5 צפייה בגלריה
"אחרי חצי שנה של סגר, נשאתי דרשה מול קהל אמיתי - אני על הבמה והם במכוניות. מעולם לא התרגשתי כל כך". הרבה מרים ברגר
(באדיבות המצולמת)
רון בייפילד בן ה-96 היה קורבן הקורונה הראשון, מבין 1,800 חברי הקהילה הבוגרים של בית הכנסת הרפורמי, בשכונת פינצ'לי שבלונדון. הלווייתו התקיימה בזום בהשתתפות רבים, בעוד נכדתו, מנהיגת הקהילה הרבה מרים ברגר, עומדת לבדה בבית העלמין וקוראת קדיש על סבה. "סבא וסבתא חלו ביחד בבית אבות היהודי, שגבה לצערי את חייהם של רבים. באמבולנס, סבתא נישקה אותו ובכתה. היא ידעה שהוא לא יחזור. סבתא, לשמחתנו, הבריאה".
לפרויקט התש"ף: סדר חסר תקדים בעולם היהודי
בית הכנסת הרפורמי הוא אחד מארבעה בתי כנסת מכל הזרמים, הממוקמים בפינצ'לי, פרבר של לונדון שבו חי ריכוז גבוה של יהודי העיר. את ליל הסדר הקודם חגגו שם תחת מגבלות הסגר, כשני סדרים בערב אחד, שניהם אונליין. "הראשון התקיים בשעה מוקדמת, כי הזום רק נכנס לחיינו וחששנו שאנשים לא יסתדרו עם פלאי הטכנולוגיה. למפגש הגיעו מאות משתתפים מכל רחבי בריטניה, ובסך הכל גללנו בו יותר מ-250 מסכי זום.
"לאחר מכן עשינו ליל סדר נוסף, עם בני המשפחה, שבנסיבות רגילות היינו מסבים לשולחן כולנו ביחד. במבט לאחור, אני מרגישה כאילו אני מתבוננת על עצמי מבחוץ, לא ממש זוכרת את עצמי עושה את זה. כולנו לא האמנו שאנחנו עושים את זה. מצחיק לחשוב היום עד כמה זה הרגיש לנו מוזר אז. כי מאז, ובכל השנה שאחרי, אנחנו עושים הכל בזום. כעניין שגרתי ממש: כל שישי, כל שבת, אירועים, פסטיבלים. אתמול עשינו טקס במלאת שנה מתחילת הקורונה. הכול בזום".
5 צפייה בגלריה
סבה היה קורבן הקורונה הראשון בקהילה. הרבה ברגר, לבד בבית העלמין, מספידה בזום
(רבה מרים ברגר)
מה נשתנה השנה?
"היום מותר כבר לפתוח את בתי הכנסת, בתנאי לשמירת מרחק ותוך איסור לשיר בקבוצה. אבל אנחנו לא יכולים להבטיח את בטחונם ואת בריאותם של חברי הקהילה, ולכן החלטנו שלא לפתוח את שערי בית הכנסת גם השנה, למרות שיכולנו. נוכחנו לדעת שלתפילות ולדרשות בזום מגיעים הרבה יותר אנשים מהרגיל, נהנים ומשתתפים. זה החלק הטוב של הקורונה, הרבה יותר אנשים נחשפים לבית הכנסת. בתקופה הזו רבים מרגישים בודדים ומחפשים את תחושת הביחד שהקהילה מאפשרת ונותנת. זו גם הזדמנות עבורם להרהר בשאלות הקשות על שבריריות החיים, וכיצד הם עצמם חשים חסרי ביטחון".
"אני על הבמה, הם בתוך המכוניות"
הרבנית ברגר אומרת שהשנה הקהילה מעודדת את המשפחות לקיים סדר בזום עם הקרובים שלהם. "אם אין להם משפחה, אנחנו משדכים להם משפחות אחרות, שיוכלו לעשות איתם ליל סדר משותף בזום. את הלילה השני של ליל הסדר (החג השני, הנהוג בכל הקהילות בחו"ל) נקיים ביחד, בסדר גדול לכלל הקהילה.
"מצד אחד, השנה צפויה השתתפות מצומצמת יותר בזום, כי החיבוק הקהילתי של ימי הקורונה הראשונים כבר פחות נדרש. מצד שני, גדלנו מאוד כקהילה בשנה האחרונה. הצטרפו אלינו חברי קהילות מאזורים אחרים, שמצאו אותנו איכשהו והצטרפו אלינו. אז נראה שבכל זאת יהיה סדר גדול".
אני שואלת על נסיבות הצילום היפהפה המופיע בסטטוס הוואטסאפ שלה, ומציג אותה עטופה בטלית וידיה פרושות. "זה היה בראש השנה, אחרי חצי שנה של סגר, כשהתכנסנו במתכונת של דרייב-אין. זו הייתה דרשה ראשונה שנשאתי מול קהל אמיתי, אחרי כל כך הרבה זומים. אני על הבמה והם ישבו מולי, בתוך המכוניות שלהם. מעולם לא התרגשתי כל כך, כמו באותו הבוקר. כולנו התלהבנו מההתכנסות, מהביחד. לפני הקורונה לא הבנו כמה חשוב לנו להיות עם הקהילה, באופן פיזי. רק אז הבנו עד כמה הקהילתיות הזו משמעותית. זה היה אושר מוחלט".
קפה של בוקר וערב קומדיה בזום
בתי הספר היו סגורים ממרץ עד יולי, וגם בחופשת הקיץ. בספטמבר חזרו הילדים ללימודים עד נובמבר, ואז הוטל שוב סגר שהסתיים רק לפני כשבועיים. "כלומר מתוך 12 חודשים, התלמידים למדו בקושי בארבעה מתוכם", היא אומרת. "אנחנו כרגע בסגר, למרות שבתי הספר חזרו ונקבע כי עד הקיץ יהיה מתווה של הקלות. הבן שלי מאוד נרגש שעד סוף חודש מרץ הוא יוכל לצאת ולשחק בגינה. כל מה שמעניין אותו זה לשחק כדורגל ולפגוש חברים מהגן".
חגיגות בסגנון קורונה: הקהילה היהודית הרפורמית בפינ'צלי, לונדון
(קרדיט: רבה מרים ברגר)
על רקע הסגרים, הרבה ברגר עובדת באינטנסיביות לעודד עשייה משותפת בקהילה. "בפורים-שפיל עבדנו מאוד קשה כדי להצחיק את חברי הקהילה. אמנם בזום, אבל היה נהדר. גם אתמול היה לנו ערב קומדיה בזום. אנחנו רוצים לאפשר לאנשים לצחוק ביחד. זה חשוב, כי לאורך השנה הזו בכינו הרבה ביחד. הקפדנו לקיים גם מפגשי בוקר מדי יום – בכל יום בשעה 11 אנשים התיישבו מול הזום עם כוס הקפה שלהם ודיברו על כל מה שרק רצו. אנשים שמחים להתכנס ולדבר וללמוד ביחד, והם מאוד אוהבים את המפגשים האלה".
בית הכנסת סייע בהלוואות למי שנזקק
על הפגיעה הכלכלית בקהילה, היא מספרת: "חברי הקהילה משלמים דמי חבר לבית הכנסת, כך שהשכר שלי לא נפגע. יש מי שנפגעו כלכלית, אבל הם ממשיכים לתרום, כי הם מבינים שחשוב להמשיך את הפעילות הקהילתית. אנחנו קהילה חזקה. בתחילת הסגרים יצרנו מנגנון הלוואות, ובאמצעותו בית הכנסת סייע למי שהיה זקוק לכך. תמכנו גם בקהילות הלא-יהודיות שסביבנו. בין השאר, חיברנו בין 30 בתי אב מהקהילה היהודית למשפחות לא יהודיות, והחברים שלנו תמכו בהן וערכו למענן את קניית המזון השבועית בתקופת הכריסטמס.
"הקורונה הכריחה אותנו להתרגל לשינויים במהירות, וזה כשלעצמו נותן רעיונות ופותח הזדמנויות. הפכנו להיות יותר נגישים כקהילה, התחלנו לתזמן אירועים אחרת, לעבוד באופן שונה למען אנשים. אני מקווה שנוכל לשמר את זה גם לימים שאחרי הקורונה. חצי מהקהילה כבר מחוסנת, כך שאנחנו בכיוון הנכון, ואת החג הבא אפשר לקוות שנוכל לחגוג ביחד עם יקירינו".
פורסם לראשונה: 23:21, 24.03.21
