ההצגה "וינה או דימונה" היא "קומדיה פר אקסלנס", כמו שמגדיר אותה המחזאי יניב פרץ, אבל למעשה היא נכתבה בהשראת אירועים שממש לא הצחיקו אותו בזמן אמת – התלאות שעברו הוא ואשתו אליאורה סביב הגיור שלה.
עם פרוץ המלחמה, נוספו אתגרים לא צפויים לצוות שעבד על ההצגה, שתעלה השבוע בבכורה בירושלים (שלישי, 26.12, בית מזיא לתיאטרון) במסגרת הפסטיבל היהודי לאמנויות הבמה של קבוצת התיאטרון הירושלמי. "בחזרות המשכנו לעבוד למרות המלחמה", מספר פרץ. "ברור שלי ולשחקנים סער שני, שירה נתן ורונית אברהמוף-שפירא, וגם לבמאית גבריאלה לב, לא היה פשוט. מצד שני, האפשרות לנתק רגע את הטלפון וליצור הייתה גם לנו סוג של ריפוי. מבחינתי זו דרך להשיב מלחמה – להמשיך ליצור. להראות שעדיין יש פה אפשרות ליצירה, ואפילו יצירת קומדיה. משהו טוב שאנחנו היהודים יודעים לעשות הוא לצחוק על עצמנו".
5 צפייה בגלריה
יניב פרץ. "מבחינתי זו דרך להשיב מלחמה – להראות שעדיין יש פה אפשרות ליצירה, ואפילו יצירת קומדיה"
(צילום: בשמת איבי)
יש חילונים שהעידו שהם מרגישים מחוברים יותר מתמיד לזהות היהודית שלהם אחרי טבח 7 באוקטובר. גם אתה מרגיש כך?
"כן. אני לא יודע אם ביחס לדת, אבל כן ביחס לעם. פתאום הרגשתי שאנחנו כולנו חווים את אותו הדבר, שותפות גורל. פתאום משהו מלמעלה נחת עלינו וכולנו באותה סירה. אם קודם נלחמנו על ההגה, עכשיו אנחנו צריכים לעזור אחד לשני כדי להמשיך. גם בתור מישהו שעלה מצרפת, כשראיתי את העלייה באנטישמיות בחו"ל, פתאום הרגשתי איפה בטוח".
יניב פרץ (40) ואשתו אליאורה גרים בירושלים עם שני ילדיהם. הוא מחזאי, שחקן ומורה לתיאטרון בתיכון לאמנויות בבירה. המחזה הראשון שלו, "אסיר מס' 119104", עסק בפסיכיאטר היהודי המפורסם ויקטור פראנקל, שורד אושוויץ ומחבר הספר "האדם מחפש משמעות", ועלה במסגרת פסטיבל ישראל בשנת 2015. "הנושא היהודי מעסיק אותי מאוד. אני חושב הרבה על משמעות היהדות והמקום שלה בחברה ובחיים", הוא מסביר.
5 צפייה בגלריה
מתוך ההצגה "וינה או דימונה". "המשכנו בחזרות למרות המלחמה, וזה לא היה פשוט"
(צילום: חן הוד)
במרכז ההצגה החדשה ניצבת דמותו של גיא, פסיכואנליטיקאי חילוני, במקור מדימונה, איש העולם הגדול שפוגש בארץ אוסטרית נוצרייה בשם כריסטינה וחולם לגור איתה בווינה. לכריסטינה יש תוכניות אחרות. "יש קטע בהצגה שבו כמעט ביחד הוא מודיע לה שהוא רוצה להתחתן והיא מודיעה לו שהיא רוצה להתגייר", מספר פרץ. "היא מגלה לו שהיא רוצה להחליף שם ושהוא יֵצא מהבית המשותף שלהם, כי זה נראה כמו דבר אסור ובמהלך הגיור שלה היא צריכה לחיות לבד".
משם ההצגה מתפתחת כקומדיה של טעויות. "יש קטע שבו גיא מתחפש לאישה. כשדמות הרבנית שמלווה את תהליך הגיור נכנסת לבית, הוא לא מספיק לצאת והפתרון היחיד זה שהוא יתחפש לשותפה", הוא מחייך. עם זאת הוא מדגיש: "היה לי חשוב לא לצחוק רק על הרבנות. כל ההצגות בתל אביב הן כאלה. הרבנות זה טרף קל, זה ממסד, זה בירוקרטיה. רציתי לצחוק גם על החילונים, כי גם להם יש דת. יש בהם הרבה אנטי, ומרוב שהם אנטי לפעמים לא נשאר כלום ולא ברור מה כן. יש רגע בהצגה שבו הגיבור מחפש מיהו ומהו". בלי לחשוף פרטים, הוא מציין שהסוף של הצגה שונה בעקבות אירועי 7 באוקטובר והשפעתם.
יניב פרץ: "ב-7 באוקטובר פתאום הרגשתי שאנחנו כולנו חווים את אותו הדבר, שותפות גורל. פתאום משהו מלמעלה נחת עלינו וכולנו באותה סירה. אם קודם נלחמנו על ההגה, עכשיו אנחנו צריכים לעזור אחד לשני כדי להמשיך"
הרגשת בתקופות מסוימות שגם אתה מחפש מי אתה?
"כן, הרגשתי שאני מחפש זהות. כילד הייתי הולך בבוקר לבית הכנסת עם אבא שלי ובצהריים בפעילות בשומר הצעיר. סוג של מסורתי. היום אני מרגיש שאני יותר מסורתי. לשמחתי אני גר בירושלים, ובירושלים אתה יכול להיות מה שבא לך".
"בגיל 10 הודעתי שאני רוצה להתגייר"
ההצגה מבוססת באופן חופשי בלבד על סיפורם של יניב ואליאורה פרץ, ומטבע הדברים הקצינה את הדמויות כדי להעצים את הקומדיה. אליאורה נולדה בשטרסבורג למשפחה נוצרית קתולית וגדלה בצפון פריז. "מגיל צעיר מאוד, כבר בגיל ארבע, למדתי תפילות נוצריות לישו ומריה ובשבילי זה היה בלתי נסבל", היא מעידה. "היה לי ממש קשה עם זה. התפללתי יותר ישירות לבורא עולם".
"בגיל תשע הייתי צריכה להשתתף בטקס האוכריסטיה בכנסייה הקתולית, שבו אוכלים לחם ושותים יין המסמלים את גופו ודמו של ישו. כתבתי לכומר שאני לא רוצה לעשות את זה בשום אופן, גם אם זה רק סמלי", היא נזכרת. "הכומר התקשר לאמא שלי, והיו ויכוחים. גרתי אז ליד בית כנסת, והתחלתי ללמוד שיעורים פרטיים באנגלית אצל משפחה יהודייה. הכרתי את הבת שלהם והיא לימדה אותי על האל"ף-בי"ת ועל התורה. אחרי שנה, בגיל עשר, הודעתי לאמא שלי שאני רוצה להתגייר. אבל ההורים שלי אמרו שאי-אפשר, והייתי צריכה לחכות שנים".
בסופו של דבר, רק בגיל 26 אליאורה התחילה את תהליך הגיור. בשנת 2010 עלתה לישראל. את יניב היא הכירה לאחר שכבר השלימה את הגיור בניו יורק. שנים אחרי שהתהליך הושלם, כשבני הזוג רצו להתחתן, הם נתקלו בבעיה לא צפויה. "כשהראיתי את המסמכים של הגיור, ברבנות אמרו שאחד מהרבנים שחתמו על הגיור לא כשר מספיק בעיניהם כדי שאוכל להתחתן בארץ", היא מספרת. "היינו בהלם. הם לא אמרו שאני לא יהודייה, אבל אמרו שיש ספק. הם דרשו שאעשה גיור לחומרא. הייתי צריכה לעבור שוב טבילה במקווה, קבלת מצוות והופעה בפני בית דין".
"כבר שבע שנים הייתי יהודייה, שומרת שבת, כשרות והכול, ופתאום אמרו לי שיש ספק", היא נזכרת בעלבון. "שאלתי: 'מה, אני יכולה עכשיו לאכול צ'יזבורגר?' הם אמרו: לא, לא עד כדי כך. אמרתי: 'תגידו, אני יהודייה – כן או לא?' עכשיו אנחנו צוחקים על זה, אבל אז זה לא היה מצחיק".
אליאורה פרץ: "ברבנות אמרו שאחד מהרבנים שחתמו על הגיור שלי לא כשר מספיק בעיניהם כדי שאוכל להתחתן בארץ. היינו בהלם. הם דרשו שאעשה גיור לחומרא. הייתי צריכה לעבור שוב טבילה במקווה, קבלת מצוות והופעה בפני בית דין"
היו להם כבר מחשבות להניח לעניין ולהתחתן מחוץ לרבנות, אבל לבסוף הם החליטו לפנות לגיור לחומרא מחמת הספק. "חשבנו על הילדים, לא רצינו שיהיו להם בעיות בעתיד", מסבירה אליאורה. "זה בא גם מתוך יראת שמיים, חשבתי: אולי עשיתי משהו לא נכון".
באותה תקופה הם גרו ביחד. "הרבה אמרו לנו לשקר לגבי זה ולא להגיד את האמת, כדי שזה לא יפגע בגיור", היא נזכרת. "אמרתי: כקתולית אף פעם לא שיקרתי, כיהודייה אני לא אתחיל לשקר. אבל אני הייתי יהודייה עוד קודם, עברתי גיור עוד לפני שהכרנו בכלל".
(סרטון של בית מדרש הראל בהשתתפות אליאורה פרץ)
היום איש כבר למפקפק ביהדותה. מעבר לכך, היא למדה בבית מדרש הראל ואף עברה בהצלחה את בחינות ההסמכה לרבנות, באופן חסר תקדים לגיורת – לאחר שבג"ץ חייב את המדינה לאפשר גם לנשים לגשת למבחני ההלכה הרשמיים. אף שהרבנות הראשית האורתודוקסית עדיין לא מאפשרת לנשים לקבל תעודת סמיכה לרבנות, כך שלפמיניסטיות הדתיות יש עוד על מה להיאבק, היא משיבה לשאלות בהלכה כמי שצברה את הידע הנדרש בתחום. זה הניצחון הפרטי שלה.
לתת כוחות לזוגות אחרים
יניב פרץ הוא למעשה תושב חוזר. "נולדתי בארץ, בגיל חמש עזבתי עם הוריי לצרפת, ובגיל 20 חזרתי. לפני חמש שנים גם ההורים חזרו לארץ", הוא מספר. את אליאורה הוא הכיר דרך חברים. "התייעצתי הרבה עם אליאורה בתהליך הכתיבה של המחזה, כדי להבין איך נראה התהליך מבפנים. רציתי גם להבין את החיבור שלה לרוחניות, והיא גם נתנה לי ייעוץ הלכתי. היא המומחית בבית בתחום הזה. היא גם הייתה הקהל הראשון שלי, בדקתי איתה מה מצחיק". אליאורה צוחקת: "אמרתי שאני רוצה 50 אחוז מהרווחים".
בהצגה דמות האישה שמתגיירת מחוברת ליהדות יותר מאשר בן זוגה היהודי מלידה. אתה מרגיש שגם במקרה שלך, אליאורה מחוברת ליהדות יותר ממך?
"בטח. בתור גיורת היא גם בקיאה יותר בהלכות. הרגשתי לגבינו שאנחנו צריכים לבנות בית חדש בלי שכל אחד יצטרך לוותר על הערכים שלו".
"בעיני הדמות של גיא בהצגה, כריסטינה היא משוגעת", מציינת אליאורה. "השאלה המרכזית במחזה היא מה עושים כשרוצים להיות ביחד, אבל קשה לדמיין עתיד לטווח הארוך. רוב הזוגות נפרדים במצב כזה".
יניב מסביר כי בניגוד אליו, שמזדהה כמסורתי, "גיא רוצה ממש להתנתק מהיהדות, והפחד שיזהו אותו כיהודי רודף אחריו – אבל כריסטינה בכלל רוצה להתגייר. יש שלב בהצגה שבו הוא אומר לה: 'למה את מתגיירת? שונאים אותנו'. במחזה לקחתי השראה מהמסורת של הקומדיה הצרפתית וגם קצת מהעולם של אפרים קישון, עם כל הישראליות שבו. הייתי רוצה שלהצגה יוכלו לבוא גם חילונים, גם דתיים וגם חרדים, לשבת ולצחוק ביחד. בטח בתקופה הזו".
אליאורה מודה שתהיה נבוכה לצפות בהצגה שנעשתה בהשראת הסיפור המורכב שלהם, אבל היא גם מחכה לזה. "זה גם תהליך של סגירת מעגל", היא אומרת. "אני חושבת שאם אפשר לצחוק על משהו, זה אומר שיש ריפוי מלא. אני מקווה שאדם שיפגוש גר יֵדע יותר מה עובר עליו, אחרי שיצפה בהצגה. זה גם יכול לעזור לזוגות אחרים שעוברים דברים דומים למה שאנחנו עברנו, ואם זה ייתן להם כוחות, אני חושבת שזה אומר שעשינו את הדבר הנכון".
