(צילום: משי בן עמי)
"כבוד הרב, אני נמשך לגברים"; "המורה, אני מאוהבת בחברה שלי": כשראה שהשאלות מצטברות הן אצלו, כר"מ בישיבה תיכונית, והן בקרב קולגות במוסדות הציונות הדתית – החלט הרב אבישי מזרחי לעשות מעשה, והקים את תוכנית "נערים/ות הנמשכים לבני מינם",מטעם מכון "באר אמונה".
הרב מזרחי, דוקטורנט בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן, חוקר את ההתמודדות הרבנית עם הקונפליקט שבין הומוסקסואליות ליהדות, לאחר 15 שנים בתוך מערכת החינוך הדתית. "קרוב לעשרה מתלמידיי פנו אליי ויצאו מהארון", הוא מספר בראיון לאולפן ynet, שבו הוא חושף את ההשתלמות המהפכנית למורים בישיבות ובאולפנות, להתמודדות עם נוער דתי להט"בי.
"חלק מהתלמידים שעברו דרכי היו אפילו אולטרה-דוסים, הצדיקים שבחבורה, שגילו שיש להם משיכה לבני מינם", הוא מספר. "והם ניגשים אליך ומספרים ומשתפים. ניגש אליי תלמיד שאמר לי: ניסיתי הכול - פסיכולוגים, פסיכיאטרים, טיפולי המרה, אבל כלום לא עבד. זה לא יוצא ממני, מה אתה רוצה שאני אעשה?"
"המבוכה הזאת היא שדחפה אותי, כי זה באמת סיפור נורא מורכב", מודה הרב מזרחי. במסגרת לימודיו, הוא מספר, חש כי "השאלה הזו לא מספיק פתורה", כדבריו. "רציתי ללמוד אותה לעומק, ואני עושה עבודת דוקטורט על ההתמודדות הרבנית עם הסוגייה המורכבת הזו.
"יש רבנים שמתעלמים ועוצמים עיניים. אני לא מטאטא את זה. במיינסטרים הרבני ובמערכת החינוך מבינים שיש כאן סוגיה מורכבת שחייבים לגעת בה, להפשיל שרוולים ולהיות בפנים. בסופו של דבר, מדובר על דיני נפשות. אסור לערב בין אידיאולוגיה לפסיכולוגיה".
"זה ממש פיקוח נפש"
את העיסוק בסוגיה הוא מתאר כ"נושא נפיץ ורגיש מאוד. בחברה הדתית זה באמת ללכת על מוקשים. בהשתלמות המיוחדת שבנינו רצינו לכוון קודם כל למיינסטרים, שכל מחנך/ת ויועץ/ת ירגישו בנוח בהשתלמות הזו. זה צעד ענק של החינוך הממלכתי-דתי".
מארגני התוכנית מסבירים כי הנושא נחשב עד כה לכמעט-מושתק בערכת החינוך הדתית, ומסיבות רבות. "מחיר השתיקה הוא הבורות, הערבוב בין אידיאולוגיה לפסיכולוגיה והידע המועט, ולעיתים המוטה, שיש למחנכים ומחנכות בנושא הזה".
הם מדברים על "פיקוח נפש"; על "אחוז גבוה באופן דרמטי של נערים ונערות המבקשים לשלוח יד בנפשם בשל נטיותיהם המיניות. הוסיפו לזה את הסבל הנורא וחיבוטי הנפש, את אחוז הדיתלו"ש הגבוה מאוד בקרב אוכלוסייה זו - והרי לכם נושא שהשתיקה מזיקה לו. הדרכה נכונה, הכלה ואמפתיה יכולים להציל חיים ואף לשמר את אורח החיים הערכי והדתי שעליו מתחנכים תלמידי החמ"ד".
לדברי הרב מזרחי, "כנראה שהסטטיסטיקה לא פוסחת על אף מגזר. כיום מדברים על בין 2%-1% מכלל הנוער שיוצא מהארון במחקרים המצומצמים, ועד 10%-7%".
עד כמה יש מוכנות בקרב הנוער הדתי לצאת החוצה?
"בדרך כלל, בחטיבת הביניים ועד התיכון זה לא ממש קורה. צריך לעשות עבודה על יכולת התלמיד לפנות למחנכת בבקשה לעזרה, להקשבה. כשאני נזכר במבט של 15 שנים לאחור, הייתי מחנך בכיתה ז', ואומר לי התלמיד: כבוד הרב, אני מתבייש מהבנות בשבט שלי בבני עקיבא, ואני רוצה שתעזור לי להתחיל איתן. מצד אחד, מצאתי את עצמי מתפעל מאוד מעצם הפנייה, ומצד שני, הרי אני רב.
"הרבה שנים אחרי, אותו התלמיד מספר לי שהוא הומוסקסואל, ואומר לי: אתה האדם הראשון שיצאתי בפניו מהארון. ילד בכיתה ז'. לא אני הבנתי מה קרה שם, לא אתה הבנת, שנינו היינו בסיטואציה לא מובנת לנו, אבל זה היה אירוע של יציאה מהארון.
"תאר לעצמך שהיו מחנכים שהיו רגישים לסיטואציה הזו, לכך שילדים מתמודדים עם המשיכה לבני מינם כבר בגילאים האלה. זו הזדמנות לקרוא בלב נרגש למחנכים והמחנכות, היועצים והיועצות בחינוך הדתי: בואו להשתלם בנושא שהוא סופר חשוב, דרמטי וממש דיני נפשות".
"להקשיב ללב הפועם"
לדברי הרב מזרחי, "יש קשב ורצון לדעת. מחנכים ומחנכות עומדים נבוכים מול הדבר הזה ורוצים להבין מה זה. אני רוצה שקודם כל נקשיב ללב הפועם, ונבין שיש בקצה תלמידים שמשוועים לעזרה, הכוונה, מענה".
"השיח על ערכי המשפחה בחינוך הדתי כבר לא יכול להתעלם ממציאות נוכחת ומתרחבת המאתגרת את הצוות החינוכי. איך פוסעים ברגישות בין הטיפות? איך מחנכים לערכי משפחה כשמבנה המשפחה הקלאסי מקבל צורות חדשות? תוכנית זו מבקשת לצעוד יד ביד עם מתווה השפ"י (שרות פסיכולוגי ייעוצי) המיועד לצוותי החמ"ד (חינוך ממלכתי דתי), ולהכשיר אנשי חינוך מובלים בתחום בבתי החינוך של החמ"ד".
