ארכיאולוגים ישראלים זיהו את "בית האוצר" של מלכי יהודה, בשלהי תקופת בית המקדש הראשון: מדובר בתגלית משמעותית, כתוצאה ממחקר שערכו הארכיאולוגים יצחק דבירה וד"ר גבריאל ברקאי, העומדים בראש פרויקט סינון העפר מהר הבית. המקום זוהה בעקבות טביעות חותם עתיקות מחרס, והמחקר שאמור להפתיע לא מעט ארכיאולוגים מתפרסם החודש בשני כתבי עת – "ארץ ישראל" וה-Jerusalem Journal of Archaeology.
בריאיון ל-ynet מסביר דבירה כי המילה "אוצר", בלשון המקרא, תיארה מקום אחסון של רכוש חשוב או יקר, כפי שנכתב בתורה: "הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתֻם בְּאוֹצְרֹתָי" (דברים ל"ב, ל"ד). ה"אוצרות" של המקדש ושל המלכים הכילו זהב, כסף, אבנים יקרות וגם תכשיטים – לצד תוצרת חקלאית כגון שמן, יין, דגנים ודבש.
כדי לאבטח דלתות של מחסנים היו קושרים את הידיות לחוט, ומצמידים אליהן בּוּלַה – גוש לח של חרס (טין). בעזרת "טבעת החותם", כמו זו שהייתה ליוסף במצרים, הטביעו סימן בגוש החרס, שלאחר מכן היה מתייבש והופך קשיח. כל פתיחה של החוט והדלת, גרמה לשבירת החותם. בצורה זו גם נאטמו כלים, כגון פך השמן הזכור לכולם מחנוכה, שהיה סגור וחתום.
הפקידים השאירו סימנים בשטח
הממצאים התגלו, בין השאר, בפרויקט סינון העפר של הר הבית ומחפירות גן העופל הסמוך לחומה הדרומית של הר הבית. אחד המשמעותיים שבהם הוא בולה שעליה נכתב "(הִ)צִלְיָהוּ בן אִמֵר". הבולה כבר פורסמה בעבר, אבל במחקר של דבירה וברקאי נחשפת משמעותה.
5 צפייה בגלריה
בולות שנתגלו בסינון עפר, שמקורו ברבדי אשפה שפונו ליד המבנה המלכותי שנחשף בחפירות גן העופל, בניהולה של אילת מזר
(צילום: אוריה תדמור)
מסתבר כי אִמֵר הוא שמה של משפחת כוהנים ששירתה במקדש בסוף המאה השביעית ותחילת המאה השישית לפני הספירה. בספר ירמיה כתוב: "וַיִּשְׁמַע פַּשְׁחוּר בֶּן אִמֵּר הַכֹּהֵן וְהוּא פָקִיד נָגִיד בְּבֵית ה'" (כ', א'-ו'). דבירה מסביר כי המילה "נגיד" מסמלת אדם שהיה אחראי על ניהול של נכסים. בסוף ימי הבית הראשון, 'פקיד' ו'נגיד' היו כינויים של מנהלי אוצרות, ומי שהחזיקו בטבעת-חותם שאיתה חתמו בבולות שאבטחו את הרכוש.
"הצליהו בן אימר, שאת הבולה שלו מצאנו בעפר הר הבית, היה ככל הנראה אחיו של פשחור, או בן משפחתו ששימש כאחד הפקידים בניהול אוצרות המקדש", הוא אומר. "משמות הפקידים המופיעים בבולות, ששימשו במינהל בתי אוצר במזרח הקדום - ניתן ללמוד על שמו של מנהל בית האוצר, ועל כך שהפקידים נוספים שסייעו לו היו מבני משפחתו. באותה תקופה היה נהוג להעסיק בני משפחה בין אם מטעמי נפוטיזם, או בגלל שפשוט ידעו שאפשר לסמוך על המשפחה".
דבירה מספר כי כ-21% מהבולות שהתגלו במהלך סינון העפר מהר הבית, ותוארכו לימי הבית הראשון, היו עם טביעת אריג בגבן. גם בחפירות בגן העופל היו כ-40% בולות עם טביעת אריג, וכך גם בבתי אוצר באשור, בבל, מצרים אזור הים האיגאי ועוד. בולות שבגבן ישנה טביעת אריג, היו אופייניות לבתי אוצר. החוקרים מעריכים כי בין השאר, בצעי (פיסות) כסף יקרות נצררו באריג שאליו הצמידו בולה מחרס.
"הרגע המרגש שהוביל לכתיבת המחקר", הוא אומר, "היה כאשר הבנו שאם עוקבים אחרי המקום שבו נמצאו הרבה בולות ועליהן סימן אריג, מחוץ להר הבית – מוצאים את המקום שבו שכן האוצר המלכותי".
שר האוצרות, לא שר האופים
בשנות ה-70 חפר באזור גן העופל, למרגלות הכותל הדרומי של הר הבית, פרופ' בנימין מזר, ארכיאולוג מקראי שגם כיהן כנשיא האוניברסיטה העברית. ב-1989 פורסם "דו"ח החפירה" על ידי נכדתו, ד"ר אילת מזר, שאף היא הפכה לארכיאולוגית מפורסמת ברבות השנים.
"הם טענו כי אחד המבנים בגן העופל שימש כמאפייה מלכותית, לאחר שבמקום נתגלו שברי קנקנים רבים, ועל אחד מופיעה הכתובת 'לשר האו…' – אילת חשבה שהכוונה היא 'שר האופים'. אבל בתוך רבדי אשפה שנזרקו מהמקום שזכה בהמשך לכינוי 'המבנה המלכותי', התגלו 34 בולות ש-41% מהן היו עם טביעות אריג בגבן. ברבות מהבולות מתייחסות הכתובות לאב משפחה משותף, ששמו 'בס'. על בולה אחרת, שזכתה כבר לפרסום רב, הופיע שמו של 'חזקיהו מלך יהודה'".
5 צפייה בגלריה
הבולה שמתעדת את הצליהו בן אימר כהן, ממשפחת הכהנים לבית אימר, ששירת כפקיד בניהול אוצרות המקדש
(צילום: צחי דבירה)
לפני כחצי שנה הלכה ד"ר אילת מזר לעולמה לאחר מחלה קשה. קצת יותר משנה לפני פטירתה, דבירה נפגש איתה כדי לדון במחקר שלו. "הצגתי בפניה את האפשרות שהכתובת המלאה לא הייתה 'שר האופים', כמו שהיא חשבה, אלא 'שר האוצרות'. הסברתי שהדבר הגיוני גם בגלל סימון האריג על רבות מהבולות שנמצאו במקום, וגם בגלל שמות האחראים על האוצרות. היא התרגשה ואמרה שזו בהחלט אפשרות, וסיפקה לי נתונים נוספים שמחזקים השערה זו".
ד"ר ברקאי אומר כי "המחקר מראה, בין היתר, שהממצאים שנתגלו מהר הבית ומגן העופל הם למעשה עדות מוחשית לשני בתי אוצר מרכזיים שהתקיימו בירושלים, ושבאמצעותם נוהלה כלכלת ממלכת יהודה. המבקרים כיום בגן העופל חולפים בסמוך למבנה מאורך, שבו מוצגים שחזורים של קנקני אחסון, וכלל אינם מודעים לחשיבותו הרבה של מבנה זה, שלמעשה תיפקד כבית האוצר המלכותי של ממלכת יהודה".
ממתינים שנים לסיוע ממשלתי
פרויקט סינון העפר מהר הבית נולד לאחר שבשנים 1999-1996 הוצאו מהר הבית כ-9,000 טונות של עפר. הדבר קרה לאחר שאנשי הוואקף הקימו מסגד ענק, בניגוד לחוק וללא פיקוח ארכיאולוגי, במבנה תת-קרקעי גדול המכונה "אורוות שלמה", בחלקו הדרום-מזרחי של הר הבית.
משנת 2004 עמלים דבירה וברקאי על פרויקט סינון העפר שהושלך מחוץ להר הבית, כאשר פעילות הסינון כיום מתקיימת במתחם "מצפה המשואות" שבהר הצופים, והמחקר הארכיאולוגי – בחסות המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן. המיזם החשוב וההיסטורי הזה לא זוכה לשום תמיכה כלכלית של הממשלה, וממומן רק על ידי תורמים פרטיים, באמצעות הקרן לקידום הארכיאולוגיה בישראל.
5 צפייה בגלריה
בולות מהר הבית שבגבן טביעת אריג. הבולות שימשו באוצרות בית המקדש הראשון
(צילום: צחי דבירה)
"לאורך שנות הפעילות של הפרויקט נמצאו חצי מיליון ממצאים, שמרביתם כוללים שברי חרסים ועצמות בעלי חיים", אומר דבירה. "מתוך כלל הממצאים אותרו כ-40 אלף פריטים מיוחדים, כמו למשל מטבעות, תכשיטים, כתובות וגם פריטים אניגמטיים, שכל אחד מהם מחייב מחקר, אבל הבעיה העיקרית היא תקציב".
"למרות שכל השנים אנחנו מגלים עוד ועוד ממצאים, אנחנו לא מקבלים תמיכה מהמדינה", הוא מדגיש. "בממשלה הקודמת הבטיח השר זאב אלקין שאנחנו על סף פתרון. מאז הממשלה התחלפה, אלקין עדיין שר, אבל הבעיה עדיין לא נפתרה".
נניח שקיבלתם כסף, מתי יסתיים המיזם?
"ייקח לנו חמש שנים לסיים את סינון העפר שפונה ב-1999, אבל יש עוד עפר שלא פונה ונמצא בהר הבית. אם הוא יפונה, ייקח עוד 10 שנים לסנן אותו".
אתה לא חושש שגם בו יפגעו אנשי הוואקף?
"לשמחתי, כיום המשטרה מאבטחת ומפקחת טוב יותר על המתחם".
