הקהילה היהודית בהו צ'י מין סיטי (לשעבר סייגון), העיר הגדולה ביותר בווייטנאם, קטנה עד מאוד. לפני מגפת הקורונה היא מנתה כ-300 איש, אך רבים עזבו בגלל המשבר. בעבר לא היה בעיר בית כנסת או מקווה אחד, אבל המציאות הזו השתנתה.
כשהרב מנחם והרבנית רחלי הרטמן הגיעו להו צ'י מין לפני 16 שנה, כדי להקים שם את בית חב"ד, הם נתקלו בקשיים לא מעטים: תרבות שונה, שפה שונה ומרחק של אלפי קילומטרים ממשפחתם ומסביבתם הטבעית בישראל – אך הם היו נחושים בשליחותם ובמשימתם. אט-אט החלו ללמוד את השפה ולהתאקלם.
יש להם שישה ילדים – כיום ארבעה מהם מתגוררים איתם בווייטנאם, ושניים חיים ולומדים בישראל. הרב והרבנית נמצאים שם לא רק עבור הקהילה המקומית הקטנטנה, אלא גם כדי שיהיה בית חם לישראלים וליהודים הרבים שמגיעים למקום במסגרת טיול או לצורך עסקים. מדובר בכ-20 אלף יהודים המגיעים לעיר מדי שנה.
מסעדה כשרה ומקווה
אחת המשימות הראשונות של בני הזוג הייתה הקמת בית כנסת. מאז ועד היום, זהו בית הכנסת היחיד שקיים בהו צ'י מין סיטי. הוא נמצא בקומה הראשונה בבית חב"ד, ואמנם קטן יחסית, אבל מתקיים בו באופן קבוע מניין תפילה בשבתות ובחגים.
בעבר היו נשות הקהילה נאלצות לטוס עד לסינגפור מדי חודש, כדי להשתמש במקווה. כיום יש כבר מקווה במקום, לשימושם של הנשים והגברים, בסמוך לבית חב"ד.
בית חב"ד ממוקם בסביבת בתי מלון, וכדי לענות על צורכיהם של המטיילים באספקת אוכל כשר, פועלת במקום גם מסעדה כשרה המציעה מדי יום (א'-ה') ארוחות חמות וטריות. כמו כן, במקום פועלת חנות כשרה שבה אפשר למצוא מוצרים חיוניים וכשרים.
6 צפייה בגלריה
שולחן שבת מוכן לאורחים שיבואו לקידוש. תמונת הרבי מלובביץ' על הקיר
(צילום: חב"ד וייטנאם)
כשהחוק האנטישמי הגיע לווייטנאם
וייטנאם היא מדינת חוף השוכנת בדרום-מזרח אסיה ומונה למעלה מ-95 מיליון תושבים, מרביתם בודהיסטים. עיר הבירה היא האנוי, והו צ'י מין סיטי היא כאמור העיר הגדולה ביותר. בעבר היא נקראה סייגון והייתה בירת דרום וייטנאם. ניצחונה של צפון וייטנאם במלחמה מול הדרום, לאחר נסיגת כוחות ארצות הברית, הביא, בין השאר, לכיבוש העיר ולאיחוד המדינה כולה תחת שלטון קומוניסטי.
לאחר שסייגון נכבשה, ב-1976, החליט המשטר הקומוניסטי לשנות את שמה כדי לכבד את זכרו של הו צ'י מין, המנהיג המייסד של צפון וייטנאם. וייטנאמים רבים עדיין מכנים את העיר בשמה הישן.
כמו כמעט לכל מדינה ברחבי הגלובוס, גם לווייטנאם הגיעו יהודים לפני שנים רבות, אך יש מעט מאוד התייחסויות להתיישבות היהודית בסייגון. התייחסויות כאלו נמצאו לראשונה בדפי ה"ג'ואיש כרוניקל" בשנות ה-60 וה-70.
היהודים הראשונים הגיעו לווייטנאם ככל הנראה בתקופת שושלת נגוין, ובעקבות ההתיישבות הצרפתית במדינה במחצית השנייה של המאה ה-19. אפשר למצוא לכך ראיה ב"אנציקלופדיה היהודית" אשר ציינה את שמו של סוחר ובעל ספינות צרפתי בשם ז'ול רוף, שהיה פעיל באזור הודו-סין בתקופה הזו והפך ל"חלוץ ההשפעה הצרפתית" במדינה. על פי "האנציקלופדיה היהודית האוניברסלית", בשנים 1932-1929 הקונסול האמריקני בסייגון היה דיפלומט בשם הנרי סמואל ווטרמן, שהיה יהודי.
6 צפייה בגלריה
היהודים הראשונים הגיעו כנראה בעקבות ההתיישבות הצרפתית במדינה, במחצית השנייה של המאה ה-19. נוף בווייטנאם
(צילום: אילת מאמו שי)
לפי דיווחים בשנת 1939, היו בווייטנאם כ-1,000 יהודים, בשילוב מוערך של סך הקהילות היהודיות בערים הייפונג, האנוי, סייגון ודה נאנג. המדינה הייתה אז בשליטה צרפתית, והמושל ז'אן דקו יישם את "חוק מעמד היהודים" האנטישמי של שלטון וישי בווייטנאם.
בנובמבר 1940 הוגבלו היהודים למקצועות מסוימים, וביולי 1941 ילדים יהודים לא הורשו להיות יותר מ-2% מתלמידי בתי הספר הציבוריים. באוקטובר 1942 הודחו 15 עובדי ממשלה מתפקידיהם בשל היותם יהודים, ורק בינואר 1945 בוטלו החוקים האנטי-יהודיים.
בבית הספר לומדים רק ילדי השליחים
נוהגים לומר שבכל מקום שבו חיים שני יהודים אפשר למצוא שלושה בתי כנסת, אבל בקהילה היהודית בהו צ'י מין כמעט שאין פוליטיקה וסכסוכים פנימיים. כל אחד עושה כטוב בעיניו במטרה לשמור את המורשת והמסורת היהודית, הרחק ממדינת היהודים.
מאז הגעתו למקום ועד היום, הרב הרטמן עסוק מאוד בעניינים שוטפים: הוא מעביר שיעורי תורה, מסייע לאנשים שבוחרים להתגייר, מלווה נערים לפני בר מצווה ואף מסייע להם בלימוד הפרשה לקראת הקריאה בתורה. הרבנית, מצידה, פועלת רבות עבור נשות הקהילה. היא עורכת אירועים לנשים, מלווה כלות לקראת חתונתן ומכינה נערות לאירוע בת המצווה.
אחיינו של הרב, הרב אבריימי הרטמן, שגר גם הוא בעיר עם אשתו וילדיו, מסייע לדודו במשימות היומיומיות של ניהול הקהילה ואף משמש כשוחט מוסמך. מוהל אין בנמצא, ולכן נאלצים להביא מרחוק מוהל כאשר נולד בן זכר לאחד מחברי הקהילה. כשנולד בנם הקטן של בני הזוג הרטמן, הם דאגו להטיס במיוחד רב מראשון לציון כדי שיסייע להם במימוש מצוות ברית המילה לרך הנולד.
אילת מאמו שיצילום: שרלן פיגרסלנוכח גודלה המצומצם של הקהילה היהודית, אין ממש ביקוש להקמת בית ספר יהודי במקום – אבל בשל העובדה שלרב ולרבנית יש ילדים קטנים, הם הקימו בית ספר יהודי קטנטן במיוחד. בית הספר מנה בעבר 10 ילדים, אבל משפחותיהם של חלק מהילדים נאלצו לעזוב את וייטנאם בתקופת הקורונה. כיום בית הספר מכיל בסך הכול שבעה ילדים: ארבעה של הרב ושלושה ילדים של אחיינו. הם לומדים בכל בוקר עם מורה מוסמכת, ואחר הצהריים הם לומדים מרחוק באמצעות האינטרנט.
הרב, הרבנית וילדיהם מקבלים כל אדם שמבקר בבית חב"ד בסבר פנים יפות, תיירים ומקומיים כאחד, וחשים בני מזל על ההזדמנות הזו. בארוחת שישי בעיר פגשנו יהודים וישראלים מהארץ, מניו-יורק, מברזיל ומאנגליה, לצד מקומיים. כולם ישבו לקידוש, שוחחו סביב השולחן כאילו הם מכירים כבר שנים, שרו שירי שבת מוכרים בשמחה, בהתלהבות ובאחדות השמורה לישראלים ויהודים שנמצאים בתפוצות.
- אילת מאמו שי היא אשת עסקים, סופרת, מרצה בינלאומית וחוקרת קהילות יהודיות קטנות ברחבי העולם
