומר, כשליש מבני הקהילה בארפורט היו צאצאים מצד האם, של אישה קדמונית אחת.
"מניתוח דנ"א של 16 פרטים מיהודי ארפורט, ראינו שכמעט כולם נשאו רצפים הומוזיגוטים, כלומר זהים משני ההורים. רצפים אלה יכולים להיווצר כתוצאה מקרבת משפחה בין ההורים, אך במקרה של ארפורט, הם ככל הנראה נוצרו עקב קשרים רחוקים בין ההורים בגלל גודל האוכלוסייה שנשמר קטן לאורך תקופה ארוכה".
לדבריו, "בעזרת שילוב נתוני דנ"א על אשכנזים מודרנים ועתיקים, אנחנו מעריכים כי מספר האבות הקדמונים בכל דור שתרמו גנטית לדורות הבאים – מה שנקרא בספרות המדעית 'גודל אוכלוסייה אפקטיבי' – היה בין 1,000 ל-2,000 איש במהלך כל המחצית השנייה של ימי הביניים. לשם השוואה, במודלים של אוכלוסיות אירופאיות, המספרים שרואים בתקופה זו הרבה יותר גדולים – עשרות-אלפים ומעלה".
איך צריך להתייחס לאשכנזי שמתגאה בייחוס שמגיע, למשל, עד לרב מפורסם כמו רש"י?
"רוב הסיכויים שאם הוא צאצא של רש"י, אז גם אתה", הוא אומר בחיוך. "אבל צריך לעשות אבחנה – גם אם אני צאצא כמוך, זה לא אומר שיש דנ"א משותף. יש לך דנ"א משני ההורים, שלכל אחד מהם היו שני הורים וכך הלאה. לא קיבלת דנ"א מכולם, רק מחלק מהם. אבל בכל אופן, אם אדם מסוים שחי לפני אלף שנים השאיר צאצאים ששרדו, מבחינה גנאולוגית כמעט בוודאות לכל אדם באוכלוסייה של היום יש דרך להגיע אליו".
נישואים מחוץ לעדה מפחיתים סיכון
אחרי מאות שנים של נישואים בתוך הקהילה, יש שלל הפרעות גנטיות שכיחות אצל יהודים אשכנזים, ובכלל זה מחלת גושה וסיסטיק פיברוזיס. אם בכלל האוכלוסייה האירופית מוטציה מסוימת בגן BRCA1 המעלה את הסיכון לסרטן השד והשחלה, נמצאת אצל אחת מ-5,000 נשים - הרי שאצל נשים אשכנזיות המספר מזנק לאחת מ-120.
בהקשר זה, אי אפשר שלא להזכיר כי בציבורי החרדי-אשכנזי החתונות נערכות במסגרת שידוך, והשלב הראשון בהליך כולל בדיקה גנטית לצורך זיהוי נשאות של מחלות שונות. אם גם החתן המיועד וגם הכלה מתגלים כנשאים של אותה מחלה, הם לא יתחתנו, בשל הסיכון המוגבר להתפרצות של המחלה בקרב צאצאיהם.
עד כמה היהודים הגרמנים של ימי הביניים סבלו ממחלות גנטיות כמו האשכנזים בימינו?
"בדקנו כ-60 מוטציות וגילינו 16 שהיו נשאים שלהן אצל הנבדקים במחקר, למשל מוטציות למחלת גושה, סיסטיק פיברוזיס, מחלת עיניים בשם רטיניטיס פיגמנטוזה, חוסר בגורם קרישה XI, מוטציה בגן BRCA1 לסרטן השד ועוד. באופן תיאורטי, האוכלוסייה הייתה אמורה לסבול מרוב המחלות שאופייניות לאשכנזים היום, אם כי אלו מחלות נדירות, ולכן באוכלוסייה קטנה הן ייקרו במספרים קטנים מאוד.
"הימצאות וריאנטים מסוג זה היא סימן היכר של אוכלוסייה עם מספר מייסדים מצומצם, מפני שווריאנטים אלה נישאו לרוב בידי מספר קטן מאוד של מייסדים, והפכו לנפוצים לאחר שהאוכלוסייה גדלה מבחינה מספרית".
אז אתה ממליץ לאשכנזים להתחתן עם בני עדות אחרות?
"יש אפשרות לסקרים גנטיים, אבל ברור שנישואים מחוץ לעדה מפחיתים את הסיכון".
