מסמכים שנחשפו על ידי הספרייה הלאומית מגלים כיצד שלטון הטרור של האינקוויזיציה הספרדית רדף אחרי צאצאי היהודים המומרים עד לדרום אמריקה – גם שנים רבות אחרי שאבות-אבותיהם התנצרו. ד"ר עליזה מורנו, חוקרת יהדות ספרד והאינקוויזיציה, אומרת כי פענוח הרשימות של אנשי כמורה חושף כיצד הם התעקשו לחקור, לענות ולפעמים גם להוציא להורג את יוצאי ספרד ופורטוגל שנחשדו כי הם ממשיכים לקיים את מצוות העם היהודי.
בניגוד ליהודי ספרד, שניתנה להם אפשרות לבחור אם להתנצר או לעזוב את המדינה, יהודי פורטוגל אולצו להתנצר בכפייה – לכן האינקוויזיציה חשדה כי בין צאצאיהם יש כאלה שקיבלו עליהם את מרות הצלב רק למראית עין, אבל בסתר הם ממשיכים לקיים מצוות. "ראוי להדגיש כי עצם הנוכחות של האינקוויזיציה בדרום אמריקה ידועה כבר שנים בעולם המחקר", היא אומרת, "אבל למרות העובדה שאני חוקרת את התחום הזה כבר שנים, בכל פעם אני מגלה דברים חדשים, בזכות הרישום הדקדקני שלהם".
"האינקוויזיציה הייתה גוף בירוקרטי", מציינת החוקרת, שהתראיינה להסכת "הספרנים" של הספרייה הלאומית, בפרק שעסק בסיפורם של הנוצרים החדשים בדרום אמריקה. לדבריה, "הנוצרים החדשים (משפחות אנוסים) שנשפטו באינקוויזיציה בדרום אמריקה במאה ה-17, היו במרחק של יותר ממאה שנה מתקופת הגירוש או ההתנצרות של אבותיהם. האנשים האלה כבר נולדו אל תוך הנצרות, ומעולם לא הכירו את היהדות הנורמטיבית ולא היו במגע איתה".
מה היה יחס הכנסייה אליהם?
"על אנשים שבאו ממשפחות של נוצרים חדשים הייתה סטיגמה שאולי הם לא נאמנים לדת הנוצרית. מבחינה חוקית הם סבלו מאפליה, והיו עליהם הגבלות שמנעו מינוי שלהם לתפקידי ניהול, למשרות ממשלתיות וגם לכמורה. היה מושג של 'טוהר הדם' והיו גם חקירות ואף משפטים במקרים של חשד".
עד כמה אפשר להתייחס ברצינות לעדות של אדם שעבר עינויים במטרה שיודה כי הוא יהודי?
"זה אחד הוויכוחים החמים בין חוקרים. האינקוויזיטורים ניסו לגרום לנחקרים להודות בעבירות שיוחסו להם – למשל, שהם צמים את 'הצום הגדול', כלומר ביום כיפור, ושהם חושבים שהגאולה תבוא מ'חוק משה'. אין ספק שבתחומים הקשורים לאמונות ולמנהגים יש להתייחס בזהירות יתרה לעדויות שהתקבלו.
"על אנשים שבאו ממשפחות של 'נוצרים חדשים' הייתה סטיגמה שאולי הם לא נאמנים לנצרות. הם סבלו מאפליה, וחוקים מנעו מינוי שלהם לתפקידי ניהול, למשרות ממשלתיות וגם לכמורה. היה מושג של 'טוהר הדם' והיו גם חקירות ואף משפטים במקרים של חשד"
"אבל החוקרים גם הכריחו את הנחקרים לספר את קורות חייהם, והדבר תועד. כל אחד היה צריך לומר איפה הוא נולד, כמה אחים ואחיות היו לו, מה הוא עשה לאורך השנים וממה התפרנס. לפחות לגבי המידע הזה, לנציגי הכנסייה לא הייתה סיבה לשקר – וזה מעניק לנו מידע רב וייחודי שעליו אפשר לבסס מחקרים בתחומים מגוונים".
לערער על משפט האינקוויזיציה
ד"ר מורנו (45) נולדה בקולומביה, ולפני כשני עשורים עלתה לישראל. היא מתגוררת בבית שמש ועובדת זה שבע שנים בספרייה הלאומית. כיום היא אחראית על האוסף באולם קריאת היהדות של הספרייה. אל המחקר על האינקוויזיציה היא הגיעה במהלך לימודי התואר השני בהיסטוריה ומחשבת ישראל. מאחר ששפת אימה היא ספרדית והנושא תמיד ריתק אותה, היא החליטה להתעמק בו.
4 צפייה בגלריה
עמוד מתוך החקירה של לואיס צ'אווס בידי אנשי האינקוויזיציה
(צילום: ארכיון העם היהודי של הספרייה הלאומית)
בעבודת הדוקטורט שלה עסקה מורנו בחקירות האינקוויזיציה שתועדו במסמכים שנמצאו בקרטחנה דה אינדיאס. מדובר בעיר נמל בצפון קולומביה שייסד פדרו דה ארדיה, והוא קרא לה על שם העיר קרטחנה בספרד, שממנה הגיעו רוב אנשי צוותו. בין המהגרים לעולם החדש היו גם "נוצרים חדשים" (אנוסים), והאינקוויזיציה הספרדית דאגה לשלוח את אנשי שלומה כדי לוודא שאין ביניהם כאלה שמקיימים בסתר את מנהגי היהדות.
"אחד המקרים המופיעים במסמכים שנחשפים כעת הוא של לואיס פרנקו שנשפט בשנת 1636, כאשר היה בן 36. בית הדין קבע כי רכושו יוחרם ולכן הוא הגיש ערעור. המשפט השני נערך בשנת 1648, ובמקרה הזה הערעור התקבל"
מתברר כי גם לגוף בירוקרטי כמו האינקוויזיציה היה דרוש זמן כדי לנסות ולאתר צאצאי יהודים מפורטוגל שאולי מנסים לשמור על המסורת היהודית. "עברו כמה דורות ולא הייתה אפשרות לדעת כמה באמת המשיכו לשמר את מנהגי אבותיהם", אומרת מורנו. "אם כי היו מקרים חריגים שבהם היה ברור שיש כאלה ששמרו על יהדותם.
"כזה הוא למשל לואיס צ'אווס, שהגיע לחופי מרקיבו (כיום ונצואלה) במחצית הראשונה של המאה ה-17 עם מטען גדול של ספרי יהדות – סידורים, תנ"ך בתרגום ספרדי, ספר הלכה, קלף עור שהיה כנראה מגילת אסתר, סכין שכנראה שימשה לשחיטה או לברית ועוד. היה ברור שזה לא 'לשימוש אישי', ובחקירה הוא הודה כי בזמן שהייתו באמסטרדם הוא חי כיהודי. המסמכים כוללים גם את תיעוד הממצאים מהחקירה שלו ב-1650".
ד"ר עליזה מורנו"באופן אישי, לא ברור לי מה עבר לו בראש כשהוא נסע למקום שבו ידע שהאינקוויזיציה יכולה לעצור אותו, לבדוק את המטען שלו ולגלות בקלות לשם מה הוא מחזיק את הספרים. בכל מקרה, במסמכים כתוב שהוא 'התחרט', ומשמעות הדבר היא שבתום חקירה הוא הודה בעבירות שיוחסו לו ונענש".
מורנו מפרטת ואומרת כי בשנת 1653 קבעה האינקוויזיציה בקרטחנה דה אינדיאס שלואיס מנדס צ'אווס ישוחרר, לאחר שהודה במעשי כפירה והצהיר על כוונה לחזור לחיק הדת הקתולית. במסמך גם צוין כי הוטל עליו עונש – אך לא נכתב האם העונש כלל החרמת רכוש או מלקות, למשל.
הייתה אפשרות לערער על ההחלטות?
"אחד המקרים המופיעים במסמכים שנחשפים כעת הוא של לואיס פרנקו שנשפט בשנת 1626, כאשר היה בן 36. בית הדין קבע שהוא אשם ורכושו יוחרם, ולכן הוא הגיש ערעור. המשפט השני נערך בשנת 1648, ובמקרה הזה הערעור התקבל, אבל רק אחרי 22 שנה".
אחוז גבוה של צאצאי יהודים
ד"ר מורנו אומרת שמה שהפתיע אותה במיוחד במהלך בדיקת המסמכים, הוא שכ-10% מכלל האוכלוסייה "הלבנה" באזורים האלה של דרום אמריקה היו ממוצא פורטוגלי. "משמעות הדבר, בסבירות גבוהה, היא שהם היו צאצאי יהודים. היה להם חלק משמעותי ומרכזי בעיצוב של החברה הקולוניאלית של אותה תקופה. בוודאי בתחום המסחר, אבל גם בהוויה התרבותית-חברתית, הם היו חלק בלתי נפרד – ויש אפילו עדויות איך חלקם קיימו קשרים חברתיים עם אינקוויזיטורים וכלל האליטות המקומיות".
4 צפייה בגלריה
עמוד השער של דוח החקירה של לואיס צ'אווס בשנת 1650
(צילום: ארכיון העם היהודי של הספרייה הלאומית)
זה מסביר למה ליהודי פורטוגל לא ניתנה האפשרות לעזוב?
"כן. אחרי גירוש ספרד ב-1492 רבים עברו בפורטוגל ומיד השתלבו בחיי המקום, ובפרט בפעילות הכלכלית – לכן מה שמכונה 'גירוש יהודי פורטוגל' ב-1497 למעשה לא היה גירוש, אלא המרת דת בכוח. הפורטוגלים לא היו עומדים במשבר הכלכלי שהיה מתרחש לו המוני היהודים היו עוזבים את המקום. לכן לא הייתה כל כוונה אמיתית לאפשר להם לעשות זאת, והיהודים אולצו להתנצר".
לאורך איזו תקופה בוצעו החקירות הללו?
"אמנם האינקוויזיציה פעלה בדרום אמריקה עד תקופה מאוחרת יותר, אבל הרוב המכריע של החקירות נגד מתייהדים התקיימו במהלך המאה ה-17. בניגוד לפעילות האינקוויזיציה בתקופה מוקדמת בחצי האי האיברי, באמריקה הלטינית לא היו מקרים רבים של הוצאות להורג. ברוב המקרים הנשפטים הודו במיוחס להם, קיבלו עונשים קשים הכוללים גירוש מהמקום, החרמת רכושם ולעיתים עונשים פיזיים – אבל מעטים הוצאו להורג".
למה האינקוויזיציה לא הציקה לילידים (האינדיאנים) או לשחורים שגרו באזור והיו בוודאות פגאנים?
"מתחילת הכיבוש, אחת המטרות של השלטון הספרדי הייתה דתית, ואנשי דת הגיעו למקום למען האוונגליזציה של האוכלוסייה המקומית. בהמשך עלה הצורך להפעיל משטר שידאג למנוע סטיות מהדת הקתולית בקרב אוכלוסיות אחרות, ולכן נשלחו לשם אנשי האינקוויזיציה.
"הכמורה המקומית התנגדה לאיבוד הסמכויות שלה, והוחלט לבצע 'הפרדת רשויות'. הכמורה הרגילה המשיכה לטפל באוכלוסיית האינדיאנים, בעוד לאינקוויזיציה הייתה סמכות על כל שאר האוכלוסיות, כולל 'הנוצרים החדשים' ממוצא יהודי. באמריקה הקולוניאלית פעלו שלושה בתי דין של האינקוויזיציה: במקסיקו, בלימה (פרו) ובקרטחנה דה אינדיאס (קולומביה)".
4 צפייה בגלריה
עמוד השער של דוח החקירה של לואיס פרנקו בשנת 1636
(צילום: ארכיון העם היהודי של הספרייה הלאומית)
