מי שנהגו לשבת בסוף שנות ה-40 בקפה תמר ברחוב שינקין בתל אביב, ידעו שבכל שבת בצהריים יתרחשו שני דברים: בית הקפה של משפחת שטרן יתמלא עד אפס מקום – והם יוכלו לראות בחוץ את האדמו"ר מבעלז, הרב אהרן רוֹקֵחַ, חולף על פניהם בדרכו חזרה מביקור אצל אדמו"ר אחר בעיר הלבנה.
כי עם כל הכבוד לבני ברק וירושלים, במשך חלק ניכר מהמאה הקודמת, "העיר העברית הראשונה" הייתה ביתם הראשון של עשרות אדמו"רים חשובים וחסידויות מפוארות. "הסיבה המרכזית להתיישבות החסידית בעיר החדשה היא שבמשך שנים רבות תל אביב לא הייתה חילונית כל כך – באותה מידה שבני ברק לא הייתה חרדית כל כך", מסביר אבי בלדי, מורה דרך ומי שחקר את העבר החסידי של העיר.
כבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת תמך האדמו"ר מגור, רבי אברהם מרדכי אלתר, בחסידיו אשר הביעו רצון לעלות לארץ ישראל. הייתה זו תמיכה חריגה בהשוואה לרבנים חרדים אחרים, והוא גם עודד את חסידיו להתיישב לא רק בירושלים ובפתח תקווה, שם התגוררו דתיים רבים - אלא גם בתל אביב ובחיפה החילוניות.
בלדי מסביר כי בתי הקפה בעיר אומנם עבדו בשבת ואף היו פופולריים, אבל האווירה הכללית עודדה שמירת שבת בפרהסיה. כך למשל, הסופר חיים נחמן ביאליק, שנהג לעשן בביתו, הקפיד שלא לעשן ברחוב ביום המנוחה, ומחה נגד אנשים שחיללו שבת בציבור.
גם מאיר דיזנגוף, ראש העיר המיתולוגי, פרסם ב-1933 מודעה הקוראת לאוטובוסים ולבעלי כלי רכב ואופנועים "לא לנסוע בעיר בימי שבת וחג". את המודעה סיכם במילים: "אנו מקווים כי הציבור המבוגר והתרבותי של עירנו יבין וישים לב לבקשתנו זו – שמרו על השבת והיא תשמור עלינו".
בסוף השבוע הקרוב יערוך בלדי מספר סיורים בעקבות "חסידויות בעיר הלבנה", במסגרת אירועי "בתים מבפנים" – אירוע האדריכלות הגדול בישראל שנערך זו השנה ה-15, בשיתוף עיריית תל אביב-יפו. לכמה שעות יקומו לחיים חסידויות כמו אוטיניא, ויז'ניץ, סוכצ'וב, קוצק-סוקולוב, סקרנביץ', מונקאטש וסדיגורה.
כך הפכה גור לחסידות הגדולה בישראל
בית המדרש של חסידי גור, רחוב בר אילן 4
בבית הכנסת עדיין מתקיימות תפילות בנוכחות מצומצמת, אבל עד לפני כשלושה עשורים לא היה אפילו מקום פנוי אחד. בלדי מזכיר כי זה ממש לא היה בית הכנסת היחיד של החסידות, שכן באמצע המאה הקודמת היו לא פחות מ-20 בתי כנסת של חסידי גור בעיר, שהיוו בית חם לאלפי החסידים שהתגוררו בתל אביב. האדמו"ר מגור, שכונה "האמרי אמת", כשם ספרו, ביקר בארץ ישראל חמש פעמים ובפעם האחרונה שקל להשתקע בתל אביב – אך חזר לפולין בלחץ החסידים.
5 צפייה בגלריה
"מי שפוגע בשבת – באחדות ישראל הוא פוגע". המודעה נגד חילול שבת בפרהסיה בתל אביב, 1933
(צילום: ארכיון העיר תל אביב)
בלדי אומר כי בדיעבד, החלטת האדמו"ר לתמוך פסיבית בעלייה לארץ גרמה לכך שחסידות בגודל "בינוני" יחסית, בתקופה שלפני השואה, הפכה לחסידות הגדולה והמפורסמת בישראל. לדבריו, "חסידות גור הייתה גדולה גם לפני מלחמת העולם השנייה, אבל ההתיישבות המוקדמת הפכה אותה למבוססת יותר בארץ ישראל מיד לאחר השואה, בעוד חסידויות אחרות עסקו בשבר הגדול ובשיקום הראשוני. כך, למשל, חתנו של האדמו"ר מגור, הרב יצחק (איצ'ה) מאיר לוין, היה חבר מנהלת העם והנציג של אגודת ישראל בחתימה על מגילת העצמאות".
האדמו"ר מגור, רבי אברהם מרדכי אלתר. תמך בעלייה לארץהחסידים עצמם התיישבו תחילה באזור יפו. אחר כך עברו לשכונות החדשות נווה שלום ומרכז בעלי המלאכה, פשוט מפני שעבדו לפרנסתם באזור זה, ובהמשך החלה תזוזה שלהם לכיוון העיר הלבנה וצפונה. "ב-1936 נפתחה הישיבה שלהם באזור התחנה המרכזית הישנה שבדרום תל אביב, אבל בהמשך הם השיגו שטח בשכונת רמת החייל שבצפון, והעבירו לשם את התלמידים".
רוב המשפחות התקדמו צפונה בהתאם להתפתחותה של תל אביב. העזיבה של החסידים החלה בשנות ה-60, ונמשכה בעיקר עד לשנות ה-90. "אבל צריך לקחת את המושג 'נטישה' בפרופורציות – כבר בשנות ה-40 וה-50 הייתה אצל 'הגוראים' נטישה של בתי כנסת ביפו משנות ה-20, כי הם רצו להתקדם לאזורים טובים ומבוססים יותר".
עיר שאין בה כנסיות או מסגדים
חסידות בעלז, רחוב אחד העם 63
לפני השואה הייתה בעלז אחת החסידויות הגדולות במזרח אירופה, ובמהלך המלחמה הגיע האדמו"ר אהרן רוֹקֵחַ עם משפחתו לבודפשט. אחרי שהסוכנות היהודית דאגה להנפקת סרטיפיקטים לרבי ולאחיו, הם עזבו ב-17 בינואר 1944 את הונגריה, בדרכם לארץ ישראל.
החרדים של שינקין
(צילום: חגי דקל, עריכה: אמיר ג'ורג'י)
מאחור נשארו לא רק נשותיהם וילדיהם, אלא גם רבבות חסידים מבוהלים. רגע לפני העזיבה, הרב מרדכי רוקח, אחיו של האדמו"ר, נשא דרשה שבה הבהיר: "הצדיק רואה שתשרה פה לתושבי מדינה זאת מנוחה ושלווה". חודשיים לאחר מכן פלשו הנאצים להונגריה, ועד יולי 1945 הושמדו כחצי מיליון מיהודי המדינה, ובהם כמעט כל חסידי בעלז.
"כשהאדמו"ר הגיע לארץ ישראל, אחרי שהנאצים רצחו גם את אשתו וילדיו, הוא היה במצב נפשי קשה. עם זאת, הוא מעולם לא שוחח על כך עם איש, לא ישב שבעה ואפילו לא אמר קדיש", מספר בלדי. "היה בכך מסר של המשכיות לחסידים, אשר כל אחד מהם איבד בני משפחה. למעשה, כל חסידי בעלז בארץ ישראל אחרי השואה, שמנו רק כ-200 משפחות, היו יכולים להיכנס אז לתוך הבניין הקטן ברחוב אחד העם".
5 צפייה בגלריה
בית הכנסת של חסידות בעלז ברחוב אחד העם. כמה עשרות משפחות נותרו במרכז תל אביב
(צילום: אבי בלדי)
אז למה דווקא תל אביב?
"החסידים מספרים שכאשר שאלו את האדמו"ר מבעלז, הוא השיב, ספק בהומור, 'כי בעיר הזאת אין כנסיות או מסגדים', שזה מעין תרגום חסידי למושג 'עיר עברית'. נוסף על כך, כנראה הוא גם לא התחבר לקיצונים ולאווירה האנטי-ציונית בשכונות החרדיות בירושלים, במיוחד אחרי השואה. אבל התשובה האמיתית מורכבת יותר, והיא גם נגזרת מהשאלה מה היו צריכים האדמו"רים לעשות בשואה.
"קטונתי מלהכריע בנושא שעליו נכתב רבות, אבל העובדה ההיסטורית היא שבמקרים שבהם האדמו"רים הגיעו לארץ ישראל או לצפון אמריקה, החסידות צמחה מחדש – וכאשר הם הלכו עם צאן מרעיתם למשרפות, החסידות התפוגגה, כמו במקרה של רבי קלונימוס קלמיש שפירא – האדמו"ר מפיאסצנה".
הרב אהרן רוקח, האדמו"ר מבעלז. הגיע ארצה במצב נפשי קשהלמרות העובדה שהאדמו"ר מבעלז החליט בהתחלה לגור בתל אביב, בהמשך הוא החל לפצל את זמנו בין העיר הזו ובין חסידיו בירושלים, עד שהלך לעולמו בשנת 1957. כיום עדיין מתגוררות כמה עשרות משפחות של חסידי בעלז במרכז תל אביב. הן מתפללות במבנה שברחוב אחד העם, ובמקום פועל גם תלמוד תורה.
כשתל אביב הייתה עדיפה על בני ברק
חסידות הוסיאטין, רחוב ביאליק 19
אחרי פטירתו של רבי ישראל פרידמן מרוז'ין ("הרוז'ינר") ב-1850, נסע בנו, רבי מרדכי שרגא פרידמן, לעיירה הוסיאטין שבאוקראינה, ושם הקים את החסידות החדשה. לאחר פטירתו מונה בנו הבכור, ישראל פרידמן, לממלא מקומו. במלחמת העולם הראשונה עבר האדמו"ר לווינה, ובשנת 1937 עלה עם קבוצה גדולה מחסידיו לארץ ישראל, ועבר לגור ברחוב ביאליק שבתל אביב.
5 צפייה בגלריה
המבנה ברחוב ביאליק שבו פעלה חסידות הוסיאטין. לאדמו"ר הרביעי לא היו ילדים
(צילום: אבי בלדי)
בלדי מסביר כי "בניגוד לדימוי על העיירה היהודית באירופה שבה כולם שמרו שבת, כבר בעקבות מלחמת העולם הראשונה עזבו רבים מהאדמו"רים באירופה את העיירות אל הערים הגדולות, שם כמובן חיו גם גויים רבים ויהודים חילונים, וממש לא הייתה אווירה של שבת או חג ברחוב. לכן כאשר אדמו"רים עלו לארץ, חלקם העדיפו לגור בתל אביב ולא בירושלים או בבני ברק, שנוסדה ב-1924 כמושבה חקלאית-חרדית".
האדמו"ר מהוסיאטין היה חריג בעולם החרדי המתגבש. הוא תמך בציונות ועלה לארץ בגיל 80, עוד לפני מלחמת העולם השנייה. בדרכו ביקר בקרקוב שבפולין, והתחנן כי "צריך לברוח, אפילו בנעלי בית" – אבל למרות זאת, מרבית החסידים נותרו מאחור ונספו בשואה.
"לי מאוד מפריע שבתל אביב יש שלטים רבים של 'כאן התגורר המשורר' או 'כאן חי העסקן', שזה כמובן חשוב מאוד ומוערך, אבל אין כמעט שלטים שמזכירים את האדמו"רים"
"אחד מראשי החסידות בגליציה היה הרב יוסף לוביאניקר, שבניו עזבו את הדת ועברתו את שם המשפחה ללבון", מציין בלדי. "המפורסם מביניהם היה פנחס, שלימים הפך לשר האוצר. הבן צבי היה יזם ואיש חינוך, כיהן במועצת העיר תל אביב, ודאג לצורכי החסידות מתוך העירייה, כמו שהיה מקובל באותם ימים. באותה תקופה היה מקובל מאוד שגם אנשים שכבר לא שמרו מצוות, הגיעו לאדמו"רים כדי להשתתף בטישים ולקבל ברכה".
בשנת 1968 נפטר האדמו"ר הרביעי של החסידות, רבי יצחק מהוסיאטין, ולמעשה חסידות זו פסקה מלהתקיים – גם מכיוון שלאדמו"ר לא היו ילדים, ובעיקר מפני שחסידיה נטמעו בתוך הציונות הדתית. "במשך שנים התנהל מאבק משפטי ארוך שנים על הנכס, וכיום בניין זה מיועד לשימור מחמיר", בלדי אומר.
החרדים השתנו – וגם החילונים
כשבלדי נשאל אם רוב האדמו"רים והחסידים נטשו את תל אביב בשל עליית מחירי הנדל"ן, הוא פורץ בצחוק ועונה: "זה לא בגלל מחירי הדיור, כמו שנוטים לחשוב. זה קרה לפני שנים רבות, כחלק מתהליכים סוציולוגיים רחבים בתוך החברה הישראלית. החרדים כבר לא הרגישו שהם שייכים ל'עיר ללא הפסקה', לא רצו שמתחת לבית שלהם יהיה בית קפה פתוח בשבת – והרגישו נוח יותר בערים או בשכונות משלהם. גם החילונים השתנו – הדור הראשון שעזב את הדת עוד ביקר בבתי הכנסת ורצה לקבל ברכה מאדמו"רים שהסתובבו ברחוב בשבת בבוקר, אבל הילדים שלהם כבר לא התעניינו ואפילו לא כיבדו אותם כשכנים".
"לי מאוד מפריע שבתל אביב יש שלטים רבים של 'כאן התגורר המשורר' או 'כאן חי העסקן', שזה כמובן חשוב מאוד ומוערך, אבל אין כמעט שלטים שמזכירים את האדמו"רים, שרובם גם כתבו ספרי הלכה והגות וגם הנהיגו קהילות של אלפים בארץ ישראל ומחוצה לה", לדבריו.
"גם החילונים השתנו – הדור הראשון שעזב את הדת עוד ביקר בבתי הכנסת ורצה לקבל ברכה מאדמו"רים שהסתובבו ברחוב בשבת בבוקר, אבל הילדים שלהם כבר לא התעניינו ואפילו לא כיבדו אותם כשכנים"
האם תל אביב עדיין פלורליסטית ומקבלת את כל סוגי התושבים? ראש העיר רון חולדאי טוען שהתשובה חיובית. "אני תמיד אומר שלחרדים טוב לגור בתל אביב-יפו, הם חופשיים לנהל את חייהם ככל שיחפצו", אומר חולדאי. "העיר מקבלת את כולם. חרדים, חילוניים, מסורתיים – כולם מוצאים פה את מקומם. בתל אביב-יפו החרדי ידווש על אופניים חשמליים בדרך מהכולל לסופר השכונתי. במסגרת הסיורים יש הזדמנות נהדרת לחשוף קהילה שהיא חלק אינטגרלי מהעיר, ובדרך כלל נחבאת אל הכלים בחיי היומיום שלה".
אירוע "בתים מבפנים" ייערך בימים חמישי-שבת (26.5 עד 28.5) במגוון סיורי אדריכלות בעיר תל אביב, ללא תשלום. בין השאר, יתקיימו סיורים חדשים הנותנים הצצה למהפכת התחבורה, מהפכת ההתחדשות העירונית, מבנים ומוסדות חינוך חדשים ברחבי העיר, סיורים המתמקדים בפסליו של האמן המנוח דני קרוון במלאות שנה למותו ועוד.
