מתוך "התעלומה של פמה"
(פסטיבל הסרטים היהודי תל אביב)
סיפורה של פמה פלישמן – מניצולי השואה האחרונים שנותרו בחיים בהולנד – הוא סיפור של מאבק שאין לו סוף: מאבקה שלה להישרדות באושוויץ ולחזרה לחיים שאין בהם איום - ומאבקו הבלתי ייאמן של בנה לשלילת תואר "חסיד אומות עולם" מהאיש שלטענתו שלח אותה למחנה המוות.
וכל זה החל, בכלל, מתחקיר לסרט שואה, שביקש לתעד את סיפורה כניצולת אושוויץ. הבימאי ההולנדי אלפרד אדלשטיין פגש את פמה במסגרת תיעוד מטעם קרן ממשלתית העוסקת בשימור סיפורם של ניצולי השואה ההולנדים. הוא החל לחקור ולשאול שאלות סביב פרטים שלא התיישבו לו עם המציאות ההיסטורית באותה התקופה – וסיפורה של פמה נשפך ממנה כמו מוגלה מפצע בוער, שהוחבא תחת תחבושות במשך עשורים רבים.
עוד תרבות בערוץ היהדות:
ספר: "הרבנים מתיישרים עם מה שהציבור קובע"
פסטיבל: רמי קלינשטיין עושה ניגוני חב"ד
קליפ: ילד הפלא רוצה אחדות
פלישמן, כיום בת 92, היא גיבורת סרטו של אדלשטיין, "התעלומה של פמה", שיוקרן בבכורה היום (א') בפסטיבל הקולנוע היהודי הראשון של תל אביב. "כבמאי אני יכול רק לספר את הסיפור ולהביא את העובדות", אומר אדלשטיין בריאיון ל-ynet. "שהציבור הישראלי יראה וישפוט. ברמה האישית, אני חושב שזה שהנס קלמאייר הציל מאה או מאתיים איש, לא מעלים את העובדה שהוא שלח כנראה אלפים למותם. העובדה שהוא הונצח כחסיד אומות העולם היא עלבון לכל אותם שנספו בתאי הגזים בגללו, וזה כמובן עלבון כלפי פמה".
מתוך "התעלומה של פמה"
(פסטיבל הסרטים היהודי תל אביב)
יש לציין כי על פי נתוני "יד ושם" קלמאייר, עורך דין גרמני שהוצב בהולנד בתקופת השואה, הציל לכל הפחות כ-3,000 יהודים (ולא כמה מאות). במסגרת תפקידו היה אחראי, בין היתר, על מנהל הפנים בהאג, שעסק בערעורים של יהודים ביחס למוצאם במסגרת מדיניות "הפרדת היהודים" שהיה אחראי למימושה.
הוא סיפר כי ראה בכך "הזדמנות לבנות סירת הצלה", ואישר ליהודים רבים הכרה כלא-יהודים או כחצי-ארים, מה שהציל אותם מגורל הזהה לזה של 107 אלף מיהודי הולנד במחנות המוות. מתנגדיו טענו כי מדובר בהונאה גניאולוגית, ודרשו לבחון את כל אישוריו בכל מקרה לגופו. כ-60% מכלל הבקשות שנענו על ידי משרדו של קלמאייר היו פיקטיביות, ולפיכך זכה בשנת 1992 בתואר "חסיד אומות העולם".
מתוך "התעלומה של פמה"
(פסטיבל הסרטים היהודי תל אביב)
אבל לפמה זה לא עזר, ומסקנתו של אדלשטיין - שהקדיש כמה שנים לחקר הסיפור – היא כי לקלמאייר, שהוא גיבור תרבות בהולנד, הייתה אחריות ישירה, ולא בתום לב, לגורלה העגום. כפי שהסביר קלמאייר עצמו, "סירת ההצלה שבנה" הייתה בסכנת טביעה בשל כמות הבקשות, והוא דחה 1,868 מהן. בהן גם זו של פמה. אבל בניגוד לבקשות הפיקטיביות בחלקן שאישר – דווקא פמה הייתה באמת ובתמים ילדה חצי קתולית, ודחייתה מעוררת תמיהה.
"הייתי מקרה של קלמאייר"
אמה של פמה פליישמן הייתה יהודייה ממשפחת פועלים הולנדית, שנישאה לגבר יהודי בשם סלמון סוואלץ. הנישואים לא עלו יפה והשניים נפרדו, אך מאחר וגירושים לא נחשבו למקובלים בתקופה ההיא והאם-לעתיד חששה מאות קין חברתית - היא בחרה שלא להתגרש באופן רשמי, וכך המשיכה להופיע ברישומי עיריית אמסטרדם כיהודייה שנישאה ליהודי.
מספר שנים לאחר מכן נכנס לחייה מנקה חלונות קתולי. השניים חיו יחד כזוג, ואף הביאו לעולם בת משותפת - פמה. ברשומות היא אמנם שויכה לבן הזוג היהודי של האם, אך הייתה ילדתו הביולוגית של גבר קתולי. כאשר פלשו הנאצים להולנד במאי 1940, הייתה לכך משמעות קריטית.
"היא סיפרה לנו איך נלקחה כנערה בת 15 מפתח ביתה על ידי שני גרמנים למחנה ריכוז בצפון הולנד, שם שהתה מספר חודשים בברגן בלזן", מספר אדלשטיין. "עם מספר נשים יהודיות ממוצא איטלקי, היא נלקחה משם למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו שם שהתה את רוב שנות המלחמה".
אדלשטיין מספר כי במהלך הריאיונות הראשוניים שאל שוב ושוב את פמה, כיצד ייתכן שהיא נשלחת למחנות כאשר אביה הביולוגי היה קתולי. לדבריו, עובדת היותה "ארית למחצה" הייתה אמורה להגן עליה מהשמדה. "הצאצאים ה'מעורבים' הורשו לחיות תחת מגבלות", הוא מסביר. "לכן רק אמה של פמה התחבאה, בעוד שהיא נשארה לחיות עם האב".
"שבתי ושאלתי אותה, איך זה קרה? איך שלחו אותך לאושוויץ? והיא חזרה והשיבה, 'אני לא יודעת, אבא שלי דיבר עם הרשויות ולא הייתה ברירה' - וסירבה להסביר". אדלשטיין חש שמסתתר כאן סיפור מורכב יותר, והוסיף לשאול. "רק לקראת סוף יום צילומים מתיש במיוחד עבור אישה בת תשעים, כשהמצלמה כמעט וכבתה, נפתחה דלת קטנה של זיכרון. היא אמרה לי, 'הייתי מקרה של קלמאייר', וזו הייתה תחילתו של הסרט".
"היא פשוט לא אנה פרנק"
"הגילוי הזה", אומר אדלשטיין, "היה התחלה של מאמץ מחקרי מאוד גדול לאתר הוכחות לאמיתות הסיפור שלה. ואז היסטוריונית וקולגה שלי מצאה את התיק שלה בארכיונים של קלמאייר. מציאת התיק הייתה מדהימה כשלעצמה, כי כאשר הבריטים הגיעו אל הארכיון בהולנד עם השחרור, נותרו ממנו רק עשרה אחוזים. אבל התיק של פמה היה בין אלה ששרדו".
7 צפייה בגלריה
פמה ואמה. האם הסתתרה, הבת נותרה עם אביה במחשבה שלא יאונה לה רע בהיותה חצי קתולית
(הפקת הסרט)
אדלשטיין מספר כי התיק הכיל את כל התכתובת הענפה של אביה של פמה עם הנס גאורג קלמאייר. "הוא מוכר כגיבור והוכרז כ'חסיד אומות העולם' – אבל אני חושב שהסיפור שלו מורכב הרבה יותר", אומר אדלשטיין. "אזרחים הולנדים ממוצא מעורב הגישו לו בקשות שלא להישלח למחנות, והוא היה זה שטיפל בהם. היו סיפורים דומים לסיפור של פמה. היו מי שהגישו בקשות ונענו, אבל המקרים האלה השתייכו לחברה הגבוהה של הולנד".
אדלשטיין טוען כי "הסיפור שלה היה, לכאורה, מקרה קלאסי של מוצא מעורב. בממצאים שהגיעו אלינו ראינו בקשות רבות ששלח אביה הקתולי של פמה - אך הן נדחו. ההשערה שלי, שאותה אני לא יכול להוכיח, כמובן, קשורה לכך שהם היו ממעמד חברתי פשוט. כעובדה, קלמאייר לא רצה לשתף פעולה, ושלח אותה לגיהנום".
"הגילויים שלנו מהארכיון הפעימו אותה", הוא מוסיף. "היא הייתה מאושרת מכך שהסיפור שלה הוכח, שאכן המכתבים נשלחו, ואכן אבא שלה נלחם על חייה, נלחם ונדחה... היא בסופו של דבר צאצאית של מעמד הפועלים היהודי באמסטרדם. היא בשום צורה לא אנה פרנק. לכן רק בערוב ימיה באו אנשים כמוני לשאול אותה על מה שעברה, ולהוציא לאור את העובדות וההוכחות לסיפור שלה".
הילדים קיבלו הלם
הנערה הצעירה שמעולם לא יצאה לפני כן מאמסטרדם, בילתה חיים בודדים ואיומים באושוויץ. היא שרדה וחזרה אחרי התופת הביתה, להולנד. חיכו לה שם אב מוטרף מדאגה ואם מוטרפת מאימה, וכתף קרה מאוד מהחברה ההולנדית. היא מספרת כיצד אף שכבר הייתה נערה בת כמעט 17, מצאה את עצמה יושבת על ברכי האם שלא פסקה מלבכות, לא יכולה להרפות.
בסרט היא אף חושפת את השם הבדוי שמסרה בתחילה לרשויות, "ליתר ביטחון", מה שהפכה להיות אסטרטגיית ההישרדות שלה למשך העשורים הבאים: שאיש לא ידע שהיא יהודייה. כך המירה פמה פליישמן באופן רשמי את דתה לקתולית ואף נישאה לגבר קתולי. "רציתי לשכוח מהכול", היא אומרת. "חשבתי שהמרת הדת היא הכרחית, במיוחד אם אני מתכוונת להביא ילדים לעולם".
מה שקרה במלחמה נותר נעול בתוכה. הסיוטים קיבלו ממשות רק בפנס בעין שקיבל בעלה באחד הלילות, כשחבטה בו מתוך שינה. שלושת בניה ידעו שמשהו נורא קרה לאמא במלחמה, ידעו שהיא נושאת משא נפשי כבד, אבל מה בדיוק? לא ידעו. המוצא היהודי הוכחש ונעלם. הם מספרים על ילדות של ניקיונות בלתי נגמרים, שאותם היא מתארת גם כיום כניסיון לשמור את הבית במצב מוכן, למקרה שהיא תילקח ותיעלם.
"יותר קל לדבר על עניינים רגישים עם זרים מאשר עם בני משפחה", מסביר אדלשטיין. וכך גילו בניה – כיום בשנות השישים לחייהם - באופן מפתיע הן על הסרט, הן על סיפורה המטלטל והן על מוצאה היהודי שלא היו מודעים לו כלל.
"המבוגר מבין השלושה, רודי פליישמן, היה פחות מעורב בהיבט הרגשי של העניין", אומר אלדשטיין. "הוא קרא על ההיסטוריה היהודית, אבל בשונה מאחיו לא גילה כל מעורבות נוספת. הני, הבן השני, קנה חנוכייה יקרה לשים בסלון, והחל להתעניין גם בתרבות ובמסורת היהודית. במסיבה לכבודה של אמו הוא חבש כיפה.
צעיר הבנים קעקע על חזהו את המספר שחרטו הנאצים על ידה של אמו – ומגני דוד, כקונטרה לניסיון ההשכחה של מוצאו היהודי. אדלשטיין מספר כי "בחנוכה של השנה שעברה הלכו הוא ואשתו לאירוע חנוכה של קהילה היהודית החרדית. הוא הוזמן לרקוד, ולא הבין למה את אשתו שולחים החוצה". פמה צוחקת כי הוא מדבר עברית טוב ממנה.
"אחד הדברים הכי מרגשים בפגישה עם פמה זה לגלות עד כמה היא בעיקר דואגת לאנשים אחרים", מוסיף אדלשטיין. "היא כל הזמן שאלה אותנו אם אנחנו רוצים לאכול. לראות אישה שסבלה כל כך הרבה, בוחרת להקדיש את עצמה בלדאוג לאחרים ולטפל בהם - זה משהו יוצא דופן שלא ראיתי אותו בצורה כזאת אצל ניצולים אחרים".
מחאה שקטה מאוד
הסרט נגמר במחאה בודדת ונוגעת ללב של בנה ובתו – נכדתה של פמה - אל מול הבניין שמנציח את פועלו של קלמאייר, ולא נראה שיש התעניינות רבה בעניין בקרב העוברים ושבים.
"זה צולם כמה ימים לפני חג מולד", מתאר אדלשטיין. "האווירה שם הייתה חגיגית, הייתה מוזיקה שמחה, כולם היו בדרך לקניית מתנות ואכן רק בודדים התעניינו. המשפחה שלה, הילדים שלה, הם אנשים פשוטים שלא ידעו שיש בכלל דבר כזה 'יד ושם'.
"אבל כשהם גילו על כך, וכשגילו שמי ששלח את אמא שלהם למחנה ההשמדה מונצח שם 'כחסיד אומות העולם', הם כעסו. הם יודעים להבחין בין צדק לאי-צדק. לראות את ההכרזה הזאת כשהם שומעים על מה שהיא עברה, על כל הבעיות שהם חוו בילדות כתוצאה מכך, זה כואב".
אדלשטיין פנה ל"יד ושם" עם הראיות שנמצאו בארכיון קלמאייר, אך נציגות המוסד שמרואיינת לסרט בחרה להדגיש בעיקר את העובדה כי בידיה עדויות של יהודים שהעידו כי קלמאייר, המכונה לדברי אדלשטיין גם "כנאצי הטוב", הציל אותם ממוות בטוח. בסופו של דבר, סיפורה של פליישמן לא שינה את התמונה.
שתי עתירות מתנהלות נגד קלמאייר באירופה
לבימאי הסרט חברה אלס ואן דיגל, עיתונאית והיסטוריונית שליוותה את תהליך חשיפת סיפורה של פליישמן. מה שנותר בחוץ מ-51 הדקות של הסרט "התעלומה של פמה", מתואר כעת בהרחבה בספר תחת אותו שם שכתבה ואן דיגל.
7 צפייה בגלריה
סיפורה הונצח גם בספר "התעלומה של פמה". הסופרת, אלס ואן דיגל: "רוב מי שנשלחו למחנות לא שרדו כדי לספר על כך. היא הקורבן היחיד שהתגלה לאחר 75 שנה"
ואן דיגל, דוברת עברית, מציינת כי סיפורה של פליישמן ייחודי מאחר והיא נחשבת כיום לניצולה היחידה שקלמאייר שלח לאושוויץ ונותרה בחיים, מה שלדבריה סייע בהתקבעות של דמותו כמציל יהודים.
"זה פשוט", היא אומרת, "רוב מי שנשלחו למחנות לא שרדו כדי לספר על כך. היא הקורבן היחיד שהתגלה לאחר 75 שנה". ואן דיגל מציינת כי שתי עתירות בנושא הנס קולמאייר מתנהלות כרגע באירופה, אחת מהן מול החלטת הרשויות להנציח את פועלו של קלמאייר כמציל יהודים במוזיאון שהוקם על שמו.
מ"יד ושם" נמסר בתגובה: "הנס קלמאייר הוכר על ידי הוועדה לציון חסידי אומות העולם בשנת 1992, לאחר שבחנה באופן מעמיק ויסודי את החומרים והסיפור תוך מודעות למורכבותו. כל חומר חדש שיתקבל במחלקת חסידי אומות העולם, ייבחן לעומק".
- הסרט "התעלומה של פמה" יוקרן בבכורה הערב (א'), במסגרת פסטיבל הסרטים היהודי בתל אביב, המתקיים זו השנה הראשונה ביוזמת מרכז ברודט בתל אביב ו"מקור ראשון" באופן מקוון. הסרט - כמו שאר חומרי הפסטיבל - יהיו זמינים לצפייה במהלך השבוע כולו.
