לפעמים, הסביבה הגיאוגראפית של סיפור, היא שחקן מרכזי ומשמעותי בו ולא רק הנוף והתפאורה שלו. סיפור מכירת יוסף שבלב פרשת השבוע "וישב" נפתח, כידוע, בעיר חברון - משם שולח יעקב את יוסף אל האחים הנמצאים בשכם.
מה מביא את האחים ללכת מרחק גדול כל כך מחברון הדרומית לשכם הצפונית, כדי לרעות את צאן אביהם? מדובר על מרחק של כ-120 ק"מ. בהליכה רצופה של אדם בודד, ללא שינה והפסקה, זה לוקח כ-24 שעות. דמיינו לעצמכם עשרה אנשים ההולכים עם כבשים ועיזים בין הרים וגאיות, זה כבר סיפור אחר. מדובר במרחק הליכה של ימים רבים. אז מדוע התרחקו האחים כל כך מביתם שבחברון?
אולי זה קשור לקשר העמוק של המשפחה לשכם. כזכור, יעקב אביהם קנה את חלקת השדה בשכם כמה שנים קודם לכן. אפשר שהם הרחיקו עד שכם מכיוון ששם הייתה נחלתם, ורק שם יכלו לרעות את הצאן ללא חשש גזל.
ייתכן גם שההליכה הארוכה לשכם נובעת ממיעוט הגשמים ובשל הבצורת שפקדה את ישראל באותה שנה. בחברון הדרומית לא נותרו איזורי מרעה, הארץ הייתה יבשה, ואילו בשכם הצפונית יותר היה עדיין עשב ירוק.
אבל. ניתן גם להסתכל על ההליכה לשכם במבט גבוה יותר, בפרספקטיבה היסטורית רחבה. חברון היא מקום שמסמל חיבור גם באותיות שמה. חברון היא מקום הקבורה של האבות והאמהות, של ראשית המשפחה. שם קברו יעקב ועשו יחדיו את יצחק אביהם. ואילו שכם - העיר שאליה הולכים האחים ויוסף - היא מקום של פילוג. בשכם יתחיל בעוד כמה מאות שנים הפילוג הגדול ביותר של עם ישראל בכל הזמנים - פילוג המלוכה.
הדות ריק
ההליכה של יוסף אל עבר אחיו, מחברון לשכם, היא איפה הליכה ממקום החיבור והאחדות אל עבר עיר הפילוג ושנאת האחים. אבל שכם הייתה גם המקום שבו התפייסו האחים. צאצאי אחי יוסף, הם שנשאו את עצמות יוסף ממצרים בכניסתם לארץ וקברו אותן בשכם. היה זה רגע של תיקון, של התפייסות. בשכם התפלגו ובשכם התאחדו ובשכם נשבעו כל השבטים יחדיו על הברית עם ה' במעמד הברכה והקללה. שכם היא גם פוטנציאל גדול לאחדות.
כמה שבועות חולפים, וכשיוסף מגיע לשכם הוא אינו מוצא את אחיו. הם כבר לא היו שם. וכאן נכנסת לסיפורנו דמות נעלמה. יוסף פוגש בשכם איש שאינו מוכר לנו בשמו ובמראהו, והוא מכוון אותו אל אחיו שהלכו לדותן. שלא מדעת ואולי בכוונה תחילה, הוא מקדם את הסיפור אל עבר סופו הקשה, אל הבור שבעמק דותן.
היכן היא דותן? ולמה הרחיקו האחים שוב צפונה? מה יש בדותן שאין בשכם? עמק דותן הוא עמק בצפון השומרון, פורה וירוק במיוחד. ייתכן שאחי יוסף המשיכו לנדוד צפונה לדותן בגלל הבצורת הקשה. גם שכם התרוקנה ממקומות מרעה. דותן בעלת המשקעים הרבים יותר, היא זו שתיתן אולי מענה לבצורת הקשה. ואפילו שם, בדותן: "הבור ריק אין בו מים".
בלשון חז"ל "דות" הוא בור. ייתכן שדותן - העיר והעמק - משמרים בשמם את הבורות הרבים המצויים בעמק הזה שנראה כמו בור אחד גדול, הבור שבו השליכו האחים את יוסף אחיהם.
מה גרם ליוסף למהשיך לנדוד?
אולם כל הסיפור הזה לא היה מגיע לסיומו - מכירת יוסף לעבד במצרים - ללא מפגש האחים עם אורחת הישמעאלים הבאה מן הגלעד, ההרים הגבוהים שבמזרח. כדי לעבור ממזרח למערב בארץ ישראל, חייבים לעבור את רצועת ההר החוצה את הארץ מדרום לצפון. אחד המעברים הרוחביים הללו הוא המעבר דרך עמק דותן.
לאורך ההיסטוריה עברו צבאות האימפריות השונים מצפון לדרום דרך עמק דותן, בדרך הים המקבילה לכביש החוף בזמננו. רבים מהם עברו בעמק הזה, שהוא הגדול בעמקי הרי שומרון. ערכו האסטרטגי של העמק כמעבר רחב וכעמק הגובל בהרי שומרון, נודעה גם בדורנו. במלחמת ששת הימים התחוללו בו קרבות עזים, והושג בו ניצחון חשוב על חטיבת שיריון ירדן, שבעקבותיו נכתב השיר המפורסם, "עמק דותן".
בגלל חשיבותו האסטרטגית של העמק הוקם בפתחו המערבי היישוב מבוא דותן, שממנו ניתן לצפות על הרי גלעד המתנשאים במזרח ועל כל העמק שמתחתיו. הוא משמש כנקודת יציאה למטיילים בעקבות האתרים המקראיים, תל דותן ובור יוסף.
אנו מבינים כעת מה חיפשו שם האחים, ומה הביא את הישמעאלים – שיקנו את יוסף - לעבור דרכו. אבל מה גרם ליוסף להגיע עד לשם? מדוע לא שב הביתה אחרי שלא מצא את אחיו בשכם? האם הייתה זו נחישותו להשלים את משימת אביו, לדרוש את שלום אחיו - או שמא הייתה זו יד ההשגחה שהוליכה את כולם לנקודה אחת על המפה, בנקודת זמן אחת.
כוונות יוסף היו חיוביות: "את אחיי אנוכי מבקש". הוא ביקש אחווה ואת שלום אחיו. והם – עוד בטרם הספיק להתקרב אליהם – התנכלו להמיתו, השליכוהו לבור ולא שמעו את זעקתו.