הנביאות
במקרא לא רק גברים החזיקו בתואר "נביא". אמנם לפי חז"ל יש לא פחות משבע נביאות שונות בתנ"ך, אבל רק חלקן ממש מוזכרות עם התואר הזה. הגיע הזמן לתת להן את הכבוד הראוי, ונזכיר כאן שתיים מתוכן.
מרים: בין שירה לנבואה
אחת מהן היא מרים. רבים מכירים את מרים דווקא בתור אחותו של משה רבנו, אבל היא הייתה דמות פעילה ביותר. עוד מינקותו של משה אחיה, היא זו שהשגיחה עליו, וגם שכנעה את בת פרעה להביא לילד מינקת עברית – שהייתה כמובן יוכבד, אימם המשותפת.
מרים מופיעה שוב, הפעם בתואר הנביאה, באחת השירות המפורסמות ביתר בתנ"ך בפרט ובעולם העתיק בכלל – שירת הים: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם: שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם".
אגב, זו לא הפעם היחידה שהתנ"ך מקשר בין שירה דתית לנבואה, ונראה ששרתה עליה רוח הנבואה בעת שירתה. עם זאת, מרים לא הייתה נביאה מושלמת – ומאוחר יותר היא ואהרון באו בטענות שונות למשה, ומרים נענשה בצרעת בשל כך.
דבורה: מכירה בערך עצמה ולא מתביישת
נביאה ידועה אחרת היא דבורה. מלכתחילה היא יוצאת דופן, שכן ספר שופטים היא הדמות הנשית היחידה שגם שפטה וגם נאמר עליה שהייתה נביאה. כנביאה ושופטת היא לא פעלה לבד – המצביא ברק בן אבינעם הוא זה שלמעשה רצה שהיא תשתתף איתו במאבק נגד מלכי כנען. כיאה למנהיגה שהיא, דבורה הבהירה לברק שאם היא שותפה – הניצחון לא יהיה חתום על שמו. לאורך הסיפור בספר שופטים, דבורה מופיעה בתור המדרבנת העיקרית והכוח שמפעיל את ברק – מין שילוב בין הנהגה רוחנית למנהיגת-על מדינית.
כמו מרים, גם דבורה שרה. שירת דבורה קשורה בהיותה נביאה ומנהיגה, והיא אף מעידה על עצמה בשירתה: "חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל חָדֵלּוּ עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל". יותר מכל דמות אחרת, דבורה היא אישה ונביאה שמכירה בערך עצמה ולא מתביישת בכך, והדבר משך לא מעט תשומת לב.
החכמות
התנ"ך יודע להעריך מאוד נשים חכמות שיודעות להציל את המצב. ברוב המקרים, חוכמת הנשים קשורה ליכולת שלהן למנוע אסון – בדרך כלל אסון כזה שהגברים עשויים לגרום לו בעצמם.
אביגיל: טובת שכל ומונעת שפיכות דמים
כך למשל מתוארת אביגיל, מי שהייתה בהתחלה אשת נבל הכרמלי ולאחר מכן אשתו של דוד המלך. בראשית המפגש בין נבל לדוד, היחסים מתערערים במיוחד – נבל לא שועה לבקשותיו המנומסות של דוד, ודוד כמו ג'ינג'י טוב מתעצבן מהר ומוכן לקרב.
אביגיל, המתוארת כ"טובת שכל", מבינה שדם עומד להישפך. היא הולכת לדוד, משתחווה אפיים ארצה, מפצירה בו שיתעלם מבעלה המנוול – ומדברת בשם האל בכבודו ובעצמו כשהיא מבקשת ממנו לא לשפוך דם לחינם. בעיני דוד, הגישה הזו מוצאת חן מאוד, והוא אכן נמנע מלתקוף את נבל. מאוחר יותר נבל ימצא את מותו בנסיבות אחרות, ואילו אביגיל תהפוך להיות אשת דוד.
האישה האנונימית שהרגיעה את יואב
בהקשר של מלכות דוד, אנו שומעים על אישה חכמה נוספת, אך הפעם – היא אנונימית לחלוטין. בשלהי ימי מלכותו של דוד, אחרי שמרד אבשלום הוכרע, קם אדם בשם שבע בן בכרי משבט בנימין ומורד בדוד. יואב בן צרויה רודף אחרי שבע בן בכרי, שמצידו מתבצר באחת הערים. תושבי העיר חוששים שבזעמו הרב על בן בכרי, יואב עוד ישמיד את כל העיר. ואז לפתע חלה תפנית: "וַתִּקְרָא אִשָּׁה חֲכָמָה מִן הָעִיר; שִׁמְעוּ שִׁמְעוּ אִמְרוּ נָא אֶל יוֹאָב קְרַב עַד הֵנָּה וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ".
האישה החכמה מדברת אל יואב ומפצירה בו שלא ישמיד סתם כך נחלה בממלכה הקדושה. יואב נענה במהירות ומבהיר כי לא יחלום אפילו לפגוע בחפים מפשע. בסופו של דבר תושבי העיר סוגרים חשבון עם בן בכרי והורגים אותו בעצמם. כך ניצלה עיר שלמה מחמת זעמו של שר הצבא – בזכות אישה חכמה אחת.
היפות
התנ"ך יודע להעריך לא פעם נשים לפי התכונות שלהן, בין אם לחיוב ובין אם לשלילה, אבל בסופו של דבר קצת כמו בימינו, הוא גם עוסק לא מעט במראה חיצוני. כמובן, היו להן גם תכונות טובות אחרות וחשובות, אבל האם ידעתם למשל ששתיים מאימהות האומה תוארו באופן מובהק בתור יפות?
שרה: היופי שסנוור את המצרים
אנחנו לומדים מהפסוקים ששרה אימנו הייתה יפה במיוחד ומשכה לא מעט תשומת לב מהסביבה. כששרה ואברהם יורדים למצרים, אברהם מוטרד מהאפשרות שיופייה של אשתו ימשוך כל כך הרבה תשומת לב, שאם ידעו שהם נשואים, המצרים יהרגו אותו כדי לקחת את שרה היפה. לכן הוא מסכם איתה שהם יאמרו שהם אחים.
הוא לא חשש לחינם, כי אכן לפי הכתוב – "וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד". פרעה חושק בשרה, אך מיד מוכה בנגעים ומחלות עד שהאמת נחשפת, ואברהם ושרה מגורשים.
רחל: אחת ששווה לעבוד למענה
אבל שרה לא הייתה אם האומה היחידה שהייתה יפה. גם רחל הייתה ידועה ביופייה, ובכך גם נבדלה מאחותה לאה. לפי הכתוב, "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה". העיניים של לאה אמנם היו רכות ויפות, אבל רחל הייתה כולה יפה. אחר כך נאמר שיעקב אהב את רחל והיה מוכן לעבוד למענה שנים רבות. נראה שכבר מראשית דרכם של אבות האומה, המעשים שלהם היו קשורים לא פעם דווקא ליופי של נשותיהם.
המלכות
מפתיע לגלות שבתנ"ך יש כמה וכמה מלכות‚ כמה מהן די זכורות לרע, כמו למשל המלכה איזבל אשת אחאב או המלכה עתליה שהרגה את כל צאצאיה. אבל יש כמובן גם דוגמאות למלכות חיוביות יותר.
אסתר: המלכה שהצילה את עמה
השנה, כשיום האישה מצוין מספר ימים לפני פורים, אי אפשר שלא לדבר על המלכה המפורסמת מכולן – המלכה אסתר, שאפילו קיבלה מגילה שלמה על שמה. אסתר הפכה למלכתו של אחשוורוש, אחרי שהמלך הפרסי החליט להדיח את המלכה הקודמת ושתי. המן שהיה שר חשוב בממלכה תכנן להשמיד את כל היהודים משום שמרדכי, בן דודה של אסתר, סירב להשתחוות אליו.
מאותו רגע אסתר הופכת להיות דמות מכריעה בגורל היהודים – בהתחלה מרדכי מפעיל אותה ואומר לה מה לעשות, אך בהמשך המגילה אנחנו מגלים כי לאסתר יש לא מעט אורך רוח, תעוזה וחוכמה גם משל עצמה, בדרך שבה צעד אחר צעד היא מראה לאחשוורוש שהשר שלו מתכנן להשמיד את העם שהיא עצמה שייכת אליו. כך אסתר הצילה את העם שלה, דווקא משום שלא הייתה מלכת היהודים, אלא אשת המלך הפרסי – וידעה להשתמש במעמדה בחצר המלוכה.
מלכת שבא: האישה שבחנה את שלמה
מלכה אחרת מפורסמת מהתנ"ך כלל לא הייתה שייכת לעם ישראל – והיא כמובן מלכת שבא. המלכה מפורסמת מאוד בעיקר משום שחוכמתה יצאה למרחקים. לפי התנ"ך, "וּמַלְכַּת שְׁבָא שֹׁמַעַת אֶת שֵׁמַע שְׁלֹמֹה לְשֵׁם ה'; וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ בְּחִידוֹת". כלומר, היא רצתה לבדוק האם באמת חוכמת שלמה כל כך יוצאת דופן.
כיאה למלכה היא הגיעה עם צבא שלם ואוצרות נדירים, ונראה שניסתה להרשים את המלך הטרי. בסופו של דבר היא התרשמה ממנו – גם מחוכמתו, וגם מהעושר הרב שלו שלא נפל משלה – ונראה שנוצר קשר אישי ומצוין בין המלך למלכה. מעניין לציין שבמסורות אתיופיות, לא מדובר רק בקשר טוב – מלכת שבא נחשבת לאם השושלת הסולומונית של המלכים האתיופיים. מסופר כי היא הרתה לשלמה בכבודו ובעצמו, וכך נוצרה השושלת המלכותית.
האלמנות הנועזות
כמה וכמה אלמנות מוזכרות בתנ"ך, ויש לזכור שבעולם העתיק מעמדה של האלמנה היה נמוך יחסית ובעייתי במיוחד אם לא היו לה צאצאים זכרים שיוכלו לפרוס עליה את חסותם בהמשך.
תמר: האלמנה שסירבה להשלים עם מעמדה
מהסיבות שצוינו בולט קודם כול סיפורה של תמר, שהתחתנה עם ער, בנו הבכור של יהודה בן יעקב. אלא שלפי הסיפור המקראי, ער הומת בידי אלוהים. כשניתן לה הבן השני אונן, הוא השחית זרעו לשווא ולכן גם הוא הומת. יהודה התחמק מלתת את בנו הקטן כבן זוג לתמר, שמצידה נקטה תחבולה, התחפשה לאישה זרה – וכשיהודה שכב איתה, ביקשה ממנו עירבון עד שישלם לה.
אלא שתמר השתמשה בעירבון כדי להוכיח לו לבסוף שהיא נכנסה להיריון ממנו, ושהוא האב. יהודה מודה שתמר האלמנה צדקה, ושהוא מנע ממנה את הקשר עם בן זקוניו. כך נולדו התאומים זרח ופרץ, והכול הודות לתושייה של אלמנה אחת שסירבה להשלים עם גורלה ומעמדה.
רות: סיפור על חסד וגאולה
מאות שנים קדימה, אחד מצאצאיו של פרץ הוא בעז, שפוגש אלמנה אחרת – רות. רות המואבייה היא אלמנה שבעלה מת בטרם עת, ולא רק זה – גם חמותה נעמי היא אלמנה, וכך גם גיסתה ערפה. שלוש הנשים מחליטות לחזור לארץ המוצא של נעמי – יהודה (בעוד רות וערפה הן מואביות). נעמי מנסה לשכנע את כלותיה לשוב לארצן וערפה אכן שבה, אך רות דבקה בנעמי.
כשהן מגיעות לבית לחם, רות מלקטת שעורים שנותרו בשדה ופוגשת בבעז – אחיין של אלימלך, בעלה המנוח של נעמי. כשנעמי שומעת על כך היא מבינה שבעז יוכל לגאול אותן ולהמשיך את השושלת המשפחתית שהייתה עלולה להיגדע. היא לא מחכה רגע ומתחילה לתכנן את הקשר שיירקם בין רות לבעז, כפי שאכן קורה תוך כמה ימים. לא רק שהם מתחתנים, אלא שרות גם מצליחה להיכנס להיריון ונולד לה בן. ישנה סגירת מעגל יפה בכך שלא רק רות האלמנה זוכה לבן, אלא גם נכתב על נעמי: "וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ, וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶנֶת". נעמי האלמנה זוכה בגיל מבוגר לעדנה ולחוויית הורות מחודשת. שמו של הילד היה עובד, בנו היה ישי, ובנו הוא כמובן דוד המלך.
היזמיות האמיצות
גיבורי התנ"ך נקלעו לא פעם למצבים מורכבים. התנ"ך מספר לנו על כמה נשים שגילו יוזמה וגם אומץ לב כך שמצב מסוכן ביותר יהפוך למקפצה עבורן.
רחב: סגרה עסקה עם המרגלים
רחב, אישה זונה שגרה ביריחו, הסתירה את המרגלים של יהושע בן נון בביתה. היא הבינה היטב את יחסי הכוחות ובאיזה צד כדאי להיות. היא סגרה עסקה עם המרגלים – חילוץ מיריחו תמורת הצלתה והצלת כל בני משפחתה, וכך היה. יריחו כולה חרבה, ורחב ומשפחתה המשיכו לחיות בקרב ישראל.
יעל: האישה שהכריעה את המערכה
גם יעל היא אישה זרה, אשת חבר הקיני, חלק משבט נוודים שחי בשכנות לישראל ולכנענים, שברגע המכריע גלתה אומץ לב וגם יוזמה. סיסרא, שר צבא כנען, נמלט מהמערכה והגיע לאוהלה. מה לעשות עכשיו? לתת לו מחסה, או להיות האישה שמכריעה את הקרב?
יעל האמיצה הרדימה את סיסרא, וחיסלה אותו בעזרת יתד האוהל, כלי נשק ביתי. עד היום שירת דבורה מהללת אותה: "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי! מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ".
בנות צלפחד: הצליחו להוביל לשינוי החוק
יזמיות מסוג אחר לגמרי הן בנות צלפחד. חמש אחיות שנקלעו למצב משפטי-משפחתי מסתכל. האב מת, ובנות אינן יורשות, ואין אח – מה יקרה לנחלה עכשיו?
בנות צלפחד לא התעצלו וגם לא חששו מיוזמה לשינוי החוק. הן פנו למשה, שפנה לאלוהים – והחוק עודכן: "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן".
