על ראשיהם של נערים בכיתה ח', שנת הלימודים האחרונה בבתי הספר היסודיים-חרדיים, מתחולל מדי שנה מאבק אדירים בין צי של "רשמים". "הרשם" הוא אברך צעיר, זריז ומפולפל, המתחייב לשולחיו מן "הישיבות הקטנות" – המקבילה החרדית לתיכונים - כי "ידאג" לקבוצת תלמידים מובחרת לקראת שנת הלימודים הקרובה.
הרשם מבקש להבטיח כי בישיבה שעבורה הוא עובד, תלמד קבוצת התלמידים הטובה ביותר. אך מאחר שכמות התלמידים האידיאליים מצומצמת סטטיסטית (בכל מוסד לימודי), מתחוללת מלחמה אמיתית על כל ראש, כאשר על מחירה של "חתיכה טובה" עשוי הרשם לגרוף אלפי שקלים, לא כולל שכר בסיס.
לדרמה האכזרית הזו יש שם וזמן. בעגה החרדית היא מכונה: "הרישום מתפוצץ", והיא אורכת בין 24-12 שעות. כמו בדילמות הגדולות של תורת המשחקים, בימים שלפני "הפיצוץ" מביטים הרשמים וראשי הישיבות מעבר לכתפם בכל רגע נתון כדי לראות האם יריבם הקדים אותם, והאם עליהם לנקוט גם כן במהלך משלהם.
3 צפייה בגלריה
על מחירה של "חתיכה טובה" עשוי הרשם לגרוף אלפי שקלים, לא כולל שכר בסיס
(צילום: שאול גולן)
התהליך המתואר מתרחש באופן פתאומי - בשעת בוקר או ערב - ובתוך שעות לא ארוכות הוא מסתיים. המשמעות האכזרית היא - בדיוק כמו משחק הכיסאות של הילדים - שובל של הורים וילדים פגועים, שלא הצליחו "להתיישב" על הכיסא הנכון בזמן.
ההליך המהיר פוגע לא רק בתלמידים ובהוריהם, כי אם מהווה כר פורה לשורה של דילים לא מאוד כשרים: אשכנזי בינוני אחד, תמורת שני ספרדים מצויינים, למשל
האווירה בכיתה ובבתי התלמידים כמעט קטסטרופלית. כולם חוששים מכולם. תוהים מי הרשם או הישיבה שיצליחו לתפוס ראשון את התלמידים הטובים, ובכך יותירו לרעיהם את "הפסולת", "הבררה". האם יצליחו הרשמים לעשות קופה יפה בעונת התשפ"ב, או שיפסידו לרשמים בעלי הקשרים הטובים יותר?
"נצמדתי לטלפון"
קרובת משפחה שלי שמצאה את עצמה בתוך המרוץ המפחיד, דיווחה לי על השעות שעברו עליה משעה ש"הרישום מתפוצץ". "התחלתי לערוך סדרת טלפונים לכל רב או עסקן שעשוי להיות בעל השפעה, והתחננתי לקבל את מספרי הטלפון של הרשמים המובילים", היא מספרת, ומודה שהתמלאה בפחד אמיתי שההרשמה תיסגר ובנה ייוותר ללא מסגרת הולמת לשנה הלימודים הקרובה.
3 צפייה בגלריה
התהליך המתואר מתרחש באופן פתאומי - בשעת בוקר או ערב - ובתוך שעות לא ארוכות הוא מסתיים
(צילום: EPA)
לפחד שלה היה על מה להתבסס. ההליך המהיר פוגע לא רק בתלמידים ובהוריהם, כי אם מהווה כר פורה לשורה של דילים לא מאוד כשרים: אשכנזי בינוני אחד, תמורת שני ספרדים מצוינים, למשל. גם תלמודי תורה שמפנים את תלמידיהם לישיבות נחשבות, כדי לשמור על המוניטין של המוסד מבלי להתחשב בטובתו האישית של התלמיד. שמועות על "דילים" מכוערים בין מחנכים, רשמים וראשי ישיבות, על חשבונם של התלמידים - לא חדלות מלהתרוצץ.
הרישום של הישיבה שבה חפצה קרובתי, נסגר בתוך דקות מ"רגע הפיצוץ", והאם ניסתה נואשות להשיג לבנה מוסד מן הדרג השני. בעלה נזכר ב"טובות" שחייבים לו אנשים בעלי קשרים, ורק כעבור שעות ארוכות יכלה לבשר כי לבנה הושג מקום בישיבה "בינונית טובה".
כולם חוששים מכולם. תוהים מי הרשם או הישיבה שיצליחו לתפוס ראשון את התלמידים הטובים, ובכך יותירו לרעיהם את "הפסולת", "הבררה". האם יצליחו הרשמים לעשות קופה יפה בעונת התשפ"ב, או שיפסידו לרשמים בעלי הקשרים הטובים יותר?
לעומתה, אישה אחרת ששוחחה אתנו סיפרה כי התכוננה לאירוע מראש: "באחד הימים הילדים הגיעו אחרי הצהריים מהחיידר ואמרו שהרבעס (המורים) אמרו כי הרישום מתפוצץ היום, וטלפונים מן הרשמים יגיעו בשעות הקרובות. אנחנו כבר ידענו לאן אנחנו רוצים לשלוח את הילד ועשינו הכנה מקדימה, כך שהאירוע לא השפיע עלינו", היא אומרת.
"מחדל פדגוגי"
אחד מראשי הכוללים בעיר החרדית מודיעין עילית, מצביע על לקות נוספת הנגרמת מההליך המהיר: "מה שמתרחש כאן הוא מחדל, במונחים פדגוגיים", הוא מספר. "מרגע ההרשמה והבטחת מקומם לשנה הבאה, התלמידים פורקים מתח, ורמת הלימודים צונחת פלאים. אם ה'פיצוץ' היה מתרחש לקראת סוף השנה, מילא. אלא שבמקרים רבים הוא מסתיים סביב חג החנוכה ולפעמים גם קודם לכן, וכך נותרת כמעט שנה של היעדר למידה משמעותית, בלשון המעטה".
יש לציין כי בערים מעורבות או בריכוזים חרדיים קטנים, הבעיה אמנם קיימת אך בממדים אקוטיים פחות. ההיצע של המוסדות גדול יותר, וגם התושבים חשים פחות מחויבות לקהילה. במודיעין עילית ובערים הומוגניות חרדיות נוספות, זה כבר סיפור אחר. מבחר הישיבות המובילות המקומיות מצומצם, והמלחמה ניטשת על כל ראש.
בית הדין בקריית ספר מודע היטב לשרשרת האירועים חסרת ההיגיון הזו, וחיבר מסמך האוסר בתוקף על הורי הנערים, הרשמים, המחנכים וראשי הישיבות לעסוק ברישום עד לתאריך מוסכם לקראת סוף השנה. בדרישה זו, שהופצה לכל הורי התלמידים, כמו גם בלוחות המודעות והמקומונים - קיווה בית הדין כי יישמר מתח הלימודים הבריא עד לתומה של השנה.
"אין ספק שבית הדין ורבני העיר צודקים בדרישתם, אבל מתברר שהציות לרב הוא סלקטיבי ונגוע ברווחים אישיים. הם מקשיבים לרבנים רק כשנוח להם"
במכתב החריף שפורסם על ידי רבני העיר, נקבע גם כי הרישום "הבלתי פורמלי" שבוצע עד כה הינו חסר משמעות: "דעת מרנן ורבנן גדולי הדור שליט"א, שאין לרישום המוקדם לישיבות הקטנות שום תוקף לא מצד ההורים ולא מצד הישיבות, ומחובת ההורים לבדוק היטב לקראת סוף השנה של כיתה ח’ מהו המקום המתאים עבור בנם לפי מצבו אז", כתבו. כיוון שכך, הדגישו הרבנים: "הישיבות יכולות לחזור בהן מההסכמה לקבל בחור שהוברר להם שהוא איננו מתאים".
צפצוף על "גדולי הדור"
מה קורה בפועל? הרשמים, ראשי הישיבות וגם ההורים המבקשים את טובת בנם - נותרים אדישים להוראת הרבנים, ומדי שנה "מתפוצץ הרישום" זמן רב קודם לתאריך הנקוב על ידי בית הדין. בשנים האחרונות נחצה קו אדום נוסף, כאשר כבר בימיה הראשונים של שנת הלימודים, שנה תמימה קודם תחילת שנת התשפ"א, נסגרה ההרשמה, ורוב התלמידים כבר הבטיחו את מקומם בישיבות השונות הפרוסות ברחבי העיר.
ההתעלמות המרשימה של תושבי העיר מפקודות רבניהם ובתי הדין שלהם והצפצוף חסר המורא של ראשי הישיבות, הרשמים והמחנכים על גדולי הרבנים, מתבצע מדי שנה, בפומבי, באופן כמעט רשמי. "הרבנים הללו לא מקשיבים לרבני העיר, כי הם דואגים קודם כל לאינטרס שלהם", מסביר בעצב ראש הכולל. "אין ספק שבית הדין ורבני העיר צודקים בדרישתם, אבל מתברר שהציות לרב הוא סלקטיבי ונגוע ברווחים אישיים. הם מקשיבים לרבנים רק כשנוח להם".
הרישום של הישיבה שבה חפצה קרובתי, נסגר בתוך דקות מ"רגע הפיצוץ", והאם ניסתה נואשות להשיג לבנה מוסד מן הדרג השני. בעלה נזכר ב"טובות" שחייבים לו אנשים בעלי קשרים
זה לא שראשי הישיבות והרשמים הפכו לחרדים ליברלים ביחסם לגדולי הדור, אלא שהם נלחמים על נפשם. הם נאבקים על חייהם המקצועיים ועל כספם, ובמלחמה כזו גם הוראת הרבנים, מסתבר, מאבדת את קסמה. הרשם שפרנסתו השנתית תלויה באיכות "הראשים" שהוא מגייס, וראש הישיבה בעלת המוניטין שפוזל ללא הרף לשכנו השואף לחטוף ממנו את הצעירים המבריקים - לא מסוגלים, מקצועית וכלכלית, להיענות לרבנים.
החברה החרדית מחויבת לנורמות שלה כל עוד הפרטים שבה לא מרגישים מאוימים על הישרדותם. משעה שתחושת איום מן הסוג הזה תרחף, אין להוראותיהם של גדולי הרבנים כמעט כל רלוונטיות. מה זה אומר? שניתן לחשוב על שינויים עתידיים, אפילו רדיקליים, אם רק ילוו בתחושה של פגיעה בהישרדותו המקצועית או הכלכלית של הפרט החרדי. סוגיות כמו הדרת נשים, אפליית מזרחים במוסדות החינוך, לימודי ליבה וגיוס לצה"ל, עשויות לקבל תפנית באם תחוש הקבוצה החרדית איום על הישרדותה.
