יותר מעשור חלף מאז חווה ישראל (22) פגיעה מינית מצד בחור אחר בישיבה שבה למד. את המחיר על מה שעבר שם הוא משלם עד היום. "זה קרה בפעם הראשונה כשהייתי בן 11", הוא משחזר. "ילד קצת יותר גדול ממני ניסה לשלוח ידיים. לא כל כך הבנתי את המשמעות, ושמרתי את זה לעצמי. המקרה החמור יותר קרה כשבחור מפנימייה אחרת הגיע באמצע הלילה, הרים את השמיכה וניסה לגעת בי מתחת לבגדים. התעוררתי ולא אמרתי מילה. היו כמה מקרים נוספים של בחורים שניסו".
"אף פעם לא חוויתי אונס", ישראל (שם בדוי) מבהיר. "אבל התמודדתי עם הטרדות מיניות והצעות למגע מגברים אחרים, שזה טראומתי בפני עצמו. כילד חרדי יש פה כמה התמודדויות: אתה שיודע שזה אסור, שזו עבירה, ואתה לא מבין למה נטפלים אליך. אתה לא יודע איך להגיב לסיטואציה הזאת ופשוט קופא. לא היה לי עם מי לדבר על זה. פחדתי לדבר עם ההורים שלי, פחדתי שהם ישאלו שאלות".
כשלוש שנים לאחר המקרה הראשון, הדבר התגלה לצוות החינוכי בישיבה שבה ישראל למד, אבל גם אז הוא לא קיבל את הסיוע שהיה צריך. "בדיעבד, אני יודע שלא הייתי היחיד. שהיה בחור בגילי שניסה לגעת בבחורים בישיבה", הוא אומר. "כשעלו עליו, התחילו לברר על כל מי שהיה איתו במגע. הם התחילו לשאול אותי שאלות, ואני לא הבנתי מה רוצים ממני. הרגשתי שמאשימים אותי במה שהיה, ובעיניי זה הדבר הכי חמור.
4 צפייה בגלריה
טובה בוריה, המטפלת בנוער חרדי בסיכון. "טוענים שאני לא שומעת לדעת רבנים ואין לי המלצת רבנים. זה לא נכון"
(צילום: יובל חן)
"כמה ימים לאחר מכן שלחו אותי לפסיכיאטר. הייתי בסך הכול בן 14, והתחושות מלוות אותי עד היום – השפלה, תסכול. עד היום לא השתחררתי מתחושת האשמה. הפסיכיאטר שאל אותי שאלות שלא הבנתי בזמנו, שאלות על מיניות, אם אני נמשך לבחורים. הוא נתן לי תרופות פסיכיאטריות כדי להשתיק אותי. שאקח כדור ואשתוק. לא הבנתי: אני משוגע? אני צריך כדורים? התחילו לי מחשבות אובדניות".
ישראל מספר כי הוא "מרגיש את חוסר הביטחון הזה עד היום. כואב לי שהנושא הזה לא מטופל. שיש ילדים שנפגעים והמערכת ממשיכה להתנהל באופן הזה. זה מתחיל בכך שלא פותחים את הנושא של מיניות בריאה, לא מדברים כי זה אסור מבחינה דתית, וזה נמשך כשהמערכת נכשלת בטיפול במי שנפגע".
"במגזר החרדי חוששים מהעיסוק בנושא"
יום המאבק הבינלאומי באלימות במשפחה, שיתקיים ביום שישי, מציג גם השנה את חשיבות השיח החברתי ככלי להילחם בתופעה. מגמת העלייה בדיווחים על פגיעות מיניות לדוגמה, והדוחות השנתיים שמשקפים אותה, לא מאפשרים להעלים עין. המענים המערכתיים באכיפת חוק ובשיקום, עדיין מפגרים מאחור - אבל נרשמת מגמת שיפור, בין השאר בשל ביקורת ציבורית שהובילה לשינוי. בציבור החרדי, שעדיין מתמודד עם השתקה, היכולת להיאבק בתופעה היא מוגבלת.
בפרשת הרב צבי טאו, מנהיגה הרוחני של מפלגת נעם, אפשר לראות בעיות דומות, אף על פי שבמקרה הזה מדובר במגזר אחר. בזמן שהתלונות על תקיפות מיניות נגדו הולכות ומצטברות, ישנן טענות כי גורמים בסביבתו מנסים לכאורה להשתיק את הקורבנות. בשבוע שעבר נחשף ב-ynet ו"בידיעות אחרונות", כי לאחרונה קיבלה המתלוננת הראשונה נגד הרב טאו, נחמה תאנה, הצעה חריגה ביותר: לחדול מהמאבק הציבורי שהיא מנהלת נגדו ולקבל בתמורה סכום משמעותי, תוך התעלמות מוחלטת מהסבל המתמשך כתוצאה מהפגיעה.
ישראל: "הרגשתי שמאשימים אותי במה שהיה, ובעיניי זה הדבר הכי חמור. הייתי בן 14, והתחושות מלוות אותי עד היום – השפלה, תסכול. שלחו אותי לפסיכיאטר, והוא שאל אותי שאלות שלא הבנתי בזמנו, על מיניות, אם אני נמשך לבחורים"
"לא צנוע לדבר על זה, מטפלים בפוגע ולא בנפגע, מעדיפים השתקה", מסבירה טובה בוריה, מנהלת עמותת "טוב בלב", שמטפלת בנוער חרדי בסיכון. "למה? במגזר החרדי יש לנו כמה בעיות. אחת מהן היא ההתעסקות ב'מה יגידו', שיהיו להם בעיות עם שידוכים, ששאר בני המשפחה לא יתקבלו למסגרות טובות.
"בני הנוער שמגיעים אליי הם בנים שנשרו מישיבה, או בנות שנשרו מתיכון חרדי. הם רוצים להחליף מסגרת, לא טוב להם איפה שהם נמצאים, הם לא רוצים לחזור הביתה, חלקם בגלל פגיעה מינית. אני מאמינה שצריך לטפל בנער שנפגע, אבל מעבר לזה בחינוך הנער על פי דרכו – אם הילד לא רוצה להיות במקום שלא טוב לו, צריך להבין את הילד ולשים אותו איפה שטוב לו".
"אין אצלנו מענה למי שכואב לו"
בין הנערות הללו נמצאת חן (22), שם בדוי, שיצאה מהדת בגיל 14. "אין מענים במגזר החרדי לכל מיני קולות של אנשים שכואב להם", היא אומרת. "אני התחלתי לעשן והכול התגלגל משם. סגנון הלבוש שלי השתנה, רציתי להתאים את עצמי למי שרציתי להיות. שכרתי דירה עם חברים, לא דיברתי עם ההורים שלי. בתור נערה הייתי צריכה שני דברים שלא היו לי – שיחות ולימודים. מצד אחד, שמישהו יעזור לי להבין את החיים. שיעזור לי להגיע לתובנות על זוגיות, על איך מסתדרים לבד, שזה בסדר להיות לבד לפעמים. מצד שני, רציתי מסגרת חינוכית, רציתי להמשיך ללמוד, שתהיה לי שגרה, להחכים. זה צורך של כל ילד, אבל לא הייתה מסגרת חינוכית שמתאימה לי".
4 צפייה בגלריה
"אם צעירה חרדית נושרת מהדת ונכנסת לזוגיות, היא לא יודעת מה זה יחסי מין, אין לה מודעות לזה שהיא צריכה להשתמש באמצעי מניעה, והיא לא יודעת מה מותר ומה אסור"
(צילום: יובל חן)
"אם לילדה חילונית לא טוב בבית הספר, לא זורקים אותה מהבית, פשוט מסדרים לה תיכון אחר", מסבירה טובה. "אם ילדה בחברה החרדית עוזבת את הדת, אין לה תמיכה משפחתית. הם לא רוצים לשלב אותה במסגרת שעלולה להרחיק אותה מהדת. אני התומכת שלה.
"אלה נושאים שאין להם מענה פה. זה אמור להיות התפקיד של הרווחה, אבל היא לא נותנת מענה עם מסגרות לימודים חלופיות, עם שיבוץ לפנימיות, מתן עזרה בביגוד והלבשה, הקשבה. כל דבר כזה הוא תהליך. 75% מאלה שמגיעים אליי, התייאשו מהרווחה. זה נוער אבוד. אומרים לי שאני הסיכוי היחיד להציל אותם".
טובה מוסיפה ואומרת ש"אין הדרכה. אם צעירה חרדית נושרת מהדת ונכנסת לזוגיות, היא לא יודעת איך נכנסים להיריון, היא לא יודעת מה זה יחסי מין, אין לה מודעות לזה שהיא צריכה להשתמש באמצעי מניעה, היא לא יודעת מה מותר ומה אסור. זה לא קשור לדת, זה קשור לשמירה על הגוף, והן לא יודעות את המשמעות של זה. המשמעות היא הריונות לא רצויים וילדים שנולדים לסבל, ומגיעים גם הם לרווחה. זה גלגל".
"אני נותנת לילדים האלה סיכוי"
כבר 31 שנים שטובה מלווה צעירים במגזר החרדי. הדלת שלה תמיד פתוחה. בכניסה לבית שלה יש ערימה של מזרנים שמחכים לכל מי שצריך קורת גג וליווי. היא מספרת שהיו תקופות ש-15 צעירים ישנו בו-זמנית בבית הקטן הזה בבני ברק. כל אחד מהם נכנס לה ללב, והיא ממשיכה ללוות אותם גם בחייהם הבוגרים. "ליוויתי אלפים", היא מספרת בגאווה. "חיתנתי כבר 403 ילדים שליוויתי. לפני שבועיים חיתנתי את הילד השלישי של השידוך הראשון שעשיתי".
אבי, שבנו בן ה-16 נפגע מינית: "אם היינו מקבלים הפניות למקומות הנכונים, בזמן הנכון, המצוקות לא היו כל כך עמוקות. יש תחושה ששק בטון נופל לך על הראש. זו חוויה קשה לכל הורה, אבל פה בקהילה זה עוצמתי יותר, כי יש נטייה להתעלם מדברים"
את סופגת ביקורת?
"אומרים שאני 'מקלקלת' את הילדים, שאני לא שומעת לדעת רבנים ואין לי המלצת רבנים. זה לא נכון", היא אומרת. "אני נותנת לילדים האלה סיכוי, מחזירה אותם לתלם. וברוך ה' יש הצלחה אדירה".
את המציאות שמתארת טובה חווה אבי בימים אלה על בשרו עם בנו בן ה-16. "גילינו את הסיפור כשהוא היה בן 12", הוא מתאר. "ראינו כל מיני התנהגויות מוזרות, שהוא מסתובב עם סיגריות וטלפון. הוא היה מתקלח שלוש פעמים ביום, מחליף בגדים הרבה. בדיעבד, הבנתי שזה בגלל שהוא הרגיש שהגוף שלו לא בסדר.
"גילינו שהוא נפגע מינית על ידי מישהו שאנחנו מכירים. לא באופן קבוע, אבל זה קרה כמה פעמים במשך כמה שנים. כל הסימנים שהיו יכולים להעיד על זה בזמן אמת, היו שם, אבל לא קלטנו אותם. ברגע שאתה קולט שזה מה שהוא עבר, אתה תופס את הראש שלך ושואל: 'מה אני אמור לעשות? ללכת למשטרה שיחקרו אותו?' לא ידעתי שיש תהליכים שמותאמים לילדים".
4 צפייה בגלריה
ישראל, שנפגע מינית. "זה מתחיל בכך שלא פותחים את הנושא של מיניות בריאה"
(צילום: שאול גולן)
כמו במרבית תיקי עבירות מין, גם התיק עם התלונה של בנו של אבי נסגר בגלל חוסר ראיות. "אני לא עוסק בנקמה, הבעיה המרכזית היא הטיפול בילד", הוא אומר. "אנחנו כבר כמה שנים אחרי זה, והמצב לא משתפר. יש מצוקות נפשיות, פגיעה עצמית, חרדות. הבן שלנו סובל מפוסט-טראומה ומרגיש שהוא עובר את זה שוב ושוב. ילדים כאלה צריכים לעבור טיפול. אלה דברים שלוקח זמן עד שמשיגים. יש עומס על המערכת ומעט מענים. בגילים האלה הזמן יקר מאוד. לפעמים צריך ללכת למסגרות אחרות, ובמקרה שלנו הוא הלך למסגרות חינוך לא מתאימות. זו הסיבה לחלק מהנזקים שנגרמו לו. אין למעשה לאן לפנות".
אבי מוסיף כי "יש פה פרדוקס: בחברה החרדית נושא הפגיעות הוא חמור מאוד, אבל צריך להצניע את הטיפול בו. הורים שנתקלים במקרים האלה, מעדיפים לשבת בשקט. אם ילכו לרב, סיכוי גבוה שהוא יגיד להם ללכת למשטרה. אבל הרבה פעמים הורים מפחדים בכלל להוציא את זה מהפה. כשמתחילים לנסות לתקן את זה, אחרי כמה שנים, כבר אי אפשר. גם אחרי שפיספסנו את הסימנים, אם היינו מקבלים הפניות למקומות הנכונים, בזמן הנכון, המצב היה אחר. המצוקות לא היו כל כך עמוקות".
"אנשים מפחדים לפעול מיד, יש תחושה ששק בטון נופל לך על הראש", הוא מציין. "זו חוויה קשה לכל הורה, אבל פה בקהילה זה עוצמתי יותר כי יש נטייה להתעלם מדברים. לא צריך שלטים בראש חוצות, אלא פתרונות דיסקרטיים. ככל שיטפלו מהר יותר, כך זה יחסוך בגילים מאוחרים בעיות של נוער נושר, אלימות וסמים ועבריינות בכלל".
- לפניות לטובה בוריה, מנהלת עמותת "טוב בלב": 052-3594660 / tovaborye@gmail.com
