כשאורי דונר ביקש להשתלב בעולם ההייטק, המליצה לו יועצת הקריירה למחוק את מקום מגוריו – כפר חב"ד – מהרזומה. "הפרופיל שלך הוא לא הפרופיל הקלאסי של איש ההייטק", היא הסבירה בנימוס לחרדי שמולה. "כפר חב"ד לא נחשב איזשהו בראנד בעולם ההייטק". "אתגר ההשתלבות", מודה דונר, "היה גדול והרקע שלי בהחלט היווה מחסום". זו הסיבה שכאשר פנתה אליו, לימים, עמותה המסייעת לשילוב האוכלוסייה הערבית בהייטק הישראלי – דונר קפץ על העגלה.
אבל לא מיד: "באינטואיציה רציתי להתנדב, אבל זה שבר את כל קו המחשבה שלי", הוא מודה. "אז התקשרתי למשפיע שלי, והוא אמר לי שהרבי (מלובביץ') רצה שהמסר יועבר לא רק לעולם היהודי. המסר שלנו, חסידי חב"ד, הוא אוניברסלי - והלכתי על זה. למי שהתפלא, אמרתי שדווקא אני מכולם מבין את הקשיים של האוכלוסייה הערבית להשתלב בתעשייה. אצלי זה כפר חב"ד שהפריע ברזומה, ואצלו זה השם מוחמד. הקושי הוא אותו קושי. אין הבדל. מתוך המשבצת הקטנה שבה שמים אותנו, רציתי לייצר איזה מהפך".
עוד לפני גיל 50 הספיק אורי דונר לעשות מה שרובנו לא נספיק גם עד גיל 120: לשרת בחיל האוויר, להוציא תואר בטכניון, לטוס לוויפאסנה ארוכה בתאילנד, לחזור בתשובה, להתחתן ולגדל תשעה ילדים, לפתוח יקב בוטיק, לעשות הסבה להייטק - ועל הדרך לשתף פעולה עם אנשי הייטק מאיחוד האמירויות.
"יש לנו מסורת מפוארת של 150 שנות חילוניות", דונר מספר על ילדותו. "גדלתי בעומר ובחולון, למדתי בבית ספר להנדסאים ברמת אביב, סיימתי בהצטיינות והגעתי לעתודה האקדמית, שם למדתי הנדסה תעשייה וניהול, ובאיזשהו שלב התחלתי לשאול את עצמי שאלות, לאן אני רץ?"
ההורים לקחו קשה
התשובות לא היו מתמטיות, כפי שהתרגל כל חייו, והוא טס לתאילנד לוויפסנה ארוכה, אבל גם זו לא הניחה את דעתו. "בתאילנד אתה הולך למנזר והכל שליו, אבל בחוץ אנשים מזריקים סמים. הדיסוננס הזה היה גדול מדי", הוא אומר. "רציתי לקחת את הרוחניות ולהוריד אותה למציאות. הייתה לי אינטואיציה שזה משהו נכון".
את התשובות מצא, בסופו של תהליך, בחסידות חב"ד. "ההורים קיבלו בצורה די קשה את ההתקרבות שלי ליהדות. לא רציתי לסיים את הלימודים ורציתי ללכת לישיבה, וההורים שלי היו מתקשרים לרבנים והם אמרו להם, מה אתם רוצים? אנחנו אומרים לבן שלכם להמשיך ולסיים את ההתחייבות לצבא".
שש שנים שירת דונר בחיל האוויר, ובסופן התמסר ללימודיו התורניים בכולל, אך נישואיו והמשפחה המתרחבת אלצו אותו לחשוב גם על אפיק של פרנסה. "תוך כדי לימודים הקמתי יקב, וייצרנו גם שמן זית ומשקאות חריפים. כשאני עושה משהו אני עושה אותו עד הסוף, אז הלכתי לקורסים, בניתי את קו הייצור, בניתי מותג סביב היקב, ממש, הייתי יקב הבוטיק החרדי הראשון. יצרנו בערך 5,000 בקבוקים בשנה, אבל ראיתי שלאט-לאט זה שואב אותי, וגם ראיתי שזה לא מביא אותי למקום טוב מבחינה פיננסית. הבנתי שאם אקח היכולות והכישורים שלי שבאו לידי ביטוי בעולם היין, לעולם ההייטק - אוכל להתקדם יותר גם כלכלית".
"ניסיתי, וכלום לא זז"
אלא שעשור מחוץ למשחק זה המון במושגים של הייטק, ודונר נאלץ לחזור לספסל הלימודים: "למדתי את הטכנולוגיות המודרניות, הלכתי לריאיונות עבודה - וראיתי שאני לא מצליח לעבור את המבחנים. התחלתי ללכת למיט-אפים בניסיון לייצר קשרים בעולם הייטק וכדי ללמוד, וכלום לא זז".
דונר שלקח אתו מהעולם החילוני את השאיפה למצוינות, סירב לוותר. "זיהיתי טכנולוגיה בעולם הביג-דאטה והייתה לי תחושה שהיא הולכת להיות מובילה. חיפשתי מיט-אפ בנושא ולא מצאתי, אז פתחתי אחד. עד מהרה המיט-אפ שלי הפך להיות סוג של מותג. הבאנו אורחים מחו"ל, ואני יכול להגיד שהקמתי קבוצה שהיא בין המובילות בעולם".
המהפך של דונר הציב אותו בחברת SQream בתל אביב, מה שהוא מכנה "אתגר משולב מקצועית וגם חברתית". הוא מסביר כי "סוד ההצלחה בארגון זה לא רק ביכולות טכניות, אלא ביכולת להתחבר לקבוצות בארגון, להשתלב מבחינה חברתית - וכאדם חרדי יש מגבלות. לא תמיד נושאי השיחה מתאימים, לפעמים אתה אוכל במטבח לבד, אז צריך לחפות על זה בדברים אחרים. אני חייב להוכיח את עצמי מבחינה מקצועית. אלו בעיות שלאדם בפרופיל הרגיל אין".
מסיבה זו הוא משתדל לסייע לשילוב חרדים בעולם ההייטק. "אני רואה בזה ממש שליחות ומסייע גם לקהילה שלי להשתלב בעולמות האלה. מישהו שבא מהעולמות החרדיים באמת נתקל בקושי, כי הוא לא מכיר את הנרטיב, את המושגים".
הסכמי השלום הקפיצו את שיתופי הפעולה
הוא מעיד כי החברה עשתה הכול כדי לסייע לו להשתלב. "ישראל ידועה בעולם כבר שנים רבות בתור סטארט-אפ ניישן, אבל עוד שנים רבות לפני כן היא נודעה באוכלוסייתה המגוונת", מוסיפה שרי בן מאיר, סמנכ"לית משאבי אנוש ב-SQream. זה ייתרון אדיר שתורם ליצירתיות ולפיריון עסקי. המציאות מוכיחה שלצוותי עבודה מגוונים יש יכולת גבוהה יותר לבנות דברים מקוריים. כגודל הגיוון, כך גודל החדשנות".
בתמונה הצבעונית הזו השתלבה עמותת "צופן", המשלבת ערבים בעולם ההייטק. "הגיעה לכאן קבוצה של אנשים מהמגזר הערבי עם רקע טכנולוגי, שמחפשים עבודה, אבל מתקשים למצוא בגלל הפער התרבותי", דונר מספר. לאחר שנרתם לעזרתם, הגיעו הסכמי השלום שהקפיצו את שיתופי הפעולה דרגה אחת קדימה.
"קפצתי על המציאה", מספר דונר. "זיהיתי את הטכנולוגיות המובילות שם ואת האנשים מובילי הדעה, יצרתי איתם קשר והזמנתי אותם לשתף איתנו פעולה. המטרה שלנו היא לייצר כמה שיותר קבוצות ממדינות ערב, ועם הפורום ערבי-ישראלי נוכל לשתף פעולה במיזמים שונים".