אתי אנקרי – "אל אדון"
(גיטרות, בס וקלידים: ארז לב ארי, תופים: חיים פסקוף, הקלטת תופים: סטלה גוט)
אם יש משהו שאתי אנקרי מייחלת אליו בחודש אלול הזה, לקראת השנה העברית הבאה, הוא שהחלקים השונים בעם ישראל יתקרבו אלה לאלה למרות המחלוקות. "אנחנו צריכים להקשיב זה לזה, להכיר טוב יותר אחד את השני", היא אומרת בריאיון ל-ynet. "יש אי-ידיעה. התקשורת מתרגמת את החלקים בעם, ולפעמים יש שיקוף לא מדויק של הדברים. אנחנו צריכים להביא יותר לידי ביטוי את הדברים המשותפים בינינו, ולא את הדברים הקוטביים. המחבר בינינו גדול מהמפריד".
לפני כשנה נאלצה אנקרי לבטל הופעה שתוכננה במועדון הזאפה בירושלים, בשל החשש מתביעה בעקבות קיומה של ההופעה לנשים בלבד. "מי שיעמוד בפתח הדלת במטרה לשמור על הרצון הפרטי של האמנית להופיע רק בפני קהל הנשים, יסכן את עצמו בתביעה על 'פגיעה בזכות הפרט'. מצחיק ומגוחך, אבל אמיתי", כתבה בזמנו ברשתות החברתיות. "חוק יסוד זה, שמטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו כדי לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית, לא מאפשר לי למנוע מציבור מסוים להיכנס לאירוע, ובכך בעצם פוגע בכבודי ובחירותי לבחור ולהופיע רק בפני נשים".
4 צפייה בגלריה
אתי אנקרי. "אני מקווה שכותב הפיוט היה שמח בזה. זה כמו לדובב שפתי ישנים"
(צילום: דורון ליניק)
עדיין לא נמצא פתרון לבעיה הזו?
"עדיין לא נפרצה הדרך הזו. יש הופעות, אבל הנשים הדתיות שרוצות להופיע בפני קהל של נשים עדיין נמצאות די במחתרת. אין תמיכה והכרה ממסדית בדבר הזה".
"אם לומר את האמת, לפני שהחלטתי להופיע בפני נשים בלבד, לא הייתי מודעת לבעיה", היא מודה. "חשבתי שאין שום בעיה, שזו החלטה אישית של בן אדם, בפני מי הוא מופיע. זו בעיה אמיתית. אני חושבת שזה קשור בחופש להכיר בצרכים של האדם היהודי שרוצה לשמור מצוות, בתוך החברה הפתוחה. להכיר בצרכים שלו ולהבין אותם, ולא להכניס אותו לגטו. כל החלקים בעם ישראל צריכים להתקרב זה לזה".
על מופעים לנשים בלבד: "אני מבינה את מי שמרגיש שזה מאיים על החירות שלו. זה יכול להיות מפחיד, אבל אני חושבת שפחד נובע מחוסר ידיעה ומחוסר הבנה. אנחנו צריכים ללמוד לחיות ביחד ולכבד"
את מבינה את הצד של המבקרים?
"אני מבינה את מי שמרגיש שזה מאיים על החירות שלו, בהחלט מבינה. זה יכול להיות מפחיד, אבל אני חושבת שפחד נובע מחוסר ידיעה ומחוסר הבנה. אנחנו צריכים ללמוד לחיות ביחד ולכבד. אני ממש לא רוצה לכפות על אף אחד. באתי מהעולם החילוני, אני חיה בתוכו ומבינה את זה. אבל אני לא מבינה איך אפשר לאסור על אישה לקיים את הרצון שלה, שלא אמור להפריע לאף אחד".
להתפתח בתוך גבולות ההלכה
הצורך בבמה הולמת עבור אמניות דתיות מבעבע לטענתה מהשטח. "אני מלמדת נשים דתיות כתיבת שירים, אני רואה איזה כישרון, עומק ויצירתיות יש להן, וצריך לתעל את זה למקום הנכון", לדבריה. "בשנה שעברה לימדתי בשלוחה של בית הספר מזמור בירושלים, ובסיום השנה הופענו בגלריית המקלט. לא הבנתי למה זה קורה במקלט, ולא במקום גדול יותר. יש צורך של נשים דתיות להתפתח מבחינה אמנותית בתוך גבולות ההלכה. זה לא עניין אישי שלי, זה צורך קיומי ואנושי שצריך להתבונן בו".
4 צפייה בגלריה
אנקרי בהופעה. "עדיין אין תמיכה והכרה ממסדית בדתיות שרוצות להופיע בפני קהל של נשים"
(צילום: מלי ארואסטי)
היא מציינת כי "גם החברה הדתית צריכה לבחון את זה. יש לחברה הדתית אינטרס שיבנו מוסדות דתיים לאמנות ברמה גבוהה, כדי שצעירים שרוצים ללמוד אמנות לא יחפשו את זה במוסדות חילוניים. זה צריך לבוא מכל הכיוונים, הקבוצות השונות בחברה הישראלית צריכות להשפיע לטובה זו על זו. כמו שבעולם החילוני למדתי את הכלים של המוזיקה. לאט-לאט נושאי הכתיבה נכנסו למסגרת האמונית, אבל את הכלים קיבלתי בעולם החילוני".
אגב, מה חשבת כשראית את יובל דיין נמנעת מללחוץ את ידו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן?
"חשבתי שהיא מלכה".
"כלי לעבודת הבורא"
הסינגל הטרי של אנקרי, "אל אדון", כאן בבכורה, הוא לחן חדש לפיוט הקדום "אל אדון על כל המעשים" הידוע במיוחד מתפילת שחרית של שבת. בביצועה, הפיוט המפורסם נשמע רענן מתמיד. על הלחן חתומים אנקרי ורונן שטרן, בעוד ארז לב ארי אחראי לעיבוד ולהפקה המוזיקלית. "אני חושבת שהאמנות היא כלי לעבודת הבורא", אומרת המוזיקאית המוערכת שחזרה בתשובה. "אין דבר טוב בעולם הזה שהוא לא כלי לעבודת הבורא. אי אפשר להשאיר אותו רק ככלי לשרת את צרכיו האישיים של האדם".
איך ניגשים להלחין מחדש טקסט שכבר הולחן לא מעט פעמים בעבר?
"האמת היא שבאחת ההופעות פשוט עלה מתוכי השיר. כשכיוונו את הכלים לפני ההופעה, פתאום עלה לי הלחן, כמו מעיין מרפא. התלהבתי נורא מהלחן הזה, אבל אחרי כמה ימים התנגן לי בראש שיר של המוזיקאי רונן שטרן, 'יה ריבון', והבנתי שהלחן נוצר מאוד בהשפעתו. הוא אמר שהוא חושב שהלחן שלי עומד בפני עצמו, אבל לא הייתי שקטה עם זה, אז חשבתי שגם הוא צריך לקבל קרדיט על הלחן".
"בכל פעם אני מחלחלת עוד יותר למקום של פיוס פנימי. אבל לא אשיר את כל השירים מהעבר. עברו הרבה שנים, זו לא אותה תודעה. אני לא מרגישה מחויבת לחזור לשירים שכתבתי פעם"
מחבר הפיוט אינו ידוע, והוא מיוחס לתקופת הפיוט הארץ-ישראלי הקדום, מהמאות הראשונות לספירה. "גם כשהלחנתי את השירים של רבי יהודה הלוי הרגשתי שהקשבתי למהות שלו, לנשמה שלו. זה כמו לדובב שפתי ישנים. אני מקווה שהכותב היה שמח בזה", היא מציינת. "השיר עוסק בהמלכה של האל ובעבודת האדם מולו. מצד אחד קבלת המלכות, ומצד שני ההכנעה של האדם".
כמו תפילה בציבור
בעוד כשבועיים (15 בספטמבר, י"ט באלול) תקיים אנקרי את מופע הסליחות המסורתי שלה בירושלים, "מי יתנני", לקראת ראש השנה ויום כיפור, במוזיאון לאמנות יהודית בהיכל שלמה. כהרגלה בשנים האחרונות, המופע מיועד לנשים בלבד.
4 צפייה בגלריה
"באלול מקבלים את מה שעברנו, ובוררים – מה נכון, ומה עדיף להיפרד ממנו לשלום". אנקרי
(צילום: אמיר ריינר)
"יש לי תמיד תקווה לגשת לסליחות ממקום של מתיקות, של הזדמנות", היא מספרת. "השמיים קרובים מאוד לאדמה באלול. זה חסד גדול מאוד של ה', שהוא בעצם מרכין את ראשו אלינו ואומר: 'בתי, אני שומע את תפילותייך ובקשותייך'. המופע היה תמיד מאוד נעים, יש בו הרגשה של תפילה בציבור".
לצד המופע, המבקרים במוזיאון יוזמנו לבקר בתערוכת מגזרות נייר ושירים בהשראת ספר קהלת, שאותה אוצרת האמנית נעמי שפירא. שיתוף הפעולה בין השתיים לא מקרי: שפירא עיצבה לאנקרי עטיפות לשלושה מאלבומיה – "שירי רבי יהודה הלוי", "הניגון שלך" ו"יא אמנא" (האלבום התוניסאי), והן הפכו לחברות.
"יש לחברה הדתית אינטרס שיבנו מוסדות דתיים לאמנות ברמה גבוהה, כדי שצעירים שרוצים ללמוד אמנות לא יחפשו את זה במוסדות חילוניים. זה צריך לבוא מכל הכיוונים, הקבוצות השונות בחברה הישראלית צריכות להשפיע לטובה זו על זו"
חידוש נוסף הוא בעובדה שהמנהל האמנותי של המופע השנה הוא מיכאל ליניק, בנה של אנקרי – מוזיקאי ופסנתרן מוכשר בפני עצמו. "אנחנו עובדים כבר שנים ביחד, אני סומכת עליו ואוהבת מאוד את הטעם שלו ואת הנגינה שלו. נעים לי מאוד לעבוד איתו", היא אומרת על בנה.
אנקרי נשואה כבר יותר משלושה עשורים לדורון ליניק, שהוא גם המנהל האישי שלה, והם גרים ביישוב כפר האורנים בבנימין. לזוג יש ארבעה ילדים, ולכולם עבר הכישרון המוזיקלי בגנים. עם בתה מעיין ליניק היא שיתפה פעולה במסגרת מיזם "צו השעה", בביצוע לשיר "מסך עשן" של אריאל זילבר. "כל אחד צריך ללכת לפי דרכו, אנחנו לא דוחפים אותם לזה, אבל הם גילו את זה בעצמם", היא מספרת.
"אני כל הזמן בתהליך של התפייסות"
לאלבום הבא שלה היא מתכננת לקרוא "אורייתא", כשם שיר שכבר יצא לאוויר העולם השנה. "יש לי כבר את מכלול השירים שאני מקבצת, אבל מכיוון שהיום לא מדובר באלבום פיזי, תמיד אוכל להכניס עוד שירים סביב נושא האלבום. כל שיר לוקח את הזמן שלו. אני מאמינה שלקראת אמצע השנה הבאה האלבום יֵצא, בעזרת ה', בלי נדר".
מאז האלבום "הניגון שלך" לפני כעשור, היא הספיקה להקדיש אלבום לשירים יהודיים-תוניסאיים ולהוציא אלבום שירי ילדים. בשנה שעברה הוכרזה כזוכה בפרס אקו"ם למפעל חיים. בנימוקי הפרס היא הוגדרה כ"ציפור נדירה בנוף המוזיקה הישראלית".
אלבומה הראשון והמופתי של אנקרי, "רואה לך בעיניים", נחשב עד היום לאחד מאלבומי הבכורה הגדולים שידעה המוזיקה המקומית. היה בו שילוב נדיר של תעוזה, עוצמה ויופי. החזרה בתשובה הרחיקה אותה במידת מה משיריה הראשונים, אבל בהופעות המיוחדות לציון 30 שנה לאלבום הראשון היא חזרה אליהם (לפחות לחלקם), וביצעה אותם מהעמדה השונה שבה היא נמצאת היום.
בריאיון ל-ynet ב-2020 היא סיפרה שהחליטה לשנות את מילות השיר "לוליטה", שעסק בניצול של אישה בידי האמרגן שלה: "אז כתבתי בצורה הומוריסטית, ביקורת על התפיסה השגויה של העולם החיצוני את הנשיות. בשיר קוראים לה לוליטה, והיא תמיד נשארת כזו מנוצלת. היא אומנם מסתכלת על זה כביכול מנקודת המבט שלה, על איך שתופסים אותה בצורה מעוותת – אבל היא נשארת מעוותת. החלטתי לגאול אותה – קראתי לה גאולה", סיפרה אז.
גם אביתר בנאי חוזר לאחרונה לחומרים נפיצים מהאלבום הראשון שלו, ונשמע שהיום הוא מפויס איתם יותר. את מרגישה שהתפייסת עם השירים שלך מפעם?
"כן, באופן אישי אני כל הזמן בתהליך של התפייסות. אפרופו אלול, זה מה שעושים בחודש הזה. מקבלים את מה שעברנו, ובוררים – מה נכון, ומה עדיף להיפרד ממנו לשלום. בכל פעם אני מחלחלת עוד יותר למקום של פיוס פנימי. אבל לא אשיר את כל השירים. עברו הרבה שנים, זו לא אותה תודעה. אני לא מרגישה מחויבת לחזור לשירים שכתבתי פעם, אם כרגע אני לא מוצאת בהם את הדיוק".
אל אדון
מילים: לא ידוע
לחן: אתי אנקרי ורונן שטרן
אֵל אָדוֹן עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים
בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ בְּפִי כָל הַנְּשָׁמָה
גָּדְלוֹ וְטוּבוֹ מָלֵא עוֹלָם
דַּעַת וּתְבוּנָה סוֹבְבִים הוֹדוֹ
הַמִּתְגָּאֶה עַל חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ
וְנֶהְדָּר בְּכָבוֹד עַל הַמֶּרְכָּבָה
זְכוּת וּמִישׁוֹר לִפְנֵי כִסְאוֹ
חֶסֶד וְרַחֲמִים מָלֵא כְבוֹדוֹ
טוֹבִים מְאוֹרוֹת שֶׁבְּרָאם אֱלֹהֵינוּ
יְצָרָם בְּדַעַת בְּבִינָה וּבְהַשְׂכֵּל
כֹּחַ וּגְבוּרָה נָתַן בָּהֶם
לִהְיוֹת מוֹשְׁלִים בְּקֶרֶב תֵּבֵל
מְלֵאִים זִיו וּמְפִיקִים נֹגַהּ
נָאֶה זִיוָם בְּכָל הָעוֹלָם
שְׂמֵחִים בְּצֵאתָם שָׂשִׂים בְּבוֹאָם
עוֹשִׂים בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנֵיהֶם
פְּאֵר וְכָבוֹד נוֹתְנִים לִשְׁמוֹ
צָהֳלָה וְרִנָּה לְזֵכֶר מַלְכוּתוֹ
קָרָא לַשֶּׁמֶשׁ וַיִּזְרַח אוֹר
רָאָה וְהִתְקִין צוּרַת הַלְּבָנָה
שֶׁבַח נוֹתְנִים לוֹ כָּל צְבָא מָרוֹם
תִּפְאֶרֶת וּגְדֻלָּה שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנֵּי הַקֹּדֶשׁ
