הקושי לשים את האצבע
קשה להגדיר התעללות וקשה לזהות אותה, אפילו כשהגוף שלך הוא זירת ההתרחשות. אחת הסיבות לקושי היא שהתעללות מוגדרת בעיקר על ידי הכוונה ולא על ידי המעשה. כשרופאה חותכת לך את הגוף במהלך ניתוח, היא כנראה עושה מצווה. בהקשר אחר, אותם חתכים בדיוק יהיו התעללות קשה. כך לגבי התעללות מינית, רגשית, כלכלית ורוחנית. ואיך נוכל לזהות כוונות?
כלי שיכול להיות לעזר בהבנת הכוונות הוא הצטברות המעשים: ניסיון בודד של גבר למנוע מאשתו לבצע רכישה יכול להתפרש בצורות שונות. אבל השתלטות שיטתית על חשבון הבנק והקניות המשפחתיות, מחדדת שלפנינו התעללות כלכלית.
למי קראת מסתולל?
צורה יחידאית במקרא היא סיבה לחגיגה דרשנית. בלב המאבק בין פרעה לאלוהים בפרשת השבוע, ברגעים שבהם העריצות של פרעה מתחזקת, מתגברת בהתאם גם הענישה הקולקטיבית של אלוהים. האל שולח את משה לנזוף בפרעה בשפה פואטית (שמות ט', י"ז): "עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי לְבִלְתִּי שַׁלְּחָם". אני מדמיינת את פרעה לוחש במבוכה באוזנו של אחד החרטומים, "מה זה לעזאזל 'מסתולל', והאם כבר עשינו את זה או שיש לנו לאן לשאוף?"
ההצעות הפרשניות לצורה היחידאית "מסתולל" נהדרות והן עוזרות להבין גם את המושג "התעללות" (שמות רבה "וארא", י"ב): "עודך מסתולל בעמי לבלתי שלחם - שהיה עושה אותם כמסילה שהכל דשים עליה". הסתוללות או התעללות היא השפלה. פעולה שתכליתה להפוך את הזולת למרמס.
אברהם אבן עזרא (הפרשן הספרדי בן המאה ה-21) מצביע על ההיבט השני של ההתעללות: "עודך מסתולל כמו משתבח. מגזרת 'סלסלה ותרוממך'". האבן עזרא מסביר מילה שירית אחת בעזרת מילה שירית אחרת, המופיעה בספר "משלי". מחברה מנסה לשכנע בחשיבות העיסוק בתורה בעזרת הטיעון שהחוכמה עשויה לרומם אותנו מעל האחרים - "המון העם" הנבער מדעת. אם כן, לסלסל הוא לרומם ומסתולל הוא האדם המבקש להאדיר את עצמו מעל הזולת.
האם זה אומר שאבן עזרא לא אוהב את הטיעון של מחבר משלי בשבח החוכמה? אני מקווה שהוא לא מתלהב מעמדת ההתנשאות האינטלקטואלית המוכרת כל כך גם בימינו.
איזהו מתעלל?
נמצאנו למדות שמתעלל הוא מסתולל והסתוללות היא התייחסות אל הזולת כאל חפץ. ה"חפץ" האנושי אמור לשרת את המתעלל בשתי דרכים: לספק את תשוקתו להכאיב לזולת ולהקטינו - ובה בעת להגדיל ולהאדיר את עצמו.
החיים הם עדיין תקופה לא פשוטה
המודעות הקהילתית שלנו לסבל כתוצאה מהתעללות מינית, פיזית, רגשית וכלכלית, גוברת - ואשרינו שאנו חיות בתקופה שבה הקהילה מתחילה להבין את מורכבות התרבות המתעללת ומנסה למגרה. יש אור בקצה המנהרה, אבל היא ממש ארוכה: רבים הם הפרעונים, רבות ונפתלות דרכי ההסתוללות ואין מספיק ידיים שעובדות להפסקת הסבל שעמו מתמודד חלק גדול מהמין האנושי.
התעללות רוחנית
סוג מיוחד של התעללות שההכרה בו רק מתחילה לחלחל הוא ההתעללות הרוחנית שמתייחדת בגיוס אמונות וערכים לשם דיכוי והתנשאות. המתעלל בז ליכולתה של "בת חסותו" להגדיר בעצמה מה הופך את חייה למשמעותיים. במה היא מאמינה, למי היא רוצה לעזור ולמען אלו מטרות היא נכונה להיאבק. המתעלל מעמיד את עצמו כמייצג של אלוהים, בעוד שהיתר, מושאי ההתעללות, הם משרתים דתיים הסרים למרותו. המתעלל הרוחני חומס מקורבנו את רוחניותו ואת אלוהיו.
ההסתוללות הרוחנית-הלכתית של הרבנות הראשית
השבוע היינו עדות לסיומו (הזמני, ככל הנראה), של המאבק על הזכות להכניס אוכל ביתי לבתי החולים בפסח. בית המשפט העליון קבע כי איסור זה הוא פגיעה בזכות היסוד לחופש מדת. טוב שכך פסק בית המשפט וחבל שהיה עלינו להגיע לדיון הזה.
אוכל הוא לא "רק" אוכל
בשביל להסיר את טענת הרבנות ותומכיה בנוסח "מה בסך הכול ביקשנו, רק שבוע בלי אוכל ביתי בבית החולים", הנה דוגמאות שיבהירו שאוכל בבית חולים הוא לעולם לא "רק אוכל".
חשבו על אישה ערבייה ששוכבת בבית חולים לאחר הריון ממושך שהסתיים ב"לידה שקטה". ההורמונים בגוף משתוללים, כאב האובדן כבד מנשוא ונחמה קטנה, פצפונת, היא שואבת מהביקור הצפוי של הוריה ומהאוכל הביתי האהוב. אלא שבכניסה לבית החולים עומד שומר שלוקח מהאם את קופסאות הפלסטיק, את הפיתות ואת התבשילים - והאם מגיעה בידיים ריקות ותחושת השפלה.
תחשבו על אדם זקן שיודע שימיו ספורים ואת חייו הוא יסיים בבית החולים. זה כנראה ליל הסדר האחרון שלו והוא רוצה, בפעם האחרונה בחייו, לטעום את מאכלי החג הביתיים.
או נערה שמתמודדת עם הפרעות אכילה וחייה בסכנה. במשא ומתן מתיש הצליחו להגיע איתה להסכמה על ביסים קטנים שהיא מוכנה לאכול, "אבל רק מהקציצות שאבא מכין" - ופתאום, בלב תהליך הריפוי, מגיע חג הפסח והרי אין סיכוי בעולם לשכנע אותה לאכול עוף וג'לי אדום תוצרת בית חולים.
דווקא את עמדת הרבנות קשה להבין
לא פשוט להבין את הבסיס ההלכתי של ההתנגדות להכנסת חמץ לבית החולים, שהרי בשאר ימות השנה הרבנות מצליחה לחיות בשלום עם הכנסת חזיר בחלב אמו למתחם. אמנם חוקי הכשרות של פסח חמורים מחוקי כשרות בימים אחרים, אבל אתגרי כשרות תמיד קיימים בבתי החולים והרבנות הצליחה לחיות איתם.
אז מה נשתנה בפסח? בפסח הם הצליחו. עד היום, הרבנות והמפלגות הדתיות לא באמת מתעניינת בבעיות כשרות, הן מתעניינות בכוח ושליטה. פתרונות הלכתיים לאשפוז לצד א.נשים שאוכלים חמץ בפסח, הוצעו למכביר והרבנות דחתה אותם. הרבנות והמפלגות הדתיות רוצות להראות שהן חזקות, שולטות ומשתלטות, ולזה יש שם יפה ושירי בפרשת השבוע – הסתוללות. והסתוללות? היא משתוללת בכל מקום בו לא שמים לה גבול.
ההסתוללות הכפולה
הרבנות והמפלגות הדתיות לא מעוניינות לשכנע את הציבור החילוני, מטרתן לשכנע את הציבור הדתי שהן חזקות ולכן כדאי לו להשתעבד אליהן: להצביע להן בבחירות ולהתעקש על תעודת הכשרות ועל שאר השירותים היקרים שלהן. או בלשונו הפיוטית של מיקי זוהר, להעניק להן את שלושת הכ"פים - כוח, כסף וכבוד.
החלק המזעזע ביותר נמצא בתגובת הרבנות לפסיקת בג"ץ, תגובה שמעמידה בסכנה את חייהם של מי שעדיין מתייחסים אליה ברצינות. לדברי הרבנות, החלטת בג"ץ "תגרום לשומרי כשרות להדיר את עצמם מבתי החולים תוך הימנעות מקבלת טיפול רפואי, ובכך אף לסכן את בריאותם".
בעזות מצח ובמסווה של "מה יאמרו אנשים אחרים", הרבנות הראשית משחררת לאוויר העולם טיעון נבוב מבחינה הלכתית וחמור מבחינה מוסרית. טיעון מסכן חיים.
אם הרבנות הראשית הייתה אוהבת את הקהילה שלה, היה עליה לצאת בתגובה הקובעת שעל אף חוסר הנחת מפסיקת בג"ץ, אין ספק שפיקוח נפש דוחה כשרות ובוודאי ספק-כשרות, וגם עתה קיימת חובה דתית להגיע לבית החולים בשעת הצורך. כך נוהגות קהילות יהודיות בחו"ל וכך ינהגו גם בישראל.
אלא שהרבנות הראשית מסתוללת על הקהילה. היא מבקשת לצבור כוח מהפחדה פסאודו-הלכתית של המאמינות. זו ההגדרה של התעללות רוחנית. והחשבונית? היא מונחת על השולחן המתנדנד של התרבות היהודית בישראל.
ובבית המדרש של הטוקבקים
בשבוע שעבר בבית המדרש של הטוקבקים, כתבה לנו לומי: "למרוד כדי להיות חופשייה זה קודם כל לא להתחתן ברבנות. זה לא להסכים להיות במעמד של רכוש (הכתובה היא שטר המכר) ולא להסכים לאפשרות שבן הזוג יכול לכלוא אותך משפטית בנישואין כשאת רוצה לסיים אותם. לא להתחתן לא ברבנות ולא בכלל... כותבת הטור הזה מגדירה את עצמה כפמיניסטית אבל היא גם דתייה, יהיה מעניין לשמוע מה דעתה כפמיניסטית על כתובה".
לומי יקרה, תודה על הדברים ועל הדיון שפתחת בבית המדרש. אני מסכימה לחלוטין עם מסקנתך – במצב המשפטי הקיים כיום במדינת ישראל, נישואין פורמליים (עם הרבנות או בלעדיה) עלולים להסב נזק ואין בהם כל תועלת משפטית או כלכלית. לכל מי ששואלת אותי אני ממליצה לא להירשם כנשואה.
בקשר לכתובה? היא דורשת דיון ארוך ומעמיק, ואולי פעם אכתוב על כך. הכתובה המסורתית איננה לרוחי אבל היא לא שטר מכר והיא לא הבעיה המרכזית בסוגיית הנישואים ההלכתיים.
שבת שלום!
