כשלושה חודשים וחצי אחרי שנפצע במלחמה באוקראינה, דויד בצלאל משתקם בישראל. תהליך ההתאוששות מהפציעה הקשה עוד ארוך, אבל הוא שומר על אופטימיות. "אני רואה איך הייתי לפני חודשיים ורואה אותי עכשיו, וזה אדם אחר לגמרי", הוא אומר בריאיון לאולפן ynet, מבית החולים השיקומי רעות בתל אביב, שם הוא מטופל כבר חודשיים.
בצלאל, צעיר יהודי חרדי שחי במריופול, סבל כמו רבים אחרים מההפגזות הכבדות של הצבא הרוסי על העיר, שהותירו הרס רב והרגו אלפים רבים. הפציעה התרחשה ב-15 במרץ. "ראינו כל יום את הטנקים והטילים, ראינו אנשים מתים, המון חיילים והמון פצועים", הוא משחזר. "היינו בלי חשמל או מים זורמים, בלי שום קשר עם העולם, ויצאתי לבשל בחוץ עם השכנים מהבניין. בישלנו על האש שאריות של האוכל שנשאר לנו, ופתאום היה פיצוץ".
הייתה זו פצצת מרגמה שהתפוצצה סמוך לביתו. "פתאום הרגשתי שאני על הרצפה ולא יכול לזוז. הרמתי את הראש והסתכלתי לצדדים, ראיתי שיש עוד כמה אנשים שנפצעו ולא הייתי יכול לעזור אפילו לעצמי. קראתי לאנשים שם והכניסו אותי לבניין. לא הרגשתי שנפצעתי, לא הרגשתי את המקום שבו הרסיס נכנס לגוף".
בצלאל אסיר תודה. הוא מודה על הטיפול והתמיכה מהצוות הישראלי, על החילוץ המורכב ממריופול, בעודו פצוע, עם בני משפחתו – מבצע שעליו אחראי שליח חב"ד במריופול, הרב מנחם מנדל כהן – וגם על הסיוע מהקהילה היהודית הסורית בניו-יורק. "הם עזרו להרבה אנשים – לא רק יהודים – לצאת משם", הוא מספר. "יצאנו לדונייצק והיה לי שם ניתוח, אחר כך נסענו לרוסיה ומשם הייתה כבר טיסה".
"זו גם פציעה נפשית"
נוסף על בצלאל יש יהודים וישראלים נוספים שנפצעו במלחמה באוקראינה, ומאושפזים במרכזים הרפואיים כאן, בארץ. "אני שמח מאוד להיות פה, ומאוד מעריך את זה שעוזרים לי. הפיזיותרפיסטית שלי, המרפאה בעיסוק וכל הצוות הרפואי עוזרים מאוד", לדבריו. כעת הוא מתעתד להישאר בישראל: "רואים שיש לאנשי הצוות כאן רצון לעזור לאנשים. אני כבר יכול לתפקד בצורה טובה יותר מאשר מה כשהגעתי לפה. עכשיו ברוך ה' אני מרגיש מצוין".
ד"ר דיאנה גולדין, מנהלת מחלקת השיקום בבית החולים רעות, מספרת כי דויד נפגע בעמוד השדרה: "יש לו פציעה די מורכבת ותסמונת די נדירה. בעקבות פציעה חלקית של עמוד השדרה, יש איבוד תנועה או חולשה בפלג גוף אחד, ובצד הנגדי יש הפרעה בתחושה. זאת אומרת שיש פגיעה ביכולת ללכת בצורה נכונה ולתפקד. זה אדם שלא מרגיש פלג גוף אחד, ולא מצליח לזהות איפה כואב לו. הוא יכול להיפצע בעתיד וזה עלול להיות בהחלט מסוכן, אז הוא צריך ללמוד להסתדר עם זה".
אם דויד לא היה מגיע אליכם לפני חודשיים, אלא נשאר באוקראינה, מצבו היום היה אחר לגמרי?
"אני מניחה שכן, ההתקדמות לא הייתה ממשית והוא היה סובל מהרבה תופעות לוואי וגם מתופעות של הפציעה עצמה. חשוב לציין שהוא צריך מעטפת מכל הצדדים, גם רגשית ונפשית. הוא עבר פציעה שהיא לא רק גופנית, אלא גם נפשית. הוא צריך מענה אנושי ופסיכולוגי להתמודדות עם הפלשבקים והטראומה, והוא מקבל כאן טיפול רב-מקצועי ורב-מערכתי".