קטעים מתוך קורס מובילות התפילה של "קולך"
(צילום: שרון בריק-דשן)
"חלום חיי היה ללמוד חזנות", מספרת אחת המשתתפות בסיום קורס מובילות התפילה שיזמה עמותת "קולך". שלא כאחרות, היא איננה שומרת מצוות: "מאז שהייתי קטנה ממש אהבתי את זה. לכן כששמעתי על הקורס היה לי ברור שאני מצטרפת, למרות שאישית אין לי שום כוונה להיות חזנית או ללמד את זה. היום אני יכולה לשיר מהמקום שלי בעזרת נשים עם הרבה ביטחון".
יותר ויותר נשים כבר לא מסתפקות עוד בהצצה מבעד לווילונות בעזרת הנשים, ושואפות להיות נוכחות ולהשתתף באופן פעיל בתפילה בבית הכנסת. נשים רבות קוראות מגילה בפורים, אומרות קדיש על הוריהן שנפטרו ומובילות מנייני תפילה. תחת הכותרת "ואני תפילתי", סיימו לאחרונה 20 נשים קורס ראשון מסוגו למובילות תפילה, במפגש סיום חגיגי שהתקיים במודיעין. משתתפות הקורס, שהיו מגוונות בגיליהן ובהכשרתן, הגיעו מרחבי הארץ ולמדו מהפייטנית יהלה לחמיש, מד"ר רננה פילזר-רביצקי ומהרבנית חמוטל שובל על הלכות תפילה, ההיסטוריה ההלכתית ומקומן של נשים בתפילה.
- הביטו באיש הדת הזה ובהשתקת הקורבנות/ חן ארצי סרור
שרון בריק-דשן, מנכ"לית העמותה שנתפסת כחלוצת הפמיניזם הדתי בישראל ועומדת מאחורי היוזמה, מרוצה כשהיא שומעת את תגובת המשתתפת החילונית שסיימה את הקורס. "בעיניי, היא בהחלט דוגמה טובה להצלחה ולהשגת המטרה של הקורס, שמאפשר לה להיות מעורבת יותר ושלמה יותר עם עצמה. בכלל, מדובר פה בתלמידה מבוגרת מרשימה מאוד, תלמידה רצינית וטובה בקורס, והיא גם סיפרה עד כמה היא נהנתה מהקורס למרות שידעה שלא תיישם את זה כחזנית", לדבריה. עם זאת, היא ממהרת להדגיש כי "צריך להכיר את התפילה כדי להיות חלק מזה".
לכאורה, זה נשמע מתאים לרפורמים.
"העולם השתנה. מה שהיה בעבר לא קיים היום בכלל בכל הקשור למעמד האישה. בעמותה אנחנו פועלות בשינוי מדיניות, שינוי התודעה, שיח, תוכניות שונות בהנהגה נשית תורנית ועוד. היוזמה הזו באה מצורך שעלה מצד הקהל, מהצרכים בשטח, והתגובות נפלאות".
ובכל זאת, איך זה מסתדר עם ההלכה האורתודוכסית?
"צריך להפריד בין עולם ההלכה ובין העולם שמחוץ להלכה. כשאנחנו מדברות על עולם תפילה אנחנו מדברות על תחום שיש בו את גבולות ההלכה. לכן כל השיח שלנו על מובילות תפילה מתקיים בגבולות ההלכה ומגבלותיה, ולכן למשל הטענה שזה 'רפורמי' לא רלוונטית, מאחר שהם אינם פועלים לפי ההלכה. להגיד שיש פה רפורמה והתפתחות זה נכון. כן, אנחנו דורשות בפרשת השבוע, לוקחות תחומים כמו הובלה של תוכניות בר מצווה או בת מצווה, וגם הובלת התפילה עצמה – הכול במסגרת ההלכתית".
בריק-דשן מקפידה לברור את מילותיה כשעולה השאלה על הקווים האדומים השוברים בעיניהן את השוויוניות בין המינים במתחם בית הכנסת ובתפילה עצמה. "אנחנו כארגון לא נכנסים לזה. לימדנו את התפילה באופן השמרני", היא עונה, "זו בחירה של כל אחת מהנשים פה, להחליט מה היא תעשה ומה לא. גם המניינים השוויוניים שונים ביניהם, גם בפסיקות ההלכתיות שעליהם הם מתבססים".
להוריד התנגדויות בחברה האורתודוכסית
בריק-דשן מסבירה כי לנוכח העובדה שיש גברים המתנגדים למונח "חזניות", בעיקר בקהילות האורתודוכסיות, נולד המושג "מתחזנות". "אנחנו משתמשות גם בצמד המילים 'מובילות תפילה', מאותה הסיבה – זה מוריד התנגדויות. תשמעי, לדתיים קלאסיים שמרניים הדבר הזה נראה טירוף, שאישה היא חזנית. הם לא מבינים מה הקטע", היא אומרת בחיוך.
חגית כפיר, שהייתה יחד עם בריק-דשן בין יוזמות הקורס ואף הנחתה בו, מבקשת להדגיש כי כל המסיימות הן אורתודוכסיות, והכול נעשה בהלימה מלאה להלכה. "הן לא יחליפו חזן בבית הכנסת, אבל הן בהחלט יובילו תפילות נשים או פסוקי דזמרא (חלק לא מרכזי מתפילת שחרית, נ"י)", היא מסבירה, "חלקן ישתתפו במניינים שוויוניים, ויוכלו לקרוא בתורה, ללמד את בנות המצווה לעלות לתורה, לעשות קבלת שבת ועוד".
מה גרם לכם להבין שיש צורך בקורס כזה?
בריק-דשן: "תחשבי על זה, גברים מקבלים את הזכות להתחזן מראש. ילדים בני שבע ושמונה כבר יודעים להוביל תפילה. הם מתנסים בשירת 'אדון עולם' ו'אנעים זמירות', הם גדלו אל תוך זה, בזמן שלנשים לא הייתה ההזדמנות והאפשרות ללמוד. לכן, אם נשים רוצות להיות שותפות להזדמנויות האלה ומעוניינות להוביל תפילה במניין, הן צריכות באופן אקטיבי ומובנה ללמוד ולהכיר את הנושא. הקורס אפשר לכל משתתפת להגיע מוכנה לבית כנסת, ובביטחון, מתוך קבוצת שוות".
"החוויה הייתה טובה, מעניינת ומסקרנת מאוד", אומרת ענת גרין-רגן, אחת התלמידות שהשתתפו בקורס. "יש אמונה רווחת שהכול אסור, אבל כשמתחילים לקרוא לעומק ולהבין את התורה ואת ההלכה, מגלים שיש הרבה דברים שגם לפי ההלכה נשים יכולות לעשות"
לצד האהבה לחזנות, כאמור גם בקרב משתתפות שאינן שומרות תורה ומצוות ("במחזור הראשון הייתה רק אחת", לדברי בריק-דשן), הרוב הצהירו שהן מתכוונות להוביל תפילת נשים וליישם את הידע הלכה למעשה. כפיר, שהיא מלחינה, זמרת וחזנית מקצועית שמעבירה שיעורי קריאת מגילה לנשים שזמינים לצפייה בערוץ היוטיוב שלה, מסבירה שהקורס נבנה כך שחלק מהמפגשים בו נערכים בזום, לצד מפגשים פרונטליים.
ענת גרין-רגן, חברה בקהילת "דרכי נעם" במודיעין שהייתה בין מסיימות הקורס, מתארת את חוויית הלמידה כהגשמת חלום. "החוויה הייתה טובה, מעניינת ומסקרנת מאוד. היא חיזקה לי בעיקר את הדבר שקיבלתי קודם לכן מהקהילה המשתפת ומבית הכנסת שלנו, של החוויה הדתית הנשית", היא אומרת. "בקהילה האורתודוכסית שלנו, גם הנשים וגם הגברים משתתפים בתפילה. כך למשל גם נשים עולות לתורה וקוראות בתורה. יש לנו שלוש בנות ובן בטווח הגילים 17-12, כולם לומדים במערכת החינוך הדתית, וכולם קראו בגיל מצווה גם את הקריאה בתורה וגם את ההפטרה. בכלל, מאז הקמת בית הכנסת שלנו לפני כ-15 שנה, יש אצלנו גבאי וגם גבאית".
אין בכוונתה של גרין-רגן להיות חזנית, אבל ביום הולדתה ה-40 היא נתנה לעצמה כמתנת יום הולדת קריאה בתורה בבית הכנסת. "הייתי מאושרת כל כך", היא אומרת בעיניים קורנות.
כדתייה אורתודוכסית, איפה עוברים הגבולות שלך?
"יש אמונה רווחת שהכול אסור, אבל כשמתחילים לקרוא לעומק ולהבין את התורה ואת ההלכה, שהיא תורת חיים, מגלים שיש הרבה דברים שגם לפי ההלכה נשים יכולות לעשות. היום גם הציבור שונה מאשר בעבר, ומקומה של האישה כיום שונה לגמרי במעגלי החיים על כל ההיבטים – בין אם זה במשפחה או בקריירה, ובין אם זה בתוך בית הכנסת האורתודוכסי. רואים שנוכחות האישה לא רק שלא פוגעת בכבוד הציבור, אלא אפילו תורמת לכבוד הציבור ולהאדרת שם השם והחיים התורניים".
אילו תגובות מתקבלות מצד הגברים בקהילה?
"לא כולם מסכימים, אבל בהחלט צריך לכבד. לעומת זאת, כל מי שמגיע אלינו לבית הכנסת כדי להשתתף בתפילה מגיע לתפילה שוויונית ומשתפת. אצלנו בבית הכנסת יש מחיצה באמצע, כאשר בצד אחד יושבות הנשים ובצד השני יושבים הגברים. אין קדימה או אחורה. הבמה נמצאת באמצע, בין הגברים לנשים. כשנשים עולות לתורה הן עולות מהצד של הנשים, והגברים עולים מצד הגברים. אלה דברים שלא היו מקובלים בעבר, אבל אנחנו מתפתחים ומגלים אפשרויות חדשות, וכך גם הדור הצעיר שגדל פה למציאות אחרת. טבעית. הם נולדים אל תוך השוויוניות הזו. לא חייבים לשפוך את התינוק עם המים".
שרון בריק-דשן, מנכ"לית "קולך": "המניינים המשתפים והשוויוניים גדלו בשנתיים האחרונות, לנוכח השלכות הקורונה. נשים שהיו קרובות להתרחשויות במנייני החצר התקשו לחזור אל מאחורי המחיצה, שם הן רחוקות מההתרחשויות"
לדבריה, יש קטעים בתורה ובהפטרות שבהם קריאה נשית של הטקסטים נשמעת אחרת לאוזן המתפללים. "קחי את אותו הסיפור, כמו תפילת חנה או שרה או רחל המתחננת לבן – בקריאה נשית זה נשמע אחרת", היא אומרת, "כשאני שומעת אישה קוראת את זה, החיבור הרגשי שלי לפרשה הוא אחר. נשים מביאות איתן נופך אחר. זה לא מבטל את הצד הגברי, אלא חי לצידו, כשכל אחד מביא את הקול שלו".
לחוות את התפילה כשוות
לדברי בריק-דשן, ברחבי הארץ צומחים עוד ועוד מניינים שוויוניים שבהם נשים וגברים מקבלים הזדמנות שווה. "נכון להיום קיימים כ-50 מניינים משתפים ושוויוניים שבהם נשים פעילות ומובילות את התפילה. המניינים האלה גדלו בשנתיים האחרונות, לנוכח השלכות הקורונה. נשים שהיו קרובות להתרחשויות במנייני החצר התקשו לחזור אל מאחורי המחיצה, שם הן רחוקות מההתרחשויות", היא אומרת. לדבריה, המניין השיתופי צמח בירושלים ומשם גלש למודיעין, רעננה, זכרון יעקב, מזכרת בתיה, פתח תקווה, כמה קיבוצים דתיים ועוד. רוב המניינים נערכים בבתי כנסת, אך יש גם מניינים המתקיימים בבתים פרטיים.
"הקורונה הביאה לשינוי משמעותי בתחום החזנות", מוסיפה עינת ברזילי, דוברת תנועת קולך. "סגירת השערים של בית הכנסת הוציאה את המתפללים לרחוב, ופתאום הנשים היו חלק בלתי נפרד מהתפילה, שומעות מקרוב את הקריאה בתורה וקרובות מתמיד לספר התורה. פתאום הן חוות את התפילה כשוות, לעיתים הן יושבות בחגים עם בני המשפחה על אותם כיסאות פלסטיק ברחוב ומתפללות עם בני הזוג לידן. לצד הצורך בשינוי שהתעורר, יש גם ביקוש. אנחנו כבר נערכות למחזורים הבאים, לצד המשך למידה עם הקבוצה שסיימה מחזור ראשון בנושאים שטרם נלמדו".
ברזילי מספרת שמדובר בעיקר בנשים מתוך הציונות הדתית: "רובן מלומדות מבחינה תורנית והלכתית, בוגרות מדרשות, מנהיגות בתחומן – ורק בית הכנסת נותר מבחינתן נחלה גברית מאוד. הן מבקשות להעמיק את חוויית התפילה שלהן, מקימות מנייני תפילה של נשים, ומניינים משתפים – כל זה רק כדי להיות אקטיביות יותר בריטואל".
