בשנת 1918 נפל דבר בעיירה יאנובה (נכתב גם: יונאבה) שבליטא: הצלם טוביה יופה פתח סטודיו לצילום בשם "Union", ששמו יצא עד מהרה למרחקים. לא רק תושבי העיירה נהרו כדי להנציח את עצמם ואת משפחותיהם כשהם לבושים במיטב מחלצותיהם. גם אנשי הכפרים הסמוכים ואפילו תיירים הגיעו לסטודיו, ששכן ברחוב פְּלֶנְטוֹ (שוסיינאיה), עד שעבר לבניין מספר 17 ברחוב ירונימאס ראליס – כתובת שהפכה לנקודת ציון בתולדות יאנובה.
כ-2,700 יהודים התגוררו ערב מלחמת העולם השנייה ביאנובה, שהייתה עיירה חזקה ומשגשגת מבחינה כלכלית – והם היוו כשני שליש מהתושבים. כשהנאצים פלשו לשם, נלקחו מיד 500 גברים יהודים ונורו למוות בחורשה סמוכה. הנותרים הועסקו בעבודות כפייה עד שגורשו לגטו קובנה, ורק מעטים מהם הצליחו לשרוד.
בהמשך נהרסה העיירה ונשרפה בידי הנאצים. דבר כמעט לא נותר מהחיים התוססים שהתקיימו בה והונצחו בתמונותיו של טוביה יופה. הכול עלה בעשן.
התמונות נעלמו
משפחת יופה – טוביה, בריינה אשתו וארבעת ילדיהם: מירה (מרים), יעקב, חנה ובתיה – גורשו לגטו קובנה, אך ברגע האחרון ממש, לפני שחוסל, הצליחו לברוח ממנו. כך הפכו לבודדים מיהודי העיירה שנותרו בחיים.
לאחר המלחמה השתקעה המשפחה בקובנה, וטוביה חזר לעסוק בתחום הצילום. ב-1949 הוגלתה המשפחה לסיביר בידי שלטונות ברית המועצות, אחרי שטוביה הואשם באחזקת רכוש פרטי. הוא הצליח לשרוד את תנאי האקלים הקשים, והמשיך לצלם עד שנפטר בשנת 1971.
רוב התמונות הנדירות שצילם יופה בסטודיו Union ביאנובה נשרפו והושמדו. אלא שלמרבה המזל, חלקן הופצו ונשלחו מיאנובה לפני השואה לכל קצוות תבל. חיילי צבא ליטא ששירתו בכפר גאיז'ונאי, נהגו לבקר אצל הצלם בעל המוניטין, ולהעביר את התמונות לבני משפחותיהם. תושבי יאנובה היו שולחים את התמונות לקרוביהם בחו"ל. תמונות כאלו, שהודפסו ב-Union, הגיעו לארצות הברית, לישראל ולמדינות אחרות.
"סגירת מעגל מרגשת"
איש לא חשב שהן יימצאו, עד שאזרח ליטאי מקומי נחשף לסיפור הסטודיו לצילום, והחל באיסוף עיקש של התמונות הנדירות – זיכרון אחרון ואולי יחיד לקורבנות השואה שנספו. מי שהתרגשה במיוחד מהמבצע היא בתו של טוביה, בתיה לוסוס, המתגוררת כיום בירושלים וזכתה לראות שוב את היצירות האבודות של אביה, שיונצחו בתערוכה שתוצג בלוד ובירושלים.
"יש בתערוכה הזאת סגירת מעגל מרגשת, חזרה לשורשים שחשבתי שאבדו לנצח", מספרת בתיה. "אבא היה אמן צילום מדופלם, והסטודיו שלו היה קפסולת זיכרון של ימים ושל אנשים שלא יחזרו. לראות את התמונות החזיר אותי לימי הילדות השמחים בעיירה. אנשים רבים הגיעו להצטלם, ולחלקם התמונות היוו זיכרון בודד אחרון לפני שעלו בסערה השמיימה. יש לי צמרמורת כשאני חושבת על החסד שאבא עשה עם אותם אנשים בלי בכלל לדעת זאת".
כעת, בסיוע ארגון "צהר לשורשים", הצליחה בתיה להביא את התמונות לישראל כדי שיוצגו בתערוכה, ועל הדרך לגלות דרכן פרטים נוספים על אביה ועל משפחתה. בתערוכה יוצגו מבחר מתוך 160 התמונות שנאספו.
5 צפייה בגלריה
ארבעת ילדיו של טוביה הצלם: בתיה לוסוס (הקטנה ביותר), האחיות חנה ומרים והאח יעקב
(צילום: "צהר לשורשים")
בין השאר אפשר למצוא את תמונתה של ילדה שנספתה בשואה, מוביל הרהיטים של העיירה, המשפחה שהחביאה את הצילומים בתוך הבגדים כשנמלטה מהצורר הנאצי המתקרב ועוד. התערוכה תוצג במשרדי ארגון צהר בלוד, ולאחר מכן ב"צהר לשורשים" בירושלים, במשך מספר שבועות.
