מודי רוזנפלד הוא הרבה דברים – יהודי חם ממוצא ישראלי, חזן, הומו אבל בעיקר איש מצחיק מאוד. עשר שנים אחרי שעזב עבודה יציבה וטובה בתור בנקאי בחברת "מריל לינץ'" והתמסר לאהבה הגדולה שלו – סטנד-אפ – מודי הוא אחד הקומיקאים היהודים המצליחים ביותר בארצות הברית.
בשנים האחרונות הוא התחיל לצאת מגבולות ארה"ב, וההומור שלו, שכולל המון ניואנסים יהודיים, התחיל להיות פופולרי גם בקרב קהילות יהודיות באירופה וכמובן בישראל. בחודש האחרון הוא הופיע לראשונה בברלין, מה שלא היה עבורו סתם עוד הופעה: "זה היה משהו מיוחד מאוד. אני לא מאמין שזה קרה. אתה מגיע למקום כזה ורק חושב על הנאצים ומה שקרה שם, ופתאום אתה נוחת ובמקום דגלים של הנאצים אתה רואה כרזות של פסטיבל היידיש, והיו זמרים מישראל, מופעים ואותי בתור החלק הקומי. הקהילה המקומית חגגה את היהדות שלה וזאת הייתה שמחה אותנטית מהלב. אנשים באו להופעה, צחקו וראו כמה זה כיף להיות יהודי ושאפשר לשמוח".
ההומור שלך תמיד היה מאוד יהודי-אמריקני. הוא מצליח להצחיק ולעניין גם קהל יהודי מחוץ לארה"ב?
"אני תמיד מסביר את הבדיחות, בעיקר לקהל הלא-יהודי שבא להופעות, אבל גם אולי ליהודים שפחות מכירים את הדקויות. במופע הזה למשל היה בחור לא יהודי בשם קלאוס והסברתי לו את כל הבדיחות. למשל, כל הנושא של גיוס כספים ותרומות מושרש מאוד בקהילה בארה"ב, אבל בקהילות אחרות זה פחות מקובל, אז חוץ מההומור אני גם מסביר ומספר על הדברים האלה. בעיקר התרשמתי שהם נהנו שעומד מולם בחור יהודי שלא מפחד לצחוק וליהנות גם מדברים יהודיים, וגם על הגויים ועל אנטישמיות. אני חושב שפתיחות כזאת ורצון להתמודד עם כל הנושאים האלה בעזרת הומור – את זה הם עוד לא ראו".
עד כמה יש לך קהל לא יהודי בהופעות?
"יותר ויותר. יש הרבה סרטונים ויראליים וקטעים ברשתות החברתיות, וזה מושך עוד קהלים. יש גם גויים וגם מהקהילה הגאה, ומה שפחות מובן להם אני מסביר על הבמה. לפעמים זה חלק מהמשימה: להסביר את הדברים ולחשוף חלקים נוספים מהקהילה והחיים היהודיים. על עצמי אני יכול להעיד שאני מרגיש לפעמים שזה שאני יהודי, נשוי למישהו לא יהודי, אשכנזי, גיי וניו יורקי, עושה אותי שלם ומרכיב את כל מי שאני. השם של המופע שלי הוא Know your audience – תכיר את הקהל שלך. כמה דקות לפני שאני עולה לבמה אני מציץ מאחורי הקלעים ומנסה להבין מי הקהל שלי. אם יש מחיצה למשל או שאני מופיע בבתי כנסת, וזה קורה לפעמים, או אם אני בבר בניו יורק, זה לא אותו קהל – ואני עושה את ההתאמות. אני צריך לדעת אילו בדיחות יעבדו".
מה יקרה על הבמה בישראל?
"אני צריך להיות על הבמה ולהרגיש את זה, ואז אדע. בהופעות קודמות שלי בישראל באו עולים ודוברי אנגלית מהבית, שהכירו אותי מארה"ב, וזה היה די דומה לקהל שלי כאן. הפעם אני יודע שיש הרבה ישראלים, לא ממוצא אנגלו-סקסי, שקנו כרטיסים, והולך להיות מעניין לראות איך הם יגיבו לחומרים ולהופעה".
רוזנפלד יגיע לארץ במסגרת פרויקט בשם Comedy For Koby – סדרה של מופעים שכבר 15 שנה מגייסת כספים לטובת נפגעי טרור.
עד כמה אתה מרגיש שהפעילות והמופעים של הקומיקאים היהודים נגד אנטישמיות אפקטיביים?
"יש לי קטע ארוך במופע על אנטישמיות, ואני מסביר את זה ועושה את זה בצחוק, ומאיר זרקור על כמה זה שטויות. לגבי המצב בארה"ב, אני לא מסתכל על חדשות, אלא רק קורא כותרות וממשיך הלאה. אם מישהו מחפש אנטישמיות בחדשות או ברשת, הוא בטח ימצא את זה, אבל אני לא מחפש את זה וזה פחות פוגש אותי. אני גר בניו יורק, יש פה המון יהודים וגם ישראלים, ואני לא מרגיש את זה ביום-יום. אני בטוח שגם לרשתות החברתיות יש תפקיד בהעצמה של הדברים השליליים האלה ולכן אולי זה חשוף יותר מבעבר ואנשים מדברים על זה או מרגישים את זה יותר".
מה מצחיק אותך באופן אישי?
"אני אוהב את ההומור שהוא הכי שונה משלי. אני לא מקלל על הבמה ונמנע מגסויות, אבל אני אוהב מופעים כאלה. לגבי קומיקאים ישראלים הם מדברים מהר מדי בשבילי, ונראה לי שהם מפחדים לאבד את הקהל. אני אוהב לבנות לאט יותר את המופע.
"אני מקבל השראה מהדור הקודם – אלן קינג, ג'קי מייסון ואחרים. קומיקאים היום כותבים לקצב של 59 שניות, כי הקטעים הוויראליים ברשתות מחזיקים רק את האורך הזה. אין לאנשים היום סבלנות או ריכוז בשביל קטע ארוך יותר. אם תסתכל על אנשים שגוללים את הפיד אתה תראה שאם לא תפסת אותם מיד, הם המשיכו הלאה. הקומיקאים מהדור הקודם עבדו לאט, בנו את הבדיחה, ובנו ובנו, ורק בסוף הגיעו לפאנץ'. זה ממש הומור אחר. אם הקהל בא לראות אותי שעה וחצי במופע, אז יש לי זמן לבנות את הבדיחות וגם לדבר על זה. בקטעים שאני מעלה ברשתות, אין ספק שהמטרה היא לתפוס את הגולש ולתת פאנץ' מהיר".
איך אתה בונה את המופע וכותב חומרים?
"אני לא יושב על המחשב ומחכה למשהו. אני מביא דברים מהחיים שלי, מהאנשים שאני פוגש. לפעמים אני רואה את הבעל שלי יושב על הספה, קצת מחייך, ואני ישר מנסה להבין מה הצחיק אותו. מסיטואציה כזאת יכולה לצאת בדיחה ויראלית או אפילו קטע במופע שיכול להיות מצחיק מאוד, והכול התחיל מרבע חיוך. המון קטעים נולדים פשוט מהתבוננות בסביבה וניתוח סיטואציות של חיי היום-יום. באנגלית יש לזה מונח טוב – observational comedy".
לשלוט בנרטיב של היציאה מהארון
רוזנפלד מספר כי "במהלך הקורונה, הקריירה שלי נולדה מחדש. בעלי התחיל לעבוד איתי בצורה יותר צמודה, וחשבנו על דרכים חדשות להגיע לקהל, והתחילו להיות יותר עוקבים. הוא חשב שאני צריך לשלוט בנרטיב על היותי גיי ולא לתת לנרטיב לשלוט בנו, ולכן החלטנו שאני אעשה ריאיון במגזין 'וראייטי' ואנחנו יצאנו עם זה כמו שרצינו.
"בהמשך גם הרגשתי שאנשים אומנם רואים אותי על הבמה וצופים בקטעים שלי ברשתות, אבל הם לא מכירים אותי, את הבן-אדם מאחורי זה. לכן יצרנו את הפודקאסט שלי שבו אני מדבר בגובה עיניים על החיים שלי ומארח דמויות מעניינות. כאן אני מרגיש חופשי, ונותן חופש לדברים שאני רוצה לדבר עליהם. אני נהנה מזה וזה חלק מ'כרטיס הביקור' שלי".
לרוב הפודקאסט מחויך ומצחיק למדי, אבל לפעמים מודי משתף גם קטעים עמוקים יותר, שנוגעים לחייו כיהודי הומו ולתגובות שהוא מקבל.
"95% מהתגובות הן אופטימיות וחיוביות, אבל יש בערך 5% שהם לאו דווקא דתיים אבל יש להם בעיות משלהם והם יוצאים נגדי. יש איזה בחור עם פודקאסט בשם 'בעלי עבירה' והוא דיבר עליי ועל בעלי, והטיל ספק בכשרות של ספר תורה שהייתי מעורב בכתיבתו. בדרך כלל אני חוסם ושוכח מזה, אבל במקרה הזה לא רציתי לתת לבריון הזה לפגוע בי כי הוא כביכול אורתודוקסי ואני גיי. הוא לא יטען שהוא יהודי טוב יותר ממני וזה יעבור בשתיקה. רציתי להבהיר נקודה ולא דיברתי רק בשמי – דיברתי בשם יהודים גאים או גם לא-יהודים שמישהו מנסה לפגוע בהם בבריונות בשם איזו היררכיה יהודית או דברים שרבנים שונים אמרו. האמת היא שצריך להתעלם מהם, בדרך כלל אלה האנשים עם הכי הרבה בעיות משל עצמם".
אתה אדם מאמין שחושב שלכל דבר יש סיבה או מטרה. מה אתה חושב שהמטרה שלך בנסיעה הקרובה לישראל?
"רק אחרי שהגעתי לברלין הבנתי מה אני עושה שם: בדיוק באותו מקום שבו רצו להשמיד אותנו באתי לחגוג את היהדות ואת החיים בקהילה המקומית. גם בישראל, כשאגיע אני אבין מה המטרה ולמה הגעתי בזמן שהגעתי, אבל בגדול אני ממש רוצה להביא קצת הומור וצחוק, בעיקר בתקופה הלא-פשוטה הזאת. אני לא אכנס לפוליטיקה, וזה לא התפקיד שלי. העבודה שלי היא לאחד ולהצחיק, ודרך הבדיחות לתת הרגשה טובה וסולידריות בין האנשים. אני חושב שזה מאוד נדרש עכשיו, וכנראה בגלל זה אני מגיע לישראל בימים האלה".
