אפשר להגיד שהרב דוד סתיו ובנו הרב אברהם שוחים בבטחה במרכז הזרם הדתי. האחד הוא ראש ארגון רבני צהר ורבה של שוהם, השני – פובליציסט ואושיית רשת. לא בדיוק החומרים שמהם קורצו שוליים, לא מזוהים עם מרדנות או נטייה לשחות נגד ההלכה. ודווקא משום כך, ספרם המשותף, "אבוא ביתך - צניעות וקרבה בין גברים ונשים" (הוצאת מגיד), הוא לא פחות ממהפכה בשיח, שיש לה השלכה גם מעבר למגזר.
שירת נשים, גדרי צניעות, ריקודים מעורבים, וגם האם לשני גברים שנמשכים לבני מינם מותר להתייחד – אלה הם רק מקצת הנושאים הנפיצים-הלכתית שעל הפרק, עם פוטנציאל לפרנס כותרות. דווקא לשאלה האם לאחר טבילה במקווה יכולות רווקות דתיות לקיים יחסים עם רווקים דתיים, הם בחרו שלא להתייחס. התופעה קיימת עד כדי כך, שנדרשה לתיקון מיוחד בחוזר המנכ"ל, לאחר שמקוואות סירבו לאפשר טבילה לרווקות דתיות, נושא שהגיע לפתחו של בג"ץ.
ואולי בדיוק פה רובצת התשובה לתהיית כיוון השחייה - עם או נגד הזרם ההלכתי. "ספרות הלכתית מתעסקת בשאלה מהי ההלכה", מבהיר הרב אברהם סתיו. "יש מרחב שלם שעוסק בשאלה, מה עושים כשלא שומרים הלכה. אני חושב שחשוב להתעסק עם המרחב הזה, עם העולם שבדיעבד בעצם כולנו חיים בו, ובפייסבוק אני מתעסק איתו המון. אבל חשוב להבחין בינו לבין ההלכה עצמה".
כך למשל, פרסם הרב אברהם סתיו בעמוד הפייסבוק שלו, מאמר שגרם לרעידת אדמה במגזר. אחרי אלפי שנים של הפחדות ואיומים, קבע הרב כי המאבק באוננות של צעירים רק מעצים את מקומה בחיים, וקרא לשים את האיסור בפרופורציה, ולהשקיע את האנרגיות באתגרים חשובים יותר.
"בהתחלה התייחסתי לפייסבוק כפלטפורמה ללמד בה תורה", אומר מי שהפך לאחד מרבני הרשת המשפיעים ביותר. "אבל תוך כדי שהות בעולם שדובר שפה אחרת לגמרי, גיליתי דור שרואה בי חלק מהעולם הרבני שחי בעולם מרוחק, והבנתי שאני צריך לעבור תהליך של שינוי. אחד התחומים שבהם הפער הזה הכי בלט הוא תחום המיניות.
"בעולם כולו, כולל במגזר הדתי, זה אחד מנושאי הדיון החמים ביותר, אבל בעולם התורני יש עוד רתיעה ממנו. כשכתבנו מאמר על 'אוננות נשית', הוא נדחה מכל כתבי העת התורניים, ואני יודע את זה כי פניתי לכולם. לכן בסוף הוא פורסם רק בספר שלנו - 'אבוא ביתך'. לאף אחד מהעורכים של כתבי העת התורניים לא הייתה מחלוקת על הטיעונים ההלכתיים, אבל הם קבעו שלא מתעסקים בנושא. והנה, לאחרונה יצא לראשונה מאמר בנושא הזה, שכתבה מישהי עבור כתב עת תורני – אז משהו בכל זאת השתנה".
מטלטים את המגזר בעדינות
בעקבות רצח רבין הקים הרב דוד סתיו (60) את ארגון רבני צהר, בשיתוף מספר רבנים צעירים ובולטים בציונות הדתית, ובהם הרבנים יובל שרלו ורפי פוירשטיין. גם אם את מטרת העל שלהם - גישור על הפערים בין דתיים לחילוניים בישראל - הם טרם השיגו, הרי שהמסע שאליו יצאו הצליח להבהיר לציבור שהמגזר הדתי והחרדי איננו עשוי מקשה אחת.
"אני מקשיב למציאות. אני מבין את הקול שאומר, 'די כבר עם הדרת הנשים המיותרת הזו'. אבל זה לא אומר שהמסקנה שלי תהיה שהכול מותר. ולא כי המקורות הקדומים כובלים את ידיי, אלא מתוך הבנה שהמיניות בעולם נמצאת בגלישה חופשית במדרון"
מבין תשעת הילדים שנולדו לרב דוד סתיו ולרעייתו אביבה, בולט הרב אברהם (34), דוקטורנט למחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון. בתום שירותו הצבאי, למד הרב בכולל של ישיבת הר עציון והוסמך לרבנות. לאורך השנים כתבו האב והבן מאמרים תורניים בסוגיות שונות, ולפני כשלוש שנים הוציאו את ספרם המשותף הראשון - "אבוא ביתך - שאלות בנושא זוגיות ומשפחה" (הוצאת מגיד) - שבו ענו על שאלות בוערות מהסוג שרבנים רבים סירבו לדרוש בהם ברבים: הפריה מלאכותית לרווקה, נישואים בין חילונים לדתיים ועוד.
הספר ההוא זכה להצלחה רבה, למרות שכלל לא רק תשובות - אלא גם ניתוח הלכתי עם מראי מקומות, תוך הסתמכות על מגוון רחב של פוסקים, מהרב קוק הציוני-דתי ועד הרב אלישיב האולטרה-חרדי. לאחרונה השיקו את ספר ההמשך העוסק בסוגיות של צניעות.
"בדיעבד הספר כולו הוא כרוניקה של כישלון ידוע מראש", מודה הרב אברהם בחיוך. "בהיבט ההלכתי זו אכן המסקנה שהגענו אליה. כי גם כשיש רצון - לא תמיד יש דרך, וזאת בניגוד למה שאמרה הפעילה הפמיניסטית, בלו גרינברג, והרב אהרן ליכטנשטיין תקף אותה. גם אם הייתי רוצה להתיר, לא תמיד יש לי איך. לפעמים יש פער בין הרף המינימלי שההלכה דורשת, לבין הרף המקסימלי שהמציאות מוכנה לקבל".
"אני מקשיב למציאות"
דוגמה אפשר למצוא בסוגיית שירת הנשים, שפילגה כבר יחידות בצה"ל והסעירה במות עירוניות. האמורא שמואל - רב ואסטרונום בן המאה השנייה לספירה, מנהרדעא שבין הפרת לחידקל – קבע, בדיון הלכתי שעסק בשאלה באלו תנאים מותר או אסור לומר קריאת שמע: "'קול באשה ערווה,' שנאמר 'כי קולך ערב ומראך נאוה'", (מסכת ברכות). מאז ואילך הסתמכו חכמים על המשפט כדי לקבוע סייגים רבים, ובהם איסור לשמוע שירה של נשים, למעט במקרים חריגים.
"אם הייתי חושב שהלכות צניעות נאמרו בעולם אחר לגמרי והיום הן כבר לא רלוונטיות, הייתי יכול לומר את זה, ולבסס את זה בכל מיני כלים הלכתיים. אבל אני לא חושב כך. אני מאמין שהלכות צניעות הן עוגן חשוב שהעולם הקצת-מבולבל שלנו יכול לקבל ממנו איזונים ובלמים"
אלא שאפילו הרבנים הראשיים לדורותיהם, משתתפים באירועים ממלכתיים שבהם נשים שרות. הרב עובדיה יוסף גם חשף בעבר את חיבתו לשיריה של אום כולתום כל עוד הם לא בהופעה חיה. הרבנים סתיו מאמצים את ההיתר של האזנה לשירת נשים ברדיו, אך בנוגע להופעה חיה הם קובעים בצורה חד-משמעית: "שמיעת קול שירת אישה מתוך כוונה ליהנות, אסורה לכל הדעות".
"אני מקשיב למציאות. אני מבין את הקול שאומר, 'די כבר עם הדרת הנשים המיותרת הזו'. אבל זה לא אומר שהמסקנה שלי תהיה שהכול מותר", מסביר הרב אברהם, "ולא כי המקורות הקדומים כובלים את ידיי, אלא מתוך הבנה שהמיניות בעולם נמצאת בגלישה חופשית במדרון. אני לא מדבר על 'המדרון החלקלק', אלא על כך שהמציאות הנוכחית עצמה היא מציאות 'לא צנועה', ויש לתורה משהו לומר בעניין, שדווקא המציאות היא זו שצריכה להקשיב לו. בהליכה של גבר להופעה של זמרת, למשל, יש משהו שלא נכון בעיניי כאיש הלכה. משהו פה לא צנוע, והתורה אומרת שצריך לקחת צעד אחורה.
"הספר הזה, הוא כמו שאבא שלי תמיד אומר על 'צהר' – 100% הלכה, אולי שמרנית קצת, ויש שיאמרו טיפה מחמירה, אבל מצד שני גם 100% של הקשבה למציאות ואמפתיה לצרכיה. לכן התייחסנו, למשל, בהרחבה למציאות הרווחת של שירת נשים שלא נעשית בהקשר של 'שמיעה-לשם-הנאה' - והראינו שאפשר להתיר שירה משותפת של נשים וגברים וכדומה, כל עוד לא מדובר באיש שמתכוון ליהנות משירה של אישה".
נשיקה בסרט? לא נורא
את פריצות הדרך מחילים הרבנים סתיו בתחום הצניעות, בדרישה משני המינים לאתחל מחדש את הסוגיה. כך למשל, למרות שהם מודים כי על פי חז"ל אין הנחיה גורפת לכלל הגברים ללכת בלבוש צנוע, הם פוסקים כי "אין לרחוץ ללא בגדים במקומות ציבוריים", וקובעים כי קיימת חובה גם על הגברים להתלבש באופן הולם, שאיננו מעורר אי-נעימות או מתח מיני.
הם גם מתירים צפייה בסרטים, כן, גם בשחקניות. ההלכה אמנם אוסרת על גבר ליהנות מהמראה של אישה נאה שאיננה אשתו, אך בדומה להיתר שירת הנשים ברדיו - איסור זה איננו תקף בסרט המופק מאותות דיגיטליים, המחקים את המראה של השחקנית. כך קבעו, בזהירות רבה, כי כאשר צופים בסרט, הרי ש"מכיוון שמדובר בתמונה ולא בראייה ישירה", עניין צניעות הלבוש של השחקנית הוא פחות חשיבות, וגם לא סצנות רומנטיות רכות. יחד עם זאת, גם הם קובעים מגבלות מסוימות, ואוסרים לצפות בסצנות בעלות אופי מיני.
הדיון בשאלה איך מתירים צפייה בנשיקה, והאם להתיר ללבוש מכנסי טייץ מתחת לחצאית קצרצרה, נשמע מעט תלוש בדור שבו גם ילדים דתיים חשופים ברשות הרבים לפורנו רך ולחומרים קשים בהרבה באינטרנט. על השאלה האם אין חשש שהדיון ההלכתי יהפוך ללא רלוונטי, משיב הרב: "המטרה העיקרית בספר הזה, שאותה אי אפשר להשיג בפוסט בפייסבוק, היא לייצר מרחב הלכתי, ולא רק תשובה חד-ממדית. כאשר פסקנו הלכה בספר, הסתכלנו על המקורות, וכאשר נראה היה לנו שהם מטים למקום האוסר – לשם הלכה הפסיקה.
"אבוא ביתך"צילום: יצחק טסלר"בה בעת, אנחנו מציפים על השולחן מקורות שיש בהם אמירות אחרות, ויכול להיות שעבור אנשים אחרים ומצבים אחרים יש ערך דווקא להיכרות עם קולות מקילים יותר שנמצאים במרחב ההלכתי, גם אם בשוליו. עם זאת, יש כאן פער שצריך ללמוד לחיות איתו. אם מקבלים את העמדה שבסופו של דבר יש במציאות היום משהו לא צנוע, אין הצדקה אמיתית לטענות שיש שינוי דרמטי שבגללו ההלכות לא רלוונטיות.
"לכן במקרים מסוימים אנחנו מאמצים את הצד המקל, אבל בשום מקום לא פורקים את עולה של ההלכה או טוענים שהיא כבר לא רלוונטית, ולא מתוך פחד. אם הייתי חושב שהלכות צניעות נאמרו בעולם אחר לגמרי והיום הן כבר לא רלוונטיות, הייתי יכול לומר את זה, ולבסס את זה בכל מיני כלים הלכתיים. אבל אני לא חושב כך. אני מאמין שהלכות צניעות הן עוגן חשוב שהעולם הקצת-מבולבל שלנו יכול לקבל ממנו הרבה איזונים ובלמים".
