באחד מלילות נובמבר של שנת 1993 הגיע איש דת נוצרי סורי לשדה התעופה של דמשק. הוא התקבל בו כפי שהתקבל מי שאחז בקשרים מצוינים עם השלטון. כעבור 11 שעות נחת בשדההתעופה של מונטריאול, ושם חיכתה לו אישה, ג'ודי פלד-קאר שמה. המפגש ביניהם ארך פחות מחצי דקה. "הבאת לי את המתנה? היא שאלה - והוא העביר לה שקית שחורה פשוטה למראה, ובתוכה הספר.
קבלו את ההקפון: השירון הבלתי גנמר להקפות שמחת תורה - הדפיסו וקחו לבית הכנסת
זמן קצר לאחר מכן, הגיעה פלד-קאר לאוטווה, מקום מושבה של שגרירות ישראל בקנדה. היא נכנסה למשרדו של השגריר, ויחד הם מיששו את הדפים העתיקים, התבוננו בכתב היד היפהפה ומיששו את כריכת העור המשפחת - ושניהם פרצו בבכי. חודשים ארוכים של תכנון קפדני שכלל שוחד והעברת מסרים מוצפנים הגיעו לסיומם. כעבור כמה ימים נשלח הספר שוב מעל האוקינוס האטלנטי. הפעם התלוו אליו שני אנשי ביטחון שליוו אותו, עד שהגיע לכספות הספרייה הלאומית.
לפני כ-800 שנים נכתבו בספרד כתבי יד מהודרים של ספרי התנ"ך. כמה מהכתבים, המכונים "כתרים" – שרדו בדרך לא דרך, ונחשבים עד ימינו אנו לאוצרות יקרים, מהחשובים והמרשימים ביותר בעולם היהודי.
אחרי שגורשו היהודים מספרד בסוף המאה ה-15, נדדו כתבי היד והתגלגלו בין קהילות עד שהגיעו לדמשק. שם אימצה אותם הקהילה היהודית, וראתה בהם סמל וקמע השומר על עוצמת הקהילה ואחדותה. כיאה למעמדם, נשמרו הכתרים בתיבות נעולות במשך מאות בשנים. אולם כאשר יהודי סוריה נאלצו לעזוב את ארצם במחצית השנייה של המאה ה-20, היה ברור להם שיש להציל גם את הכתרים, ושהקהילה לא תצליח לעשות זאת בכוחות עצמה. או-אז נכנס המוסד הישראלי לפעולה.
"המבצע להוצאת יהודי סוריה ואוצרות הרוח שלהם לישראל, היה אחד הקשים ביותר שהיו לנו", מספר אפרים הלוי, בפודקאסט החדש, "הספרנים", של הספרייה הלאומית. מי שהיה המשנה לראש המוסד בתחילת שנות ה-90, חושף לראשונה את מעורבות הארגון בהברחת יהודי סוריה וכתרי דמשק במהלך ועידת מדריד (בשנת 1992) ואחריה: "עבדנו מול הרב אברהם חמרה, שידע להוציא מהשליט חאפז אל-אסד דברים שאיש לא יכול היה לחלום עליהם".
"הרב הראשי פעל, אנחנו גיבינו"
הלוי, ששימש בהמשך גם כראש המוסד, מאשר את מה שנלחש בקרב רבים מיוצאי סוריה: הדלת הפתוחה והיחסים המיוחדים של מי שכיהן בשנות ה-80 וה-90 כראש הקהילה היהודית בסוריה, הרב אברהם חמרה – אפשרה לו לבצע מהלכים נועזים במיוחד, שבמסגרתם הוצאו כתרי דמשק מסוריה.
הלוי מספר כי הרב חמרה, שנפטר השנה, סייע בשחרור אסירים יהודים, וידע לנתב את הקשרים עם המוסד ועם יהדות העולם כך שהסכנה תהיה פחותה. "הוא ידע איך לדבר ואיך לכבד את אסד, וזה מה שאפשר לו לארגן את חילוץ היהודים והכתרים. זה היה למעשה מבצע שהוא יזם, ואנחנו רק גיבינו אותו במבצע הזה, וכשהכתרים (כתרי דמשק) הצליחו לצאת מסוריה –שמרנו עליהם ואחר כך הפקדנו אותם בספרייה הלאומית", סיפר הלוי. "הוא היה אחד מגדולי הגיבורים היהודים של תקופתה עצמאותה של מדינת ישראל".
ראש המוסד לשעבר סיפר עוד כי דיוני ועידת מדריד, שהתקיימו לאחר מלחמת המפרץ, האיצו את שחרור יהודי סוריה החל מאפריל 1992, גם בעקבות לחץ אמריקני על אסד לבצע מחווה כלפי ישראל. "דמשק היא העיר הכי ותיקה שנזכרת בתנ"ך, וזאת הקהילה הוותיקה ביותר בעולם היהודי", הוא אומר. "הכתרים היו משמעותיים בראייה היסטורית כוללת".
העלילה בוטלה "בזכות הכתר"
לכתרים היה תפקיד חשוב בלכידות התרבותית והחברתית של הקהילה. מדובר בספרי תורה יפהפיים שהעניקו ליהודי דמשק תחושות גאווה, כוח ועוצמה של קהילה חזקה ומלוכדת, שיכולה להרשות לעצמם להחזיק ברשותה ספרי תורה חשובים כל כך.
הכתרים גם סימנו את הקשר בין יהדות דמשק לקהילות היהודיות ברחבי תבל, כמי שאוצרת כמה מהאוצרות הגדולים ביותר של העולם היהודי, שהרי הכתרים כולם נכתבו באשכנז ובספרד לפני 800-700 שנים, והיה ברשות הקהילה אף כתר אחד מארץ ישראל, שנכתב לפני כאלף שנים.
במהלך מאות בשנים התפתח בקרב בני קהילת דמשק נרטיב האומר כי כתבי היד המרהיבים הללו, הם ששמרו על הקהילה שבסוריה מכל צרה ומצוקה לאורך ההיסטוריה. לאורך השנים האמינו יהודי דמשק כי בשנים שבהן נגנבו, נבזזו או נשרפו הכתרים – חל שבר או אסון בקהילה. מסיבה זו הם הסתירו אותם נעולים בתוך ארונות הקודש בבתי הכנסת, ורק לעיתים רחוקות היו מוציאים אותם וקוראים בהם בציבור.
יוצאי דמשק מאמינים כי עלילת דמשק משנת 1840 כרוכה הייתה בכתרים: בעלילת הדם הזו הואשמו היהודים בחטיפתם וברציחתם של נזיר נוצרי ומשרתו המוסלמי, לצורך שימוש בדמם לאפיית מצות. דמויות מרכזיות בקהילה היהודית בדמשק נחקרו, עונו ונרצחו, והפרשה כולה חוללה זעזוע רב בקרב יהדות העולם.
רק בהתערבות אישיים יהודים, בהם משפחת רוטשילד שהפעילה את מלוא עוצמתה הפוליטית והפיננסית, שוחררו ראשי הקהילה. רבים מהיהודים האמינו כי הצלת ראשי הקהילה והסיום הטוב לפרשה הגיעו גם הודות להגנתם ולשמירתם של כתרי דמשק.
כיצד התגלגל הכתר ללונדון
כמאה שנים מאוחר יותר, כאשר באופן מיסתורי נעלם אחד הכתרים בשנת 1944, ישבו אנשי הקהילה שבעה, עשו קריעה ושמש בית הכנסת התאבד מרוב צער. רבים מהם האמינו שמצבה הקשה של הקהילה באותן שנים, הרדיפות של המוסלמים ונטישתם של רבים מחברי הקהילה את העיר נגרמו כתוצאה מאובדנו של אותו הכתר.
אגב, עד היום לא ידוע אם אותו כתר נבזז או נמכר באופן לא חוקי לאספנים. מה שכן ידוע הוא שהכתר התגלה כעבור כעשרים שנים בלונדון, הוצא למכירה פומבית ונמכר לאספן ספרים שתרם אותו לספרייה הלאומית.
חשוב לציין גם את תרומתה הרבה של ג'ודי פלד-קאר – אישה קנדית, מוזיקאית בהכשרתה - שהחל משנות ה-70 פעלה ללא לאות להוצאתם של יהודי סוריה מהמדינה. ג'ודי השתמשה בכספי התרומות של בעלה המנוח, והקימה קרן מיוחדת שבאמצעותה שולמו דמי כופר ולעיתים גם שוחד, על מנת שהשלטונות יאפשרו את יציאתם מן המדינה של היהודים והכתרים.
פעילות זו נמשכה בסתר לאורך יותר מ-25 שנה, ולפי ההערכה סייעה פלד-קאר בחילוצם של למעלה מ-3,000 יהודים מסוריה. ככל הנראה גם 2 מ-11 כתרי דמשק הוצאו מהמדינה הודות לפעילותה.
המבצע הסודי שנשמר בסוד
"כתרי דמשק" הם תשעה כתבים בעטיפת עור, המכילים קליגרפיה מיקרוסקופית ומעוטרים בעלי זהב. במשך הדורות הפך השם "כתר" (תאג', בערבית) לכינוי כללי לספר כרוך של מקרא שלם, או של אחת מחטיבותיו, ובו ניקוד וטעמים והערות מסורה (המסורה היא מכלול ההערות המלוות את נוסח המקרא לצורך מסירתו המדויקת. הערות המסורה המתייחסות לנוסח, לכתיב ולקרי של מילים במקרא, נוסחו בעיקר בארץ ישראל בסביבות המאה ה-9).
הכתרים שנכתבו בימי הביניים ביד, נחשבו לספרים מדויקים מאוד ומקור מוסמך להעתיק ממנו ספרים נוספים. מדובר בקודקסים (מצרפים). כתב היד העתיק ביותר ואחד העתיקים ביותר הקיימים בעולם נכתב כנראה בארץ ישראל במאה העשירית, ומכיל את חמשת חומשי התורה. הכתרים נחשבו לסוג של תעודת זהות של הקהילה, ויוחסו להם כוחות.
בשנות ה-90 הורע מאוד מצבה של יהדות סוריה והיא הוגדרה על ידי גורמים ממשלתיים בישראל כקהילה במצוקה. סוריה הסירה הגבלות מסע על יהודים ורבים מהם היגרו, אך נאסר עליהם לקחת עמם את כתבי היד הקדושים או לעלות לישראל. לכן, במבצע סודי שנוהל על ידי המוסד, שמונה כתבים הועברו לישראל בין השנים 1993 ל-1995. כתב היד התשיעי הוברח מסוריה בעזרת פעיל יהודי-קנדי ב-1993.
כשהגיעו לישראל הופקדו כתבי היד בספרייה הלאומית למטרות שחזור ואחסון. במשך עשור עצם קיומם נשמר בסוד, ככל הנראה כדי לא להרגיז את הסורים. בספרייה כבר היו שני ספרי תנ"ך כחלק מהאוסף שלה, שנרכשו בשנות ה-60 וה-70 במכירות פרטיות.
הפרטים על מבצע המוסד להעברת הספרים נותרו סודיים, אולם האיש שעזר לארגן את הברחתם היה כאמור הרב אברהם חמרה, מי שהיה אז ראש הקהילה היהודית בדמשק ובהמשך עלה לישראל, בה חי וכיהן כרבה של קהילת יוצאי סוריה, עד שנפטר השנה. שבתאי שביט, ראש המוסד באותה תקופה, אישר את מעורבותו של הרב חמרה במבצע אך לא מסר פרטים נוספים, וכעת שופך הלוי אור חדש על ההשתלשלות ההיסטורית. עצם קיומם של הכתבים בישראל נחשף בשנת 2000, אז הם הוצגו בתערוכה בבית הנשיא שבירושלים.
לפני כשנה, שש שנים לאחר שפנתה הספרייה הלאומית לבית המשפט, נפסק כי כתבי דמשק יוחזקו בספרייה הלאומית, וינוהלו בידי הקדש ציבורי, בניגוד לרצונו של הרב חמרה שביקש להעבירם למרכז המתוכנן בחולון למורשת יהדות סוריה.
לסיפורה של קהילת דמשק וכתרי דמשק, וכן לריאיון שערכה ורד ליון-ירושלמי עם אפרים הלוי – האזינו בהסכת הספרנים.
ד"ר יואל פינקלמן הוא אוצר אוסף יהדות בספרייה הלאומית.
פורסם לראשונה: 04:57, 27.09.21
