ביום שבו הבנו שחבר הכנסת משה גפני הוא לא מטומטם, תקף אותנו עצב עמוק. ביום שבו תפסנו שחבריו למפלגות החרדיות, האשכנזית וגם הספרדית, לא מנותקים מהמציאות – הבנו כי הסיטואציה שבה אנו מצויים, החרדים הצעירים "החדשים", לא פשוטה.
האלטרנטיבה, צריך להודות, הייתה נוחה יותר. היה קל יותר אילו חבר הכנסת הליטאי הוותיק היה שליח ציבור אטום ולא חכם. כנגד אטימות, חוסר יכולת והיעדר הבנה אפשר להתמודד ולהציג אלטרנטיבה – אולם מול תפיסת עולם מחושבת, מפוקחת ודורסנית, המלאכה קשה יותר. בפועל, גפני וחבריו חוששים בעיקר מפגיעה בעמדת הגרעין הקשה של בוחריהם.
הרי לכאורה, התנהלותם של חברי הכנסת מהמפלגות החרדיות כמעט סוריאליסטית: הם מתעלמים מצרכים מובהקים של בוחריהם, בזים להם ו"לא רואים אותם". אחרת, כיצד אפשר למשל להבין את הצבתו של המועמד יצחק גולדקנופף החסידי בצמרת הרשימה?
גולדקנופף ניהל במשך שנים רשת גנים חרדית גדולה, ולא מעט תחקירים שהעלו סימני שאלה סביב התנהלותו, פורסמו בתקשורת הפנים-חרדית. הוא נתפס בקרב רבים מהמיינסטרים, גם זה השמרן, כדמות שנויה במחלוקת, בלשון המעטה. על מה חשבה החבורה הפוליטית הזו כשהציבה דמות עם עננה כזו על ראשה?
או קחו למשל את עזות המצח מעוררת ההשתאות של הנציגים הליטאים הרשמיים, המכריזים כי אין "כל אפליה על בסיס אתני" במוסדות החינוך החרדיים, או בלשונו של גפני: "לא היה ואפילו משל לא היה".
על בסיס הנחת המוצא שלא מדובר בשוטים גמורים, הרי שלפנינו שקרנים אבסולוטיים, ומכאן שהתהייה אקוטית יותר: איך דמויות אלה זוכות לקירבה ולשיתוף פעולה עם אחותה החרדית הנרפית של יהדות התורה – ש"ס? יודעים מה, עזבו ש"ס – איך צעירים חרדים אשכנזים, לא ספרדים, מקבלים אנשים כאלה?
הכניעה של בעלז
ההתעלמות הזו ממחדלי החינוך החרדי, אגב, איננה פסיבית בלבד. בשנים האחרונות פועלים לא מעט חרדים המבקשים לייצר אינטגרציה בין העולם החרדי "הישן", לחיים הסוציאליים במדינת ישראל. הם מכירים בעובדה שצעיר במאה ה-21 לא יכול להתפרנס ולנהל חיים תקינים ללא כלים בסיסיים, הכוללים שליטה בשפה האנגלית ובמתמטיקה – והם מנסים, במסירות נפש של ממש, תחת רדיפה אישית וחברתית, להקים מוסדות חינוך חרדיים שיכללו גם מקצועות ליבה, מצבת מורים בעלי ידע וערכים פדגוגיים, והקניית מחויבות לאחריות ולסולידריות ישראלית.
הפוליטיקאים החרדים, כמעט מיותר לציין, לא רק שלא מוקיעים את העבריינים שמהלכים אימים על ניסיונות נחשוניים ואמיצים אלה, אלא אף מנסים להצר את רגליהם של פורצי הדרך ונאבקים בגופם במגמות אלו.
רק בשבוע האחרון נכנעה חסידות בעלז וביטלה את המתווה שאיפשר החדרת לימודי ליבה למוסדות החינוך של החסידות. התמורה? הבטחות חסרות תקדים של ראש הממשלה לשעבר נתניהו, לתקציבי עתק עבור מוסדות החינוך גם ללא שילוב ליבה. ההסכם העצוב הזה, אגב, היה אולי זה שהוביל את גולדקנופף מחצר גור להצהיר, באופן מביך למדי, כי הוא ראוי לכהן כשר אוצר – שהרי הוא למד תורה, ועל כן הוא מן הסתם מבין בכלכלה הרבה ממי שלמדו באוניברסיטה.
המחדל החינוכי של הפרלמנטרים החרדים מגיע לשפל נוסף בדמות יחס רשלני, שלא לומר מתעלם, ממצוקתם של הילדים המיוחדים החרדים – הנכים, הסובלים משיתוק מוחין, הפעוטות הזקוקים לכיסאות גלגלים, למחשבי מיקוד מבט ולגננות מקצועיות. כמי שהוביל עם הורים נוספים את המאבק להשוואת תקציביהם של מסכנים אלה, אעיד כי נדהמנו לגלות, בכל פעם מחדש, שדווקא הנציגים החרדים אדישים לסבלם של ילדים שכל חטאם הוא מספרם הנמוך באופן יחסי, ועובדת היותם משתייכים למגזר שנציגיו לא רואים בהם סוגיה חשובה דיה, לעומת התקציבים לישיבות, למשל.
אז מה בכל זאת הסוד של גפני וחבריו? מה מניע התנהגות "לא הגיונית" כזו? התשובה העצובה היא חשיבותו של ה"בייס", זה שבלעדיו אתה חדל, ולעזאזל ערכים כמו צדק, יושר, חמלה ודאגה לצורכי הבוחרים. גפני וחבריו תופסים כי דאגה לילדים נכים חרדים, לסטודנטים וסטודנטיות חרדים, לנשים חרדיות, לספרדים וספרדיות מהמגזר, היא אולי יפה, אבל היא עלולה לפגוע בגרעין הקשה. במילים אחרות: יפים שישה מנדטים בטוחים מבני ברק ומודיעין עילית, על עשרה צדקניים אך וירטואליים מהפריפריה החברתית.
אז לראשו של גולדקנופף נצמדה עננת ההתעמרות הכלכלית? אז נצמדה, חסידות גור החזקה עומדת מאחוריו. הכרזותיהם של גפני ופינדרוס כי "אין אפליה" במוסדות החרדיים מצחיקות את מגישי החדשות? מצחיקות, אבל עברייני החינוך, מנהלי הישיבות והסמינרים העומדים בראש המוסד החזק ברחוב החרדי, צוחקים בקול גדול יותר. אין נשים בכנסת, נכון. אבל המנגנון הגברי השולט הקיים פועל נהדר. ילדים חרדים נכים נזרקים לשוליים? הם רק מיעוט, חלש ואפילו לא קולני. חשוב יותר שתקציבי מוסדות החינוך הגדולים זורמים ללא חסמים.
איפה אנחנו, למען השם?
גפני, מתברר, לא טיפש. בכלל לא. גם לא חבריו למפלגות החרדיות. מי שפחות חכמים, הם אנחנו; פלח עצום בחברה החרדית שניצב פעם אחר פעם מול המחזה הסוריאליסטי הזה, ושותק. למה סוריאליסטי? בגלל המחקר והסטטיסטיקה. ד"ר לי כהנר העלתה במחקר מקיף כי "החרדים המודרנים" מונים 11% מכלל האוכלוסייה החרדית – והחרדים בעלי "הנגיעות המודרניות", כלומר הקבוצה המעורה בחיים המערביים והישראליים, מהווים 29% מכלל האוכלוסייה החרדית.
במילים אחרות, 11% של "חרדים חדשים" מבקשים להציג אלטרנטיבה קוטבית לחרדיות "הישנה", ועוד 29% מבני המגזר שואפים להתערות בחברה הישראלית, ומכאן שהם ממוקמים הרחק מהפוזיציה שבה פועלים חברי הכנסת שלהם. התרגום של 40% הללו למנדטים מניב 5-3 נציגים.
השאלה חריפה בפשטותה: איפה הם, למען ה'? איך ומדוע הם מצביעים לגפני ולחבריו? והשאלה הקרדינלית ביותר: כיצד לא הצלחנו, "החרדים החדשים", להתארגן כתנועה חברתית או פוליטית מול המבנים החברתיים האנכרוניסטיים והפרימיטיביים הללו?
אין לי תשובה טובה. ההשערה שלי היא שלעת עתה יש לנו אולי אידיאולוגיה, אבל אין לנו ידיים שיכולות ליישם אותה. הסוציולוגית האמריקנית, אן סווידלר, הציעה בזמנו את המודל המבחין בין הממד הפונדמנטליסטי שאליו שואפים בעלי האידיאולוגיה להגיע, לממד האופרטיבי המתבטא בפרקטיקות החברתיות שמצויות בארגז הכלים של כל אדם. אם ננסה לתרגם את זה למתרחש במגזר, הפרקטיקות הללו הם העוגנים החברתיים החרדיים, ומתברר שהם חזקים יותר גם מהאידיאולוגיה.
כלומר, "חרדים חדשים" רבים מאמינים בצורך בשינוי, מואסים בעסקנים ובאנשי חצרות הרבנים, וגם סולדים מהעבריינות ומהנפוטיזם הפורחים במוסדות החינוך. אך כשהם מתייצבים מול הקלפי – ידם אינה מסוגלת אלא להישלח לפתק החרדי. אלו הפרקטיקות שמצויות בארגז הכלים שלהם, שאליהן הורגלו מילדות. צעדים גדולים כמו הקמת תנועה אלטרנטיבית, אמיצה ואקטיבית עדיין רחוקות, למרבה הצער, מארגז הכלים.
חודש וחצי לפני שהמפלגות החרדיות שוב יובילו אותנו אל העוגנים האיתנים שאותם הטילו, אנו מוכרחים להתעשת. אחרת, אל מול טענותינו שלנו על דיכוי נשים, אפליית מזרחים, התעלמות מסטודנטים חרדים, רמיסה של ילדים נכים, בורות וכלכלת דוחק של צעירים חסרי השכלה וגננות ברשתות ענק, יצחקו גפני וחבריו ויגידו: אבל זה אתם בחרתם. זה בכלל לא אנחנו, אלא אתם.
פורסם לראשונה: 21:54, 20.09.22