מאחורי כל נעל של נרצחי השואה הארורה יש שם שאסור לשכוח. מאחורי כל נעל כזו, שרק לאחרונה מצאו למי הייתה שייכת, יש ילדה או ילד יהודי שקיפח את נשמתו על לא עוול בכפו. עצם המחשבה שראיות ההשמדה של 6 מיליון יהודים מתפוררות, וקיים איום ממשי שהן ייעלמו מהעולם, מעוררת בי חרדה גדולה. לאבא שלי היה משפט קבוע שנהג לומר: "יש רק דבר אחד יותר גרוע מאושוויץ – שהעולם ישכח את אושוויץ".
אסור בתכלית האיסור שאף ראיה להשמדה של ילדים רכים, הוריהם, הסבים והסבתות שלהם; דורות שלמים של קורבנות התופת שיצר הצורר הנאצי היטלר, תיעלם כאילו לא הייתה. עם השנים הראיות מתיישנות, דוהות, מצהיבות ומתפוררות, כפי שקורה לנעלי הנרצחים שנשמרו במוזיאון אושוויץ. למרבה הצער, בשנים האחרונות נעלי הילדים מוצגות פחות ופחות לעיני המבקרים במקום, בשל העובדה שהן מתפוררות ונשמרות במחסני המוזיאון.
אחסון הוא לא שימור. הוא לא פותר את הבעיה, רק מחמיר אותה. חייבים לפעול ומהר כדי להציל את אלפי הנעליים של הילדים שנרצחו בשואה. אם אלו לא יעברו שימור, הן פשוט יתאדו כאילו לא היו מעולם. בעידן הטכנולוגי שבו אנחנו חיים, בוודאי שיש פתרונות מתקדמים לשמר הוכחות היסטוריות מכל סוג שהוא.
אבי המנוח, העיתונאי נח קליגר, אסיר מחנה אושוויץ מספר 172345, נהג לומר: "יש רק דבר אחד יותר גרוע מאושוויץ – שהעולם ישכח את אושוויץ". הוא כל כך חשש שהשואה תישכח. עכשיו גם אני מתחילה לחשוש
עצוב לדעת שמה שמעכב את פעולת השימור המתבקשת, שאני מקווה שאין עליה עוררין, קשור לכסף ולשאלה מי יממן את הפרויקט, עד כדי כך שיש צורך בקמפיין מימון המונים. עם זאת, מרגש לשמוע שאחד מאלה שנרתמו לפרויקט הוא יצרן נעליים גרמני, שתרם לקרן אושוויץ-בירקנאו 50 אלף אירו. אפשר לראות בזה מעין סגירת מעגל.
3 צפייה בגלריה
ניקוי אחת הנעליים. היום אלו נעלי הילדים שנרצחו בשואה, ומחר אלה יהיו הצמות וקווצות השיער או המזוודות של הנספים
(צילום: מוזיאון אושוויץ)
לו היה אבי בחיים, כמי ששרד את התופת במחנה אושוויץ 1, והיה עד לכל אותן ראיות שהולכות ומתפוררות ופורמות למעשה את התיעוד של השמדת עם שלא הייתה כמותה - אני בטוחה שהוא היה מצפה מממשלת גרמניה לשאת באחריות מלאה גם בכל מה שקשור לשימור ראיות היסטוריות שקשורות בהשמדת העם היהודי. זה לא שונה מההכרה במתן הפיצויים לניצולי השואה. עליהם מוטלת האחריות למצוא את המימון, ולשמר כל נעל מהאלפים שעומדות בפני סכנת הכחדה.
היום אלו נעלי הילדים שנרצחו בשואה, ומחר יהיו אלו הצמות וקווצות השיער, או המזוודות של הנספים, שמוצגות גם הן במוזיאון של מחנה ההשמדה הנורא מכולם. אסור ששום ראיה באשר היא תיעלם. אחרת, החשש הגדול ביותר של אבי המנוח, העיתונאי נח קליגר, אסיר מחנה אושוויץ מספר 172345, עלול להתממש.
אבא שלי כל כך חשש שהשואה תישכח. עכשיו גם אני מתחילה לחשוש. התפקיד שלנו, בני הדור השני והשלישי, הוא לדאוג שזה לא יקרה.
