.1

מיכל, מיכל, כמה שהיא אהבה את דוד.
היא האשה היחידה בכל התנ"ך שנכתב עליה במפורש שאהבה גבר, אבל רק צרות זה הביא עליה.
עצה ידידותית: אף פעם אל תאהבי את הגבר שלך יותר מדי.
גם אם הוא מלך.

2.

אם רק דוד היה אוהב אותה בחזרה, הכול היה שונה לחלוטין.
אבל דוד לא אהב אף אחד, חוץ מאשר את דוד.

3.

אל תטעו. היו לו רגשות מסוגים שונים, כלפי מגוון אנשים.
זו אף פעם לא הייתה אהבה.

4.

הסיפור מתחיל כאשר שאול המלך מבטיח לתת את בתו לאישה, לזה שיביס את גליית הפלישתי: "והיה האיש אשר יכנו, יעשרנו המלך עושר גדול, ואת בתו יתן לו..."
הופה! יש פה הזדמנות נאה לצעירים שאפתנים. דוד הוא צעיר שאפתן שכזה, אבל מיכל עוד לא רואה את זה.
העיניים שלה כוכבים.

5.

"ותאהב מיכל בת שאול את דוד, ויגידו לשאול ויישר הדבר בעיניו. ויאמר שאול: אתננה לו ותהי לו למוקש".
שאול המלך מרוצה מאוד. הוא מתכוון להשתמש באהבה העזה הזו של בתו, כמוקש לדוד.
אבל שאול, לא שמעת שלמוקשים יש נטייה להתפוצץ ברגע הלא נכון?

6.

גם אם שמע, שאול כבר מעבר לזה.
הוא מבקש מדוד, כמוהר, מאה עורלות פלישתים. המחשבה ההגיונית היא שדוד יתקשה להשיג את העורלות האלו, שכן אף פלישתי לא יוותר בקלות על העורלה שלו.
אין ספק, שאול רוצה אותו מת.

7.

בתגובה, דוד מספק לו מאתיים עורלות פלישתים.
נראה לי שעורלות שניתנות כמתנת נישואין, הם האקדח המעשן במערכה הראשונה, לא?
מאה אקדחים.

8.

מיכל האומללה. היא לכודה בין אביה לבין בעלה. אתם מבינים, אף פעם אי אפשר לבחור נכון. אפילו לא מיכל.
במיוחד לא מיכל.

9.

אבל רגע הבחירה שלה מגיע מהר מהצפוי. שאול שולח מחסלים אל בית דוד. מיכל לא מתבלבלת: "ותגד לדוד מיכל א ש ת ו לאמור: אם אינך ממלט את נפשך הלילה, מחר אתה מומת. ותורד מיכל את דוד בעד החלון, וילך ויברח וימלט".
מיכל עוזרת לבעלה להימלט. פה היא מפסיקה להיות בת שאול, פה היא אשת דוד בכל ליבה ובכל מאודה.

10.

ואבא? מרגיש מרומה.

11.

כששאול דורש הסברים, היא מסבירה לו שדוד, תחת איומי מוות, הכריח אותה לעשות את זה. שיתוף הפעולה הזה בין מיכל לדוד, הוא רגע השיא של הקשר ביניהם. מפה הכול רק הולך ומדרדר.
אתם מבינים, מפה דוד כבר לא צריך אותה. הוא כבר יסתדר בלעדיה.
מיכל עוד לא מבינה את זה. אבל אל תדאגו. היא עוד תבין.

12.

אנחנו תמיד מבינות בסוף.

13.

הרב עדין שטיינזלץ כתב מאמר יפה על מיכל, שהכותרת שלו אומרת הכול: "הנסיכה שהתאהבה ברועה".
הוא מתאר אותה שם כאריסטוקרטית מסוגרת שגדלה בעולם מוגן; בתו של אב עצור, שפוגשת בדוד, הלוחם הפראי והכריזמטי.
טראח! אהבה ממבט ראשון.
המבט שלה, כן? לא שלו.

14.

לאחר שדוד בורח ומסתתר אצל הפלישתים, שאול מחליט להשיא את מיכל שוב, והפעם לפלטי בן ליש.
תיראו מופתעים.
שאול רוצה לנער את דוד ממשפחת המלוכה, והדרך המהירה ביותר לעשות זאת, היא לבטל את הנישואים עם דוד.
כשמיכל תחזור אליו (והיא תחזור!) חז"ל ישתדלו מאוד לטהר את השרץ ההלכתי הזה. הם יסבירו שפלטי לא היה בעלה, אלא שומר הראש שלה. הם יספרו שבמיטה הוא נעץ חרב ביניהם כדי שלא יקיימו יחסי מין, ועוד ועוד.
כשהם רוצים, חז"ל יודעים להיות יצירתיים להפליא.

15.

אבל מה כל זה משנה עכשיו?
אי-שם, הרחק, דוד נושא לו שתי נשים אחרות (אביגיל ואחינועם), ומיכל נשואה לפלטי בן ליש.
נראה לי שזה היה השלב שליבה הפך לאבן.

16.

אבל לאחר מות שאול, דוד רוצה את הנסיכה שלו בחזרה.
"מיכל בת שאול", הוא קורא לה. לא אשתו, אלא בתו של המלך הקודם. הקלף הזוכה שיעזור לו להתבסס בממלכה.
התנ"ך מתאר לנו שכאשר מיכל מוחזרת לדוד – בעלה, פלטי בן ליש, הולך אחריה ובוכה. ככה כתוב: "וילך איתה אישה הלוך ובכה אחריה, עד בחרים. ויאמר אליו אבנר: לך, שוב. וישוב".
פלטי המסכן.

17.

שימו לב, הוא בוכה. לא היא.
כבר הזכרתי שהלב שלה הפך לאבן?

18.

התנ"ך לא מתאר לנו את הפגישה המחודשת בין מיכל לדוד.
הימור שלי: זיקוקים וקונפטי לא היו שם.
לב מאבן, נו.
שני לבבות מאבן.

19.

הפעם האחרונה שבה אנחנו פוגשים את מיכל, לא מחמיאה לה במיוחד.
היא משקיפה מהחלון על דוד המפזז והמכרכר בתהלוכת הניצחון לפני ארון הברית, ובזה לו: "ותבז לו בליבה".
בדרך כלל, התנ"ך לא מתאר לנו את המתרחש בלבבותיהם של הגיבורים שלו. אנחנו אמורים להבין את זה מתוך מה שהם אומרים ועושים.
אבל את הבוז הזה, התנ"ך דווקא מתאר.

20.

זה כנראה היה בוז עמוק מאוד.
הנסיכה שהתאהבה ברועה, זוכרים?
הלב שלה הפך לאבן, זוכרים?

21.

ואז מגיעה האמירה הסרקסטית שלה: "מה נכבד היום מלך ישראל", היא אומרת לו, "אשר נגלה היום לעיניי אמהות עבדיו, כאחד הריקים".
אני ממש יכולה לשמוע את הקול הקרחוני שלה, והעיניים הקפואות האלו שכבר ראו כבר כל כך הרבה והתאכזבו כל כך הרבה, מביטות עכשיו מלמעלה על הרועה לשעבר.
אבל דוד כמו דוד, לא נשאר חייב: "אלוהים בחר בי על פני אביך", הוא עונה.

22.

עוד פעם אבא.

23.

וזו הייתה הטרגדיה שלה, אתם מבינים?
היא הייתה בתו של מלך אחד ואשתו של מלך אחר, ושניהם השתמשו בה וברגשות הכי עדינים שלה כדי לפגוע זה בזה.

24.

והתנ"ך? ברור לצד מי הוא עומד.
"ולמיכל בת שאול, לא היה לה ילד עד יום מותה", כתוב שם.
וככה נסגר הסיפור. היא איננה אשתו של דוד, היא ביתו של שאול. היא אמו של אף אחד.

25.

אבל את האומץ, הגאווה, הנחישות, הראייה החדה והרגשות העמוקים, אף אחד לא יוכל לקחת ממך, מיכל.

נשות התנ"ך: