תקופת חגי תשרי הנוכחית מאתגרת במיוחד ללוחמי צה"ל, ובפרט ללוחמי המילואים ובני משפחותיהם. המשימות הביטחוניות מאלצות רבים להיות הרחק מבתיהם במהלך החגים, בתקופה שבימים רגילים נחשבת לזמן משפחתי.
"אני כרגע בצאלים. אתמול באמצע הלילה יצאתי מרצועת עזה, ממסדרון נצרים. הגענו מאוחר מאוד בלילה לפה, אז הלכתי לישון פה. עוד מעט אני נוסע הביתה לכמה ימים, ובהמשך השבוע אני חוזר חזרה לעזה", סיפר הבוקר (יום ב') רב-סמל מתקדם במילואים יצחק ברוכי, לוחם בגדוד 8111 בחטיבה 5, בריאיון ל-ynet. אשתו וששת ילדיו מחכים לו בבית.
שיחה עם רס"ם (במיל') יצחק ברוכי, לוחם בגדוד 8111 בחטיבה 5
(צילום: אסף חן)
זה בעצם הסבב השני שלך ברצועת עזה. סגרת כיפור, אתה גם הולך לסגור את סוכות. כלומר, זה שאתה יוצא עכשיו הביתה, זה לא אומר שתהיה בבית בחג.
"אני אמור לחזור במהלך יום חמישי, כנראה במוצאי החג הראשון. נסגור שמחת תורה. גם בראש השנה היינו בפנים רוב החג".
שישה ילדים מחכים לך בבית, ואתה לא בן תשע עשרה. איך זה לסגור גם את יום כיפור וגם את מרבית ראש השנה, כשגם בסוכות אתה לא יודע מה בדיוק יהיה?
"זה לא פשוט, בעיקר לאשתי ולילדים. הם מתגעגעים, הם חסרים את הנוכחות שלי בבית. מבחינתי עם החברים בפלוגה ובגדוד דווקא יש אווירה טובה, אווירה של חגים, עושים מה שאפשר – גם בתפילות, גם בסעודות, אבל באמת המרחק מהבית קשה. כששרים כל שבת 'אשת חיל' לפני הקידוש חושבים על האישה, כל אחד על האישה שלו ועל כל ההתמודדויות שלה. אנחנו כבר אחרי ארבעה חודשים שלא היינו בבית בסבב א' של המילואים, וכבר חודש אנחנו עכשיו בעזה, ועוד חודש לפנינו. זה לא פשוט, הגעגועים, המרחק והידיעה שבסוף אנחנו אחוז נמוך מאוד מבין אזרחי המדינה שעושים את המילואים, והכול נופל עוד פעם על הכתפיים של אותם אנשים".
נגעת בנקודה חשובה. יש פער בין התחושה בסבב א' לתחושה בסבב ב' של המילואים? בתחושה בסבב א' הייתה אולי יותר מוטיבציה, נרשמה יותר התגייסות, גם ההתגייסות האזרחית לטובת המילואימניקים ובני המשפחות? ועכשיו, מה התחושה היא שהייתם אולי קצת פראיירים?
"פראיירים לא, חס וחלילה. המדינה צריכה אותנו, עם ישראל צריך אותנו, אז אנחנו באים, כמו שכתבה חנה סנש: 'קול קרא, והלכתי, / הלכתי, כי קרא הקול'. אנחנו הולכים כשצריך אותנו, אז אנחנו לא פראיירים, אנחנו עושים את המשימות שלנו בשביל להגן ולשמור על עם ישראל, לשמור על המשפחות שלנו בבית – גם על המשפחות של אלה שלא מגיעים למילואים או לא מתגייסים".
ובכל זאת, יש תסכול?
"יש בסוף, כן. יש לי לא מעט חברים בציבור החרדי שלא מתגייסים, לא הם ולא הילדים שלהם, וזה חורה לי וכואב לי. יש לי גם חברים שכן מתגייסים מהציבור החרדי, צריך להגיד גם את זה, שיש שם מגמה של גיוס, לא גדולה אבל היא קיימת. אבל גם יש לי המון מכרים שעשו שירות צבאי קרבי, והצבא בשנים האחרונות, בשם כל מיני התקדמויות של שנות האלפיים, ביטל, פטר וסגר יחידות. יש המון אנשים שאני יודע שרוצים לחזור למילואים והצבא לא מושך אותם כל כך מהר. יש יחידות שלמות שנסגרו ומשום מה לא פתחו אותן שוב בשנה האחרונה, שזה אלפי חיילים, או אולי עשרות אלפי חיילים שיכולים להיכנס חזרה למערך".
אז אתה אומר שגם הצבא צריך לעשות בדק בית.
"בדיוק".
דיברנו על ההבדלים בין סבב א' לסבב ב'. יש הבדל אחד מרכזי, שעכשיו נדמה שעיקר תשומת הלב עברה לצפון. איך נראית כרגע הלחימה ברצועת עזה? אתה ספציפית היית במסדרון נצרים, שאנחנו יודעים שזה מוקד מסוים.
"יש חיכוך עם אויב, גם בגזרה שלנו, וכמו שאנחנו שומעים בכותרות העצובות, גם בצפון הרצועה, בג'באליה, וגם ברפיח בדרום. יש עדיין חיכוך, האויב לא נעלם. אומנם הוא הרבה יותר מסתתר, בקושי מרים את הראש, אבל מדי פעם יש ירי RPG על כוח, או תצפיתנים שבאים ומחפשים אותנו, כל מיני דברים כאלה. העצימות היא לא העצימות שהייתה בסבב א', לא מה שהיה לנו בחאן יונס בחורף באזור חנוכה, אבל החיכוך קיים. אנחנו שומרים על מסדרון נצרים, על האפשרות של צה"ל לחצוץ בין דרום הרצועה לצפון הרצועה, שהאזרחים לא יחזרו צפונה. אני לא נמצא בדרגים הגבוהים, אבל אני מבין שזה שומר על האזור של שדרות, ומבחינה אסטרטגית דואג שאין להם חזרה ותקומה כרגע בצפון הרצועה. אני מקווה שישמרו על זה גם בהמשך".
כוחות אוגדה 146 נלחמים בדרום לבנון. המיקוד עבר לצפון
(צילום: דובר צה"ל)
איך היה להעביר את יום כיפור ברצועת עזה (חיילים בפעילות מבצעית פטורים מהצום לפי ההלכה)?
"זה היה מאוד-מאוד מוזר. כמובן אכלנו ושתינו כרגיל, אבל לא רק כרגיל. אמרנו שאם כבר אוכלים, אז עושים קידוש וסעודת שבת. ביום שישי היו בישולים במטבח של הבית העזתי שהיינו בו, חבר'ה בישלו אוכל לשבת ועשינו קידוש וסעודה גדולה, באמירה שבעצם המצווה שלנו עכשיו היא לאכול. אם מישהו עכשיו יצום בתוך עזה, הוא זה שפוגע בקדושת היום, כי הוא לא יהיה כשיר למשימות שלו – לכן אחרי התפילות המיוחדות שעשינו בפנים, עשינו קידוש וסעודה, כמו בליל חג או ליל שבת רגיל. היה מאוד-מאוד משונה ומוזר, זה היה נוסח של קידוש שלא קיים בסידורים, משהו שהרב של הגדוד חיבר בשביל הסיטואציה הזאת.
"כמובן במקביל, כשאנחנו אוכלים ונמצאים שם, שומרים ויוצאים לפעילויות, המחשבה הייתה על המשפחות שלנו בבית, על ההורים, על הילדים שלנו. אצל חלקנו הילדים נמצאים בבית הכנסת בלי אבא שיעזור להם בתפילה, ובכלל בהתמודדויות עם הצום ועם היום הקדוש הזה. אז המחשבות עליהם, ואנחנו בפנים, עושים מה שצריך".
לסיום השיחה איחל ברוכי: "שיהיו בשורות טובות לכל עם ישראל ושיהיה חג שמח בסוכות, ובעזרת השם שננצח את כל אויבינו בכל הגזרות".
