לכשתקום ועדת חקירה לבדיקת אירועי 7 באוקטובר, ייבדקו הכשלים שאפשרו את הטבח. מפקדים יפרשו, קצינים יודחו, אולי אפילו ראש הממשלה יתפטר. אבל מי ייקח אחריות על קריסת מערך לימוד התורה והתפילות של ישראל? האם האדמו"רים, גדולי הרבנים וראשי המוסדות התורניים יעמדו למשפט הציבור על היעדר השגחה אלוהית? זו מן הסתם שאלה היפותטית, ואף אחד מהם לא יידרש לתת דין וחשבון על המחדל, או להודות באשמה. וידויים זה לנוצרים.
הטענה הזאת מופרכת, כמובן, ממש אבסורדית. מה לישיבות ולכוחות הביטחון? אבל איכשהו אלה שני מערכים שלא נדרשו לקיצוצים בתקציב המתוקן לעת מלחמה. מעבר לכך, אלה מנהיגי החרדים שציינו כי חיוניות האברכים להגנה על המדינה מחייבת מתן פטור מגיוס, ובמקביל את תקצובם במיליארדי שקלים. ח"כ משה גפני קרא להם "חיל לומדי התורה", שם קוד ליחידת הקשר עם היושב במרומים. "לא יכול להיות שלא יהיה חיל של לומדי תורה במדינה יהודית. אין מציאות כזאת", הצהיר. ח"כ ישראל אייכלר קבע בנאום תוכחה: "אם לא זכות שומרי התורה, מזמן הייתה מדינת ישראל מחוקה ממפת המזרח התיכון. שומר ישראל ישמור שארית ישראל, האומרים שמע ישראל". אבל רגע, איפה היו שומרי ישראל בשבת שמחת תורה?
3 צפייה בגלריה
ישיבת פוניבז', ארכיון. ב-7 באוקטובר האל התעלם מיחידת העילית של צבא התורה
(צילום: שאול גולן)
הרהורים אתאיסטים בצד, אם יש אלוהים, ב-7 באוקטובר הוא התעלם מיחידת העילית של צבא התורה. האברכים הוגים בו יומם ולילה, מתפללים. אבל הקדוש ברוך הוא לא בא, אפילו לא טילפן. בדיעבד מסתבר שהרבבות שנגרעו מצה"ל כדי להתגייס לצבא האל נרדמו בישיבה במקום לספק לכולנו עליונות אווירית בסיעתא דשמיא.
יפי הפאות והטוהר הוגים בכתובים יומם ולילה, אין פסוק או תו שחומק מעיניהם. ברישא או בסיפא, בגימטרייה או בקפיצת אותיות. אבל בשורה התחתונה: במהלך פענוח הצופן החז"לי, הם כשלו בפיצוח הקודים של חמאס. על נציגיהם להודות בהכנעה שהם לא נחוצים למדינה ולביטחונה, ותקצובם נובע ממניעים פוליטיים צרים ולא מאחריות ציבורית כפי שהם טוענים בצביעותם. ע"ע דברי יצחק גולדקנופף, שר בישראל, ששביעות רצונו בתקופה הנוכחית מעידה על הניתוק שלו מהמציאות הישראלית שמעבר לחומת ההפרדה של החצרות והישיבות, ועל ההתעלמות מחובתו האזרחית לשרת את הציבור או לפחות להיות חלק ממנו.
החלטת שר האוצר בצלאל סמוטריץ' להחריג את מערכת הביטחון והישיבות מקיצוצי התקציב בעת הלחימה, גוזרת למעשה גזרה שווה בין אלה ובין אלה. כאילו תרומתם של מי שנהרגים באוהלה של תורה שקולה לזו של הנופלים בשדה הקרב. אבל בעוד צה"ל, השב"כ ושירותי המודיעין נחוצים לקיומה של מדינת ישראל, ההגנה הרוחנית שהממסד התורני מתיימר לספק לנו לא התממשה מעולם, בטח לא בשבת השחורה, ובלחימה המתמשכת בעקבותיה.
3 צפייה בגלריה
בחורי ישיבה חרדים. מה לישיבות ולכוחות הביטחון? בשניהם לא מקצצים
(צילום: Nina Mikryukova / Shutterstock)
ראויים להערכה תלמידי ישיבות ההסדר ובוגריהן, בעיקר מהציבור הציוני-דתי, שהתגייסו מיד למאמץ המלחמתי והם שותפים במערכה, בשונה מרוב רובם של תלמידי הישיבות החרדיות. ראויים להערכה גם כמה אזרחים חרדים, צדיקים בסדום, שהתנדבו לשרת, ועוד מקבלים רוח גבית מצד שרי ש"ס ארבל ומרגי – אבל מדובר בבודדים מהמגזר, אנשים טובים אבל לא בהכרח "תלמידי חכמים", שקיבלו פטור משירות בצבא לומדי התורה ונאותו להשתלב במאמץ הכללי. בסופו של דבר, אין מדובר בסוגיה אינדיבידואלית, אלא מגזרית, של ציבור הנזקק להגנה הגשמית של צה"ל, כמו כולנו, אך תובע להקיף עצמו ברצועת ביטחון מפורזת, חומת הפרדה מהחברה האזרחית, על חובותיה. הזכויות מובטחות בכל מקרה.
ייתכן שבעיני החרדים, התורה יעילה יותר מתורת הלחימה של המטכ"ל, הכיפה מעניקה כיסוי רחב יותר מכיפת ברזל וטליתות מגוננות יותר מאפודים קרמיים. אבל גם היום, כשקונספציית ה"תהילים נגד טילים" שלהם קרסה, אין מי שייקח אחריות ויודה בטעות ובהבטחות שווא. הרבנים יספקו שלל הסברים: החל מהאשמות כלפי חוסר צניעות ולהט"בים, ועד התירוץ האולטימטיבי – "נסתרות דרכי האל". הרמטכ"ל וראש השב"כ לא יכולים להתחבא מאחורי טיעונים כאלה, אז למה זה בלתי מתקבל, לתבוע ממי שמתיימרים להיות מצילי נפשות ישראל לחזור אלינו בתשובה? הם קראו לאלוהים, ואלוהים לא הקשיב. הם רק השליחים, אף פעם לא אחראים. לעולם לא יהיו. כשהתותחים יורים, המזוזות שותקות.
מערך התפילות הלאומי של ישראל לא מתפקד, אבל הבלוף של נחיצות "חיל לומדי התורה" להגנת המדינה ימשיך לצוץ כתירוץ להזרמת כספים קואליציוניים והטבות מגזריות. במגזר החרדי מסרבים להשתלב בחברה האזרחית הדמוקרטית, אבל מתיימרים להיות משרתי ציבור. בלי האחריות הנלווית. ככה זה כשמאמצים את תרבות ה"סמוך" – על אבינו שבשמיים. זה לא מעשי, לא הוגן ולא יעיל, ולמרות הכול, זה מתוחזק באדיקות בחיים הציבוריים בחסות השלטון, שלא טורח לפשפש להם בציציות.
הניוון והשאננות של ישראל הם תוצאה של המשבר הקיומי שאליו הגענו כמדינה מודרנית שמצאה עצמה תלויה בעזרת השם. והוא הרי אף פעם לא אשם. הוא לא היה שם באסון מירון או בשריפה בכרמל, וגם לא ב-7 באוקטובר כשהבועה התנפצה. ואם אתם בכל זאת מאמינים שהוא שם, אז הוא בנתק ממי שמתיימרים לייצגו. שומרי התורה אינם שומרי נפשות, ולא נעים להגיד: במלחמת הדת הזו, התחושה היא ששליחי אללה הקנאים והנבזיים גברו על חיילי האלוהים האדוקים שלנו.
