באוקטובר 1991 מינה אותי שר החינוך דאז, זבולון המר, לעמוד בראש הוועדה "לבדיקת מצב לימודי היהדות בחינוך הממלכתי". דו"ח הוועדה המכונה "ועדת שנהר" התפרסם בשנת 1994, ונראה כי עדיין לא נס ליחו. אומנם משרד החינוך, על שריו המתחלפים חדשות לבקרים, הצהיר שוב ושוב על אימוץ הדו"ח – אך למעשה הוא מעולם לא יושם, ורק שר החינוך לשעבר, יוסי שריד, החל ביישומו. אך שריד כיהן תקופה קצרה מאוד כשר חינוך, ועל כן לא עלה בידו לקדם את יישום הדו"ח.
משרד החינוך ניסה, שוב ושוב, להטביע את דו"ח ועדת שנהר במסגרת תוכניות שונות שרק נדמו לדו"ח הוועדה. כך, למשל, טען משרד החינוך כי התוכנית שנוצרה בבית מדרשו, "תרבות יהודית-ישראלית", היא המימוש המלא של דו"ח ועדת שנהר.
ואולם, התוכנית "תרבות יהודית-ישראלית" פירשה באופן מוטעה את דו"ח הוועדה, בעיקר משום שרשימת המושגים והטקסטים שהוצעו בה הצביעה על שליטה כמעט מוחלטת של תכנים דתיים, שעה שוועדת שנהר הדגישה את ריבוי הפנים של הקיום היהודי במהלך הדורות ובהווה. כן ביקשה התוכנית החדשה להתעלם ממחלוקות ערכיות וחינוכיות ולטשטש אותן, ובמקום דיאלוג מפרה היא הובילה לתפיסה המנוגדת של "עם לבדד ישכון".
זה לא זה
כאשר שמעתי לראשונה כי משרד החינוך יוזם רפורמה בלימודי היהדות, רחב ליבי. נראה היה לי כי בכוונת שרת החינוך ליישם – תוך שינויים ועדכונים מתבקשים – את דו"ח ועדת שנהר, אשר המליצה כי לימודי היהדות בחינוך הממלכתי יתקיימו מתוך ראייה פלורליסטית וביקורתית, ותוך הצגת מגוון תפיסות ופרשנויות בדגש על ערכים אוניברסליים.
אולם, משקראתי את הצהרות השרה ומנכ"לית משרד החינוך, הבנתי כי הרפורמה איננה עוסקת כלל בתכנים חדשים ובדרך הוראה חדשה בלימודי היהדות. טעיתי לחשוב כי הרפורמה החדשה תתייחס לנושאים שהודגשו בדו"ח.
הוועדה שבראשה עמדתי המליצה על פיתוח תוכניות לימודים שיתבססו על עבודה בין-תחומית במקצועות היהדות. ההוראה הבין-תחומית, כך הודגש במפורש, לא תבוא על חשבון ההוראה הדיסציפלינרית, אלא תשלים אותה תוך התבססות על הלימוד הדיסציפלינרי והעמקתו.
כן צוין, כי מדעי היהדות הם חלק ממדעי הרוח, והם במהותם בין-תחומיים, ועל כן למידה מעמיקה ורב-צדדית של כל דיסציפלינה בפני עצמה תוליך בהכרח למפגש עם דיסציפלינות קרובות. אשר על כן, יש לפתח לימוד בין-תחומי רחב, הכולל מגוון של גישות ודרכי לימוד.
השטחה וזלזול
אין ספק כי היום יותר מתמיד נדרשת רפורמה הן בתוכניות הלימודים והן בדרכי ההוראה. אך הרפורמה החדשה, כפי שלמדתי מדברי שרת החינוך, איננה מניעה העמקה והרחבה של הספרות, התנ"ך, ההיסטוריה והאזרחות – כפי שביקשה ועדת שנהר לעשות – אלא גורמת דווקא להשטחה ואולי אף לזלזול מצד התלמידים.
"עבודות חקר" במקום בחינות? מורים שטרם זכו להכשרה נאותה להנחיית "עבודות חקר" ייאלצו להנחות אינספור עבודות כאלו? והאם "עבודת חקר" אחת של ארבעת התחומים החשובים כל כך לעיצוב זהותנו הישראלית-היהודית תתרום לפלורליזם של החינוך הכללי, כך שייהפך למנוף להעמקה תרבותית ולהעשרה, וכן להתנסות חינוכית משמעותית תוך היענות לאתגרי התקופה?
לצערי, התשובה שלילית. משרד החינוך אמור לעצב את בית הספר הכללי כך שיהיה מוקד לפיתוח אפשרויות לקיום תרבותי ישראלי-יהודי, המשוחרר מתלות בסמכות ההלכה, והמקיים זיקה לתולדות עם ישראל ויצירתו ממגוון היבטים, תוך ביקורת וחידוש. מה עושה משרד החינוך בנדון?
הצהרות פומפוזיות
מה שצריך זה דווקא נקיטת מדיניות פעילה, שתהפוך את תרבות עם ישראל ותולדותיו למרכיב בעל משמעות חיובית ולא מנכרת בבניית זהותו העצמית של הצעיר החילוני.
ההצהרה של השרה כי הרפורמה תתרום לכך שהמורשת והרוח הישראלית יהיו זכורות ואהובות על ידי התלמידים, מופרכת בעיניי עד מאוד. הכיצד? על ידי מה שמכונה "עבודות חקר" של שניים-שלושה תלמידים שימצאו את המידע הזמין באינטרנט, ואותו יעתיקו בחדווה?
האם כך, כפי שהצהירה מנכ"לית המשרד, יתחזק מעמד מקצועות היהדות, וכן מקומו של המורה והתלמיד בתוך תהליך הלמידה? נהפוך הוא. הרפורמה תחליש את מעמד מקצועות היהדות, ואת מקומו של המורה הזקוק כל כך לחיזוק.
בין שאר ההצהרות הפומפוזיות שהושמעו, קראתי גם כי התלמידים יוכלו לבחור במגוון נושאים לכתיבת עבודת החקר, כמו נושא המנהיגות, משבר האקלים, שלום וטרור. האם הללו יעמיקו את הידע בלימודי היהדות? מסופקני.
- הכותבת היא פרופסור (אמריטה) שעמדה בראשות ועדת שנהר, והיום יו"ר עמותת "טנא בריאות".
