הרב שנלחם למען "תיקון עולם" לפני שזה הפך לטרנד: הרב ישראל "סיי" דרזנר, שהפגין לצד מרטין לותר קינג ג'וניור והיה ידידו הקרוב, נפטר החודש בגיל 92. דרזנר זכה לכינוי "אלוף המעצרים", והיה חבר בתנועת "רוכבי החירות" שפעלה למען שיוויון זכויות לשחורים במדינות הדרום בשנות ה-60. הוא היה רב רפורמי בולט, ונודע בעיקר בזכות פעילותו למען צדק חברתי – כמי שלא ויתר על אף מאבק למען זכויות אדם, גם כאלה שלא היו נוחים למדינת ישראל. הוא היה פעיל במחאות נגד מלחמת וייטנאם, והיה גם מתנגד בולט לשלטון הישראלי בשטחי יהודה ושומרון.
לאחרונה אובחן כחולה בסרטן סופני במעי. מעט לפני שנפטר אמר, בריאיון ל-CBS: "אני רוצה שיזכרו אותי כמישהו שלא רק ניסה לקיים את האמונה היהודית, אלא גם ליישם את השקפת העולם היהודית מהתלמוד, זו המכונה ׳תיקון עולם׳, ואני מקווה שתרמתי במעט כדי להפוך את העולם למקום קצת יותר טוב".
"חבשתי כיפה כי רציתי שידעו שאני יהודי"
ישראל סימור (ומכאן ה"סיי" שדבק בו) נולד בשנת 1929 בלואר איסט סייד בניו-יורק, למשפחת דרזנר האורתודוכסית. הוא גדל בברוקלין, שם הייתה לאביו מעדנייה. כילד, התחנך בישיבות אורתודוכסיות, אבל בהמשך דרכו בחר להיות דווקא רב רפורמי, זאת אחרי שסיים את שירותו הצבאי ולחם במלחמת קוריאה, וגם אחרי שבילה פרק זמן בקיבוץ בישראל.
את פעילותו האקטיביסטית החל במחאה דווקא נגד החלטת ממשלת בריטניה למנוע הגירת יהודים לתחומי פלשתינה בתקופת המנדט, כאשר הפגין מחוץ לבית עסק בבעלות בריטית במנהטן, בשנת 1947. אבל המעצר הראשון שלו היה ביוני 1961, כאשר דרזנר חבר לקבוצה בין-דתית של פעילים לבנים ושחורים, שנסעו באוטובוס לאורך דרום ארה"ב ב"נסיעת חופש" במטרה לבטל את ההפרדה הגזעית בתחנות אוטובוס. הוא נעצר שוב ושוב מדי קיץ בשלוש השנים הבאות.
"הייתי רב רפורמי, אבל תמיד חבשתי כיפה", סיפר דרזנר בראיון ל-JTA בשנת 2011, 50 שנים אחרי שהשתתף ב״נסיעת החופש״ הראשונה שלו. "רציתי שאנשים ידעו שאני יהודי".
ללמוד גאווה מעבדות
את מרטין לותר קינג פגש דרזנר לראשונה בשנת 1962. באותו קיץ שהה לילה בבית עם קינג ועם פעילים אחרים שהיו לכודים שם, כשסביבם מאות פעילים גזענים לבנים שצרו על הבניין. קינג סיפר אז לדרזנר על חוויותיו מסדר הפסח שבו השתתף בבית כנסת רפורמי באטלנטה באותה השנה.
"ד"ר קינג אמר לי, 'התרשמתי עמוקות מכך שאחרי 3,000 שנה, אנשים אלה זוכרים שאבותיהם היו עבדים, והם לא מתביישים בכך'", סיפר לימים דרזנר. "הוא אמר לי, 'אנחנו השחורים צריכים ללמוד זאת, לא להתבייש במורשת העבדות שלנו'".
בשנת 1963, נשא קינג דברים בבית הכנסת של הרב דרזנר בספרינגפילד, ניו-ג'רזי. שנה אחר כך, לבקשתו של קינג, עמד דרזנר בראש משלחת רבנים רפורמים לסנט אוגוסטין, פלורידה, שם נטלו חלק במחאה נגד הפרדה גזעית במלון מונסון מוטור לודג'. "אנחנו זקוקים לך כאן עם כמה שיותר רבנים שתוכל להביא", כתב קינג לדרזנר. והרב התייצב: יחד עם רבנים נוספים הוא נסע לפלורידה הישר מישיבה של כנס הרבנים המרכזי באטלנטיק סיטי, ניו-ג'רזי.
בשנת 1965 ביקש קינג מדרזנר לערוך עצרת תפילה בגשר אדמונד פטוס בסלמה, אלבמה, אחת מנקודות הציון המרכזיות של המאבק למען זכויות האזרח בארה״ב. כאשר דיבר עם ה-JTA בשנת 2011 על פועלו בתנועה למען זכויות האזרח, הדגיש דרזנר כי היה חוזר על הכול שוב אם היה מתבקש על ידי התנועה. "מכיוון שאני יהודי", אמר דרזנר, "לא ראיתי כל אפשרות אחרת".
יחס מורכב לישראל
האקטיביזם של דרזנר חרג הרבה מעבר לתנועה לזכויות האזרח. בשנות ה-70 הפגין לעיתים קרובות בתמיכה ביהודי ברית המועצות ובזכותם לעזוב את המדינה. בשנת 1982 הוא הוביל מהלך – אשר לא צלח - לגרום לארגון המרכזי של הרבנים הרפורמים בארה״ב לגנות את פלישת ישראל ללבנון. בזמנו סיפר דרזנר, בריאיון, כי הוא מחויב ל"ישראל דמוקרטית וצודקת", וכי "למה שקורה היום בלבנון אין קשר לישראל מסוג זה". בשנת 2013 העניק הנשיא ברק אובמה לדרזנר עיטור כבוד על תפקידו בתנועת זכויות האזרח.
אבל דרזנר לא הספיק למלא את כל משימותיו. רשימת הדברים שרצה לעשות לפני מותו, לאחר שאובחן כחולה, כללה ביקור במעדניית ״כץ״ בלואר איסט סייד לכריך פסטרמה אחרון. "הוא לא שאל שאלה אחת על המחלה", סיפר בנו, אבי דרזנר, במאמר שפירסם בעיתון היהודי "הפורוורד" אחרי פטירת אביו. ״הוא היה מוכן למצות עד תום את השבועות שנותרו לו, כפי שמיצה עד תום את תשעת העשורים שקדמו להם".