- כתבות נוספות למנויי +ynet: הגרסה הרוסית והאכזרית של המוסד נחשפת
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
רוחות מלחמה: "אנחנו עוברים פה ימים לא פשוטים, אי-ודאות מוחלטת. ואז פתאום חושבים שאולי יהיה שינוי, פתרון דיפלומטי למצב, אבל בסוף לא הגיעו לשום הסכמות אז שוב פעם התחושה קשה. כל כמה שעות התחושות משתנות. זה מתיש. אני בלחץ בגלל שיש לי כאן תינוק בן תשעה חודשים ואני צריכה לקחת אחריות עליו.
"כולם כל הזמן מנסים לגשש לאן נושבת הרוח, לאן כל זה הולך. גם אני, אתמול יצאתי לסיבוב של קניות בעיר ושאלתי אוקראינים מה הם חושבים, כולם פֶּה אחד אמרו לי שלא תהיה מלחמה. גם אני שמה לב שהם לא רצים לקנות מצרכים, הם די רגועים, שזה גם מלחיץ אותי הרוגע הזה. שלא יקרה משהו בדקה האחרונה, הכל רגוע ואז בום מלחמה. הרי הכל יכול להשתנות תוך דקה ב-180 מעלות, מאפס למאה.
"יש הרבה שאלות. לאן להתחיל לרוץ? מה עם אוכל? יהיה חשמל? אינטרנט? מאוד קר באוקראינה, בלי חשמל או גז קופאים. תרחיש האימה שלי הוא שיקרה משהו ונהיה במצב קשה פה, ועוד לרוץ עם ילד בקור, זה לא רעיון טוב".
6 צפייה בגלריה
רחלי סבח. ''אנחנו ישראלים, למה אנחנו צריכים לעבור את המלחמה של אוקראינה?''
(צילום: מהאלבום הפרטי)
דברים שרואים מכאן: "אמא שלי שגרה בארץ לא מפסיקה להתקשר אליי, אומרת לי שהיא מקווה מאוד שאני כבר ארוזה וכל המזוודות עומדות ליד הדלת. ואני צריכה להרגיע אותה שוב ושוב ולהגיד לה שאין כלום, שהכל רגוע. זה רק מלחיץ אותה שאני אומרת לה שהכל רגוע, היא אומרת לי, 'מה הכל בסדר?!'"
לעזוב את אומן: "אתמול גם שוחחתי עם הרבה בנות מהקהילה, שאלתי מה הן מתכננות לעשות כי כולן נראות רגועות, חלק אמרו שהן התחילו לארוז, אבל העניין הוא שלרוב האנשים מאוד קשה לעזוב את אומן כי הם הרבה שנים פה. פתאום הן צריכות להשאיר מאחוריהן הרבה דברים, קשה להן להיפרד, להיפרד מהמקום, אחת אמרה לי אתמול, 'מאיפה אני מתחילה לארוז תגידי לי?! איך עושים את זה?'.
"אני אמרתי לכולן שיארזו תיק ושיהיה כסף כדי שנוכל ישר להתפנות ולנסוע מפה, אם לא דרך השדה אז לפחות דרך הגבולות, העיקר לא להישאר באוקראינה. זו לא המלחמה שאנחנו צריכות להילחם בה, זו לא המלחמה שלנו, אנחנו ישראלים, למה אנחנו צריכים לעבור את המלחמה של אוקראינה?
"היו כמה נשים פה שנכנסו לפאניקה גדולה ועזבו מיד, לקחו את הילדים ועזבו. יש לי חברה שארזה את עצמה ואת שלושת ילדיה, השאירה את הבעל פה ותוך כמה שעות הייתה בשדה, משם רכשה כרטיסים וטסה לארץ. פשוט ברחה. היא הייתה בלחץ נוראי, אמרה לי שהיא לא מצליחה לישון ולנשום. היא לא מסוגלת לעמוד בזה ועזבה בחפיזות. לא חשבה פעמיים".
רחלי סבח: "אמרתי לבנות בקהילה שיארזו תיק ושיהיה כסף כדי שנוכל ישר להתפנות ולנסוע מפה, אם לא דרך השדה אז לפחות דרך הגבולות, העיקר לא להישאר באוקראינה. זו לא המלחמה שאנחנו צריכות להילחם בה, זו לא המלחמה שלנו"
איפה כולם: "לא קורה פה כלום, אין אנשים באומן. עד שנגמרה הקורונה והיו ניצני התאוששות בתיירות אז עכשיו הכל שוב ירד לגמרי, זה מזכיר את הימים הראשונים של הקורונה. את הולכת ברחוב ואת מרגישה שאת בעיר רפאים.
"בדרך כלל יש פה אלפי ישראלים שבאים והולכים, וכרגע, הייתי אתמול בלילה בציון (הכוונה לציון הקבר של רבי נחמן מברסלב - ג”ק) והיו ממש ישראלים בודדים. אני מפיקה לקבוצות שמגיעות לאוקראינה אירועים, מההתחלה ועד הסוף, עוזרת גם עם השפה. ועכשיו כל הקבוצות ביטלו את הגעתן, ואין לי עבודה. אף אחד לא רוצה להגיע, מפחדים".
מדד הלחץ: "אף אחד לא רץ כאן לשום מקום, בגלל השקט והשלווה הגעתי לגור פה. האוקראינים הרבה פחות לחוצים מאיתנו, מתנהלים כרגיל. אנחנו, חברי הקהילה היהודית באומן, ממלאים את כל מכלי הדלק, קנינו פינג'אנים של דלק, במידה שיהיה צריך לצאת לכיוון אירופה. יש פה הרבה גבולות - בולגריה, רומניה, מולדובה, פולין, אם צריך לצאת לכיוון אחד הגבולות אז שלא תהיה בעיה, כי אומרים שמאגרי הדלק הולכים ונגמרים, כי למעשה מכלי הדלק באוקראינה מגיעים מבלארוס. ממלאים בלוני גז לשעת הצורך שיהיה גז במטבחים, קניות, ממלאים את המטבחים באוכל לחודשיים-שלושה, קונים תרופות, אמצעי חימום לא בחשמל למקרה שיפגעו בתשתיות - בדרך כלל במלחמה כזו קודם כל פוגעים בתשתיות - מכשירי קשר כי כנראה לא יהיה אינטרנט, מתכוננים למלחמת עולם במובן המלא של המילה ומחכים לראות איך הדברים יתפתחו בצורה רגועה".
כוננות לחימה: "אני נושא נשק למעלה משנה ברישיון, אם יהיה ונדליזם, גנבים שינצלו את זה שאנשים ברחו מפה בגלל המלחמה, אז אני מוכן, בהיכון. גם ביקשנו מהצבא קלצ'ניקובים, כנראה שבוע הבא נתחיל פה אימונים. נהיה פה בהיכון, נשמור על ביטחון שדה. יש פה גם כמה חבר'ה שבאו מקרבי, אלה אנשים שחזרו בתשובה, הם יודעים מה זה נשק. יש פה את הצדיק, את התפילות, אנחנו יחד. מתפללים שלא תהיה מלחמה. היום בבוקר היינו אצל הציון. האוקראינים פטריוטים גדולים מאוד, הם מוכנים להתאבד. בעזרת השם הכל יהיה בסדר".
חיים חזין: "חיינו במדינת ישראל שנמצאת כל החיים במלחמה. הגודל של אוקראינה הוא פי 20 מישראל, אם מתחילה מלחמה בקצה ההוא את לא תרגישי אותה. כשאצלנו בארץ יש טילים זה חמישה קילומטרים ממך, אז תביני את ההבדלים"
דברים שרואים משם: "חיינו במדינת ישראל, מדינה שחיה כל החיים במלחמה. הגודל של אוקראינה הוא פי 20 מישראל, אם מתחילה מלחמה בקצה ההוא את לא תרגישי אותה. כשאצלנו בארץ יש טילים זה חמישה קילומטרים ממך, אז תביני את ההבדלים. בינתיים הכל רגוע, יש אדישות, אפילו שלווה מסוימת, וכמובן סומכים על רבי נחמן".
מוכנים לקרב: "כרגע לא קורה כלום, אבל הזמן קריטי. אני גרה מול בסיס צבאי, ובינתיים אני לא רואה תזוזה מיוחדת מתוך הבסיס. גם אני אמורה להתגייס אם תהיה מלחמה אבל בינתיים לא קראו לי, אני ממתינה. אני בדרגת סגן זוטר, בכוחות ההצלה, למדתי באקדמיה הצבאית באודסה, אבל בינתיים אני בבית".
בהלה לאומית: "אני לחוצה, נורא לחוצה, אין ספק, אבל אין סיכוי שאני אעזוב את אוקראינה לא משנה מה. אני רוצה לקוות שכל הפאניקה והלחץ הם לשווא. אני מרכזת את כל המאמצים שלי כדי להרגיע את עצמי. אני לא חושבת שרוסיה תרצה לכבוש את כל אוקראינה, הם לא צריכים את כל השטח הזה. אבל מה אני יכולה לעשות? מה המשפחה שלי והחברים שלי יכולים לעשות? אם הרוסים ירצו לכבוש הם יכבשו אותנו בלי לשאול שאלות. אבל הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות כרגע זה לנסות להישאר רגועים, כי פאניקה היא נוחה לרוסים, היא טובה להם. כמו שקרה עם קרים, כשבקייב התחילו לקיים פגישות ולהפגין לחץ זה היה נוח לרוסים שהחליטו לתקוף מהר יותר בשל כך.
"ההורים שלי בפאניקה, הם קנו המון מזון, כל מיני אבקות שיוכלו להחזיק את התזונה שלנו במקרה ולא יהיה אוכל בכלל, אני באופן אישי ומעגל החברים שלי לא עושים כלום - אנחנו בהמתנה".
6 צפייה בגלריה
ולרה ארלובה. ''אני נורא לחוצה, אבל אין סיכוי שאעזוב את אוקראינה''
(צילום: מהאלבום הפרטי)
אומן: "יש לנו מזל שאנחנו חיים לא בגבול, באזור דונצק, אלא באומן. יש לי חברים מדונצק שבשנת 2014 (מלחמת האזרחים באוקראינה וסיפוח חצי האי קרים – ג"ק) ראו איך בתיהם נחרבים, איבדו את מקומות מגוריהם, פרנסתם, אזרחים נהרגו, אבל אנחנו באומן, גם אז, לא הרגשנו את המלחמה שהתחוללה שם.
"רוב המקומיים לא עזבו, אני מכירה אולי משפחה אחת שעזבה. אנחנו פטריוטים, אנחנו לא נעזוב את אוקראינה. נולדנו כאן, זו המדינה שלנו. המלחמה רק מחדדת את ההרגשה שאנחנו עם אחד ומאוחד, הפטריוטיות רק מתעצמת, האהבה לשפה, הכל רק מתגבר".
שאלה של מחיר: "ברחובות הכל רגיל, שקט, לא רואים מטוסים, לא שומעים פיצוצים, המוסדות, הגנים הכל כרגיל. רק התקשורת מלחיצה. התמונות שרואים, והלחץ מהישראלים ומהאמריקאים, זה מה שמלחיץ אותנו וגורם לנו לרצות לזוז מפה. זה לא כזה קל, זה נראה מהצד כאילו קל לעזוב פתאום, אבל יש לי ארבעה ילדים והמחירים של הטיסות עלו משמעותית. יש אנשים שהתושבות הישראלית שלהם מזמן נגמרה, אנשים לא יודעים לאן ללכת, אתה גם לא מרגיש שישראל ממש מחבקת אותך ורוצה שתבוא. פתאום כרטיס אחד עולה 500 דולר כשלפני זה עלה 200 דולר. אם אתה מגיע עם משפחה של ארבעה ילדים רק הטיסה זה אלפי דולרים, ופה יש לי עבודה. זה הקושי האמיתי. אני אחראי על מלון, שגם כרגע לא ממש עובד, וגם עוזר הרב של הקהילה.
"יש לי חברים שנסעו לארץ, אחרים נסעו להונגריה כי יותר זול. מתקשרים למלון לבטל הזמנות, רוב ההזמנות בוטלו, לפחות 80 אחוז.
"הכי מפחיד אותי זה האוקראינים המקומיים, שתהיה אנרכיה כשרוסיה תיכנס לאוקראינה. מרוסיה עצמה לא יודע כמה יש לפחד, כי אומן היא לא מטרה מבחינתם"
"אני מתלבט מה לעשות, לטוס לארץ, לא לטוס. עוד יום עבר, הילדים הלכו לגן וחזרו בשלום אז הכל בסדר ואין כלום. אפשר להגיד שזו אופטימיות. אנחנו באמת לא יודעים מה יהיה. בינתיים התקשרתי אתמול למשפחה, שאלתי אולי אני יכול לקחת הלוואה כדי לממן את הכרטיסים וגם כדי להתקיים בארץ. כשאתה לבד זה בסדר, אבל משפחה זה להשכיר דירה בארץ, להתחיל מאל"ף, אין ביטוח לאומי אין כלום. אני גר פה רק שש שנים אבל זה המקום שלי עכשיו".
מה יהיה: "הכי מפחיד אותי זה האוקראינים המקומיים, שתהיה אנרכיה כשרוסיה תיכנס לאוקראינה. מרוסיה עצמה לא יודע כמה יש לפחד כי אומן היא לא מטרה מבחינתם, אבל בשנייה שיהיה ערעור בשלטון הגויים עצמם יכולים חס ושלום לבזוז אותנו, אם יש פחד, זה הפחד שלי. איך כתוב, 'אין אמונה בגויים', אבל גם תחשבי בהיגיון, אנחנו הזרים פה, ומספיק שיש כמה מלונות, אין להם מה להפסיד, יבוא מצב שלא יהיה פה כלום, גם לא משטרה. אנחנו נהיה המיעוט פה. יש פה דיבור על להשכיר חברת שמירה גדולה, אבל איך בסוף אגן על המשפחה שלי? זה הלחץ. בינתיים מתפללים להשם, אין הרבה מה לעשות במצב הזה. מקווה שלא נברח מאוחר מדי".
בין שאננות לפאניקה: "יש את הבדיחה הזאת, שהאחרון יכבה את האור. פתחנו פה חמ"ל של הצלה כדי לתת מענה לכלל הישראלים שנמצאים באוקראינה. מאז שמשרד החוץ הוציא את אזהרת המסע בליל שבת הטלפון שלי מותקף במאות טלפונים, שיחות, התקפי חרדה ומה לא. הפאניקה התחילה רק עכשיו, עד עכשיו לא היה כלום. אם לא הייתה יוצאת אזהרת מסע לא היינו יודעים שזה המצב. האווירה כרגע באומן, היא סוג של שאננות. התיירים יותר לחוצים".
תוכנית מילוט: "יש לנו תוכנית חילוץ מפורטת עבור אלה שמתגוררים פה, היא כוללת תחבורה שנספק במידה שהמרחב האווירי של אוקראינה ייסגר, אנחנו נוציא שיירות של מיניבוסים, טנדרים, רכבים פרטיים לעבר כל גבול אפשרי. וזה יהיה פינוי המוני שנצטרך לעשות. אנחנו גם אמורים לשים שמירה על כל האזור היהודי כאן שלא יבזזו את החנויות בזמן שהמדינה נמצאת תחת משבר, והרשויות לא יוכלו לתת מענה לאנרכיה. יש כאן אנשים שגרים מעל 20 שנה באומן, יש להם מפעל חיים פה, מפעלים, אי-אפשר ברגע אחד לעזוב הכל לטוס לארץ. כשבארץ יש מלחמה אנשים טסים לארה"ב?"
רבי נחמן: "התיירות לא שוקקת חיים כמו שהייתה. אבל יש גם אופטימיות בסופו של דבר. אנחנו עושים תוכנית כדי להגן על עצמנו בשעת מלחמה כמו כל אזרח אוקראיני. איך אמר לי אתמול זקן מקומי גוי, 'אתה יודע למה אני רגוע? בגלל שהצדיק שלכם פה, רבי נחמן. כל עוד הוא פה אני רגוע, לא יקרה כלום'. אם גוי אומר לי את זה, אז אני שבעתיים אין לי מה לפחד. יש לי אמונת צדיקים אבל אסור להיות שאננים".
אין ייאוש: "חבר'ה פה נוסעים לארץ כי רב הקהילה כתב מכתב בעניין, אבל אמרו שאנשים נופלים אחד על השני בשדה התעופה מרוב דוחק. הקהילה עדיין כאן. השבוע עשינו 'פורים קטן' בקהילה, מעל מאה איש, משתה יין, אוכלים ושמחים.
"אנחנו ממש לא מודאגים. אנחנו לא יודעים מה האינטרס בישראל לעשות כזו אווירת פאניקה. ההורים מישראל מתקשרים לילדים שלהם שנמצאים פה, לחוצים בטירוף. איזו אחת פה סיפרה לי שאבא שלה אמר לה לעזוב את אוקראינה - לא משנה אם ביבשה או בטיסה - אבל שתעזוב בזה הרגע.
"אני לא מפחד. לא כי אני כזה גבר גדול, כי פשוט לא שומעים פה כלום, לא יריות ולא פיצוצים ולא נעליים. בעזרת השם אני עושה את חובת ההשתדלות של 'ונשמרתם לנפשותיכם' ואני מגיע השבוע לארץ. יש לי משפחה, ההורים שלי ביקשו ממני. וגם כמו שאמרתי, בכל הקהילות באוקראינה יש דעת תורה ומקשיבים. לא מסתכלים על זה בליצנות, כולם דנים אם לעלות, לא לעלות. בעיקר הנשים פה מפחדות מהמלחמה, רוצות לעלות לארץ".
6 צפייה בגלריה
''חלק מהמקומיים טוענים שפוטין עושה את כל המהלכים האלה בקטע של הרתעה והוא לא יפלוש''
(צילום: AP)
טיסות נכנסות: "אין תיירים בכלל עכשיו. הגיעו בטיסה של מוצאי שבת כמה והגיעו עכשיו כמה חבר'ה, אולי עשרה שהגיעו במטוס בלילה. אבל אין הזמנות למלונות, אין כלום, הכל מושבת פחות או יותר".
אמונה: "יש פה כל מיני טענות של מקומיים שפוטין עושה את כל המהלכים האלה בקטע של הרתעה והוא לא יפלוש. זה דיבורים, אני לא נותן לזה שום משקל. הקהילה המקומית מנסה ליצור רוגע ושלווה ואיפוק ולא להכניס אנשים לפאניקה. אני עושה את החובות ועושה תפילות, עולה לארץ ושומר על הנפש. סומך על השם".
