חבל שדווקא איתמר בן גביר הפך לפנים של המאבק על תפילות יהודים בהר הבית. חבל, כי זה רק מקבע את הסטיגמה שלפיה עלייה להר הבית היא מנהג שמתאים רק לחוגים קיצוניים, לפנטזיונרים משיחיים או לפוליטיקאים חובבי פרובוקציות. בפועל, מדובר במאבק שכל אביר זכויות אדם אמור לתמוך בו. באופן עקרוני, המצב שבו תפילה והשתחוויה של יהודים במקום המקודש להם ביותר הן נושא שמסעיר את המערכת הפוליטית וכלי התקשורת בישראל הוא אבסורדי.
הרי כבר במגילת העצמאות הובטח שמדינת ישראל תבטיח חופש דת לכל אזרחיה. חופש הדת ובתוכו חופש הפולחן הוא ערך חשוב ויסודי בדמוקרטיה חופשית, והוא יכול להיות מוגבל רק במקרה שבו הוא מתנגש בבירור עם ערך חשוב אחר. במקרה של הר הבית, כידוע, הנימוק הוא ביטחוני. שר הביטחון יואב גלנט, למשל, טען כי "ערעור הסטטוס-קוו בהר הבית הוא מעשה מסוכן, מיותר וחסר אחריות". לא מעט קונספציות התנפצו בשנה החולפת, ואולי הגיע הזמן לאתגר גם את הקונספציה הזו.
יהודים מתפללים ומשתחווים בהר הבית
(צילום: ארנון סגל)
בכל פעם מחדש טוענים שהעולים להר הבית עלולים "להבעיר את המזרח התיכון" – אבל איך לומר את זה בעדינות? המזרח התיכון כבר בוער. ההיסטוריה מלמדת שהטרור תמיד מוצא תירוצים לפגוע ביהודים, ואם אין לו כאלה, הוא ממציא שקרים ועלילות. גם האזהרה המוכרת מפני הצתה של "מלחמת דת" קצת מוזרה בימים אלה. הרי כבר מזמן מתנהלת פה מלחמת דת. לא במקרה השם שנתנו בחמאס למתקפת הפתע על ישראל הוא מבצע מבול אל-אקצא. איך למישהו עוד יש ספק בכך שמתנהלת כאן מלחמת דת?
בחודש פברואר השנה פורסם בעיתון הלבנוני "אל-אחבאר" שחמאס דרש במסגרת הצעתו לעסקת חטופים למנוע עליית יהודים להר הבית – או כלשונו, את "עצירת הפלישות והתוקפנות על מסגד אל-אקצא וחזרת התנאים בו למה שהיה לפני 2002". לפי דיווח באותו חודש ב"אולפן שישי", מסמכים שנתפסו ברצועת עזה חשפו כי אחת הסיבות שגרמו לחמאס לצאת למתקפת הטרור ב-7 באוקטובר היא "הפגיעה המתמשכת של בכירים בישראל בדברים הקדושים ביותר לאסלאם", לטענת אנשי ארגון הטרור האסלאמיסטי, כמו העלייה של בן גביר להר הבית כשר בממשלה.
אם ארגון טרור יוצא למתקפה כדי להשיג מטרות מסוימות, הדבר ההגיוני שמדינה חפצת חיים אמורה לעשות הוא לשדר לו ולאחרים שהטרור לא משתלם. אם במקום להביא לשחרור אלפי אסירים, המוני מחבלים נהרגים או נעצרים כתוצאה מהפעולה – היעד של ארגון הטרור לא מושג. אם במקום לדחוק את רגלי היהודים מהר הבית, הנוכחות היהודית בהר רק מתעצמת – מדובר בכישלון נוסף של חמאס בהשגת מטרותיו.
רק לא "להרגיז את האומות"
אומנם אין בהר הבית תפילות ממוסדות, מסודרות וגדולות של יהודים כמו שהרב שלמה גורן חלם פעם שיהיו, אבל כבר כמה שנים שיהודים מתפללים באתר ללא הפרעה. למעשה זה "סוד" גלוי לגמרי. בן גביר רק הכריז על כך בפומבי. זה קורה בצד, לא קרוב מדי למסגד, ובמקום סידורים קוראים מטלפונים, אבל תפילה היא תפילה. גם דברי תורה אפשר לשמוע שם מדי פעם. מדובר בתהליך שצמח מהשטח, והחל הרבה לפני שהשר לביטחון לאומי נכנס לתפקידו.
ברית מפתיעה (או שלא) בהתנגדות למגמה מסתמנת בין הנהגת המרכז-שמאל למנהיגים החרדים. שני הנימוקים המרכזיים של החרדים להתנגדותם לא אמורים לעניין שום אדם חילוני בעל השקפת עולם ציונית. נימוק אחד הוא הלכתי: גדולי הרבנים אסרו לעלות להר הבית – אך הוא מתעלם מדעתם של חלק מהפוסקים, שהלכו בעקבות הרב שלמה גורן והתירו לעלות להר בתנאי שנמנעים מהליכה באזורים שהוא זיהה כמקום המקדש. נימוק אחר נוגע בחשש "להרגיז את האומות". העניין הוא שנימוק דומה היה בשימוש חרדים שהתנגדו לציונות ולהקמת מדינת ישראל. אם חוששים להרגיז את אומות העולם, למה לעצור בהתנגדות לעליית יהודים להר הבית? למה לא לטעון שגם התפילה בכותל, עצם השהות בעיר העתיקה בפרט ובירושלים בכלל, ואולי כל הקיום של מדינת ישראל מרגיז את האומות? אולי פשוט נחזור כולנו לגלות, וכך איש לא יתרגז? הרי אין לדבר סוף.
רבים משתמשים בהקשר הזה בביטוי "סטטוס-קוו" כמעין דבר מקודש שאסור לפגוע בו. אבל כמו בנושאים רבים אחרים, למשל יחסי דת-מדינה או היחסים בין החברה החרדית למדינה, סטטוס-קוו אינו דבר קדוש. אם הוא פגום מבחינה מוסרית ואינו הוגן, אפשר לשנות אותו, ושיקול הדעת בעניין צריך להיות נתון בידי הרשויות.
לפני סיום יש להבהיר: כדי להיות עקביים בשמירה על זכויות אדם, כשם שאין להגביל עלייה של יהודים, כך אין להגביל עלייה של מוסלמים להר הבית. מאבק צודק על חופש פולחן לא צריך להפוך למאבק כוחני על שליטה. היחידים שצריכים להיות מורחקים מההר הם אנשים שעוסקים בטרור ומסכנים את שלום הציבור במקום.
השאיפה להקמת בית כנסת בהר הבית היא שאיפה לגיטימית, בתנאי שהיא לא מתיימרת לבוא על חשבון המוסלמים שמתפללים באתר. אין פסול במחשבה על קומפלקס בין-דתי שבו יתפללו בני הדתות המונותאיסטיות אלה לצד אלה, כמאמר הפסוק: "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים". לא בטוח שחזון כזה מתיישב עם אמונותיהם של פונדמנטליסטים משני הצדדים, וכולם יצטרכו להיגמל לשם כך מהתפיסה שהאחר "מטמא" ברגליו את ההר.
