היום (ו') הוא יום האישה הבינלאומי, ואין ספק שגם בעידן הנוכחי – עידן של הצפת מידע ורשתות חברתיות שמחברות בין מיליארדי אנשים בכל פינה בעולם – לפעמים יש צורך לעצור לרגע ולהתבונן בתכנים שאנחנו יוצקים לחיינו.
כולנו חיים בעולם של דימויים וסטיגמות, ולכן מתבקשת לפעמים התבוננות מעמיקה יותר ושטחית פחות על המציאות. אז בואו נתבונן יחד לרגע במעמדה האמיתי של האישה כפי שהוא מתבטא ביהדות.
בהסתכלות כנה ונטולת ציניות, האישה היא המרכז של הבית, זו שבאמת מחזיקה את הבית, במלוא מובן המילה. בין אם זה בתשעת חודשי ההיריון של נשיאת הילדים בבטנה, ובין אם זה בחום ובאהבה שהיא מעניקה לבעל ולילדים כל חייה, מתוך התמסרות אמיתית. אז כן, גם לנו הגברים יש תפקידים משמעותיים וכל אחד מבטא את עצמו בגזרה שלו, אבל האישה היא ללא ספק מי שמעניקה ומטפחת חיים ללא הרף.
מאידך, לא יעלה על הדעת שנאהב את האישה רק אם היא מעניקה לנו את הדברים שאנו זקוקים להם, שכן זו כבר לא אהבה כי אם אגואיזם. חז"ל כבר קבעו: "אהבה התלויה בדבר, בטל הדבר – בטלה האהבה". כמו שצמחים ועצים נותנים פירות רק כשמטפחים אותם מדי יום, כך גם ההערכה והכבוד לאישה צריכים להיות מעשה יומיומי. עלינו להוקיר ולהכיר תודה לנשותינו, לא מפני שזה חלק ממערכת היחסים שלנו, אלא כי האישה מקריבה מעצמה בכל ימות השנה ולא רק ביום האישה הבינלאומי.
חז"ל אמרו: "לעולם יהיה אדם זהיר בכבוד אשתו", ונאסר לצער את האישה משום ש"דמעתה מצויה". למעשה, התורה אינה מאמינה ב"אהבה ממבט ראשון", אלא רק בקשר מושקע, בהתמדה ובקביעות. אהבה פירושה שותפות, אכפתיות וכבוד הדדי.
הרב יעקב גלויברמןאם כך, לקבוע יום אחד בשנה כיום האישה זה אולי טוב לאנשי מכירות או למוכרי פרחים ותכשיטים, אבל האמת היא שהאישה היא ההשקעה הנבונה ביותר בחיינו, כי היא המשקיענית האמיתית במרקם החיים שעליו אנו נשענים מדי יום ביומו. כשבבית הילדים רואים הנהגה אכפתית בין האב לאם, הרי שגם אצלם בתת-מודע מתקבעות תודעות נכונות לגבי הדרך שבה צריך להיראות קשר זוגי, שמבוסס על כבוד ולא על יחסי "קח ותן".
בואו נכבד את הנשים, ולא רק ביום האישה.
