לפני שנה ויומיים הייתה לי הזכות להיות הרופא השלישי בארץ שנכנס לטפל בחולי הקורונה שהחלו אז רק להגיע למרכז הרפואי שיבא. אומנם פחדתי, אבל זה הרגיש יותר כמו הרפתקה זמנית שתעבור.
- להישאר בחיים זה עונש: זרש הייתה אישה זהב/ שהרה בלאו
- למה לא אקח את מגילת אסתר לאי בודד/ פרופ' רוחמה וייס
חודש לאחר מכן, בליל הסדר, כאשר חזרתי לביתי אחרי שבוע רצוף בבית החולים, לא יכולתי לעצור את הדמעות כשהגעתי לקטע הידוע בהגדה, "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו". נזכרתי בכל האנשים והנשים שליוויתי אל מותם.
הדמעות שטפטפו הפכו לזרם שוטף. נהר של דמעות חלף מאז ועד היום. והנה, בסיעתא דשמיא, נרתמו מיטב המומחים והטכנולוגיות, והושקעו משאבים וכספים אדירים שלא נודעו כמותם בעבר, וכיום אנחנו ניצבים בפני חיסון יעיל ובטוח. חיסון שלא נחסך בו שום שלב של ביקורת וניסוי, בדיוק כמו בשאר החיסונים, ובסטנדרטים הגבוהים ביותר של ה-FDA.
רוב הצוותים הרפואיים התחסנו
מיותר לציין כי היום, לאחר שניתנו עשרות מיליוני חיסונים בעולם, אין כל בסיס מדעי או עדויות משמעותיות על תופעות לוואי חמורות, או פגיעה בפריון, או הפלות חלילה.
אם למישהו היה ספק: נכון להיום אחוז המתחסנים בקרב הצוותים הרפואיים בישראל עומד על למעלה מ-90%. לשם השוואה, שיעור ההיענות לחיסוני שפעת בקרב הצוותים הרפואיים עמד בשיאו על 46%, דבר שמלמד על עוצמת הזהירות הנדרשת מהמחלה, ועל יעילות הפיתרון בקרב טובי המומחים בארץ ובעולם.
נתון דומה גם ראינו בקרב הרבנים והאדמו"רים מאורי דורנו. כולנו "ערבים זה לזה", ומלבד החשש להזיק או להמית אחרים, חלילה, כולנו מייחלים לחזרה לחיים נורמליים, להפסקת קול הבכי - ולשובו של קול התורה והתפילה.
לכו להתחסן!