פרק 7: טקסס – הקאובוי היהודי
(יוזמה והפקה: קרן משפחת רודרמן. חברת הפקה: נאוי פרו, בימוי: אור סיט)
הקביעה האמריקנית כי "בטקסס הכול גדול יותר", פסחה על הקהילה היהודית במדינה. זו מונה כ-170 אלף תושבים, שהם רק 2.5% מכלל היהודים בארה"ב. אבל גם הם גאים במדינת הכוכב הבודד הנחשבת לגדולה בארצות הברית היבשתית, ובמורשתה התרבותית הכוללת בוקרים, חוות ורודיאו. דרך ארוכה עברה הקהילה היהודית של טקסס, מאז שנת 1824 – אז הותר לראשונה ליהודים לגור בה – ועד 2022, עם למעלה מ-70 בתי כנסת פעילים ו-32 מרכזי חב"ד.
באוסטין, בירתה של טקסס, מתגוררים כ-20 אלף יהודים – טיפה בים אוכלוסין של כמעט מיליון נפש. רובם מעדיפים את העיר הגדולה, אבל בלב אזור הכפר, בחווה עצומה, מתגורר ג'ונתן הוכמן, המוכר יותר כ"קאובוי היהודי". בכניסה לביתו – מזוזה עם מגפי בוקרים ודלת עם הכוכב הבודד, סמל לשילוב המופלא שמציע אורח חייו של הוכמן.
פרק 8: טקסס – ג'ו בוי בורגר
(יוזמה והפקה: קרן משפחת רודרמן. חברת הפקה: נאוי פרו, בימוי: אור סיט)
17 סוסים הוא מגדל בחווה שלו, לצד גידול בקר, ובמשך עשור היה רוכב רודיאו שרכב על שוורים – היהודי היחיד בביזנס. "רודיאו הוא ספורט מאוד נוצרי", הוא מספר לאורי לייזרוביץ', בסדרת הרשת "הפודי היהודי" שהפיקה קרן משפחת רודרמן (בבימויו של אור סיט) ומשודרת ב-ynet. "בהתחלה לא סיפרתי לחבר'ה האחרים שאני יהודי. עם כל כמה שאני שונא להודות בזה, מעט חששתי מזה".
בפני הוכמן ניצב אתגר זהות כפול, כיליד פנסילבניה – יאנקי שהיגר לטקסס הדרומית – ולא בטוח מה המורכב מביניהם. מה שבטוח הוא שהשילוב של יאנקי יהודי במדינה הדרומית, לא היה משהו לנפנף בו. "התמודדתי עם לא מעט אנטישמיות בחיי, כיהודי אמריקני", הוא מציין. "אין הרבה מאיתנו בטקסס". בהיותו אחד הבוקרים היהודים היחידים בהיסטוריה של טקסס, הוכמן נטוע חזק בתרבות המקומית, ומפנק את לייזרוביץ' ב"שקשוקה ראנצ'רוס" – פיוז'ן של שקשוקה, עם הומאז' למנה המקומית "הואבוס ראנצ'רוס" ("ביצי חווה"). "סוג של ישראל פוגשת את טקס-מקס", הוא אומר.
ויש גם "הרב קאובוי"
הוכמן מסביר כי "כל ילד אמריקני רוצה להיות קאובוי מתישהו בחייו" – ואם אתה בדרום, זו כנראה דרך חיים מייצגת: הכירו את רב בית הכנסת הקונסרבטיבי, "אגודת אחים", ניל בלומוף. בשבילכם, "הרב קאובוי", על שום כובע הבוקרים שהוא נוהג לחבוש לראשו. "אני יודע שהרבה ישראלים לא חושבים על אוסטין מעבר אולי למוזיקה", הוא מספר, "אבל יש כאן גם קהילה יהודית משגשגת". הוא סבור כי הנתונים המצביעים על כ-20 אלף יהודים אינם רלוונטיים כבר. הקהילה באוסטין, הוא טוען, גדלה כל הזמן, "מאז שעמק הסיליקון ותעשיות נוספות הגיעו לכאן".
בתוך כל הטוב הזה, משגשגים גם עסקי מזון יהודיים הממזגים לתוכם את התרבות המקומית. הדלי של זאק בידרמן, "בידרמנ'ס", ממוקם בקרבת "הלב היהודי" של אוסטין – והוא שם על ראש שמחתו את הטאקו'ס עם טוויסטים יהודיים. "החברים מהקהילות השונות מרגישים שהם יכולים לאכול ולהיפגש כאן", אומר הרב בלומוף. "זה מביא חברים חדשים לקהילה ולאזור הזה". בידרמן עצמו, צעיר יליד אוסטין, גדל מעבר לרחוב שבו פתח לפני שש שנים את המעדנייה שלו, לאחר שנוכח כי "לאוסטין יש אוכלוסייה יהודית גדולה שעדיין מתפתחת, ולא הייתה לנו מעדנייה בסגנון יהודי, אז זה התאים בדיוק להזדמנות שצצה כאן".
לא הרחק משם ממוקמת סנסציה מקומית – ה"ג'ו בוי" בורגר (Jew Boy Burgers) של מו פיטל, יהודי טקסני, שפרש מעסקי הפרסום שהיו בבעלותו 14 שנה, לאחר שהשתעמם; פתח משאית אוכל – והפך לבעלים הגאה של מסעדת בורגרים. לזכותו הוא זוקף את הטוויסט היהודי שהוסיף – לאטקעס בתוך לחמניית בורגר.
שם עם סטריאוטיפ
שמה של ה"ג'ו בוי" בורגר הולך לפניה, ולא תמיד זה טוב, בטח כשאתה ממתג את העסק שלך בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, ועלולה להחוות גם כפוגענית בעיני חבריו לקהילה. "אני מאל פאסו, שם חיה קהילה היספנית גדולה", פיטל מספר. "המונח 'אח שלי' – Homeboy – די נפוץ שם כביטוי של הבעת חיבה. כשגדלתי, הייתי בין הילדים היהודים היחידים, אז המונח 'אח יהודי', Jewboy – הוא פשוט משחק מילים".
5 צפייה בגלריה
לייזרוביץ' עם ג'ונתן הוכמן, המוכר יותר כ"קאובוי היהודי"
(צילום: אור סיט, קרן משפחת רודרמן)
פיטל מודה כי היו חששות עם הזיהוי המיידי שמייצר השם, לצד ביקורות שליליות ברשת עוד לפני שכף רגלם של הכותבים דרכה במקום. "אנשים שמעולם לא ביקרו כאן, כתבו: 'אני נותן לזה כוכב אחד בגלל השם'... זה העולם שבו אנחנו חיים. אבל אני לא חושב שאנחנו צריכים לחיות בפחד, אני לא חושב שאתה צריך לתת לאנשים אחרים לשלוט במה שאתה עושה", הוא מבהיר. "אם אנשים לא אוהבים את זה, הם לא חייבים לבוא לכאן".
"הבעיות הראשונות שהיו לי", הוא מוסיף, "היו עם יהודים שלא הרגישו שזה נכון, שחשבו שיש לשם הזה סטריאוטיפ שלילי. ואמרתי להם, 'תקשיבו, אני מכבד את הדעה שלכם ולא אנסה לשנות את דעתכם, אבל זה הסיפור שלי. אתם לא חייבים לאהוב את זה, אבל אני מבקש שתכבדו את הסיפור שלי'... עד עכשיו, טפו-טפו-טפו, שום דבר לא השתמע כאנטישמי. מדי פעם יש הערות בפוסטים בפייסבוק, אבל אוסטין היא מקום מאוד פתוח, וכשאנשים שואלים 'מה הסיפור? איך יכולת לקרוא למקום שלך ככה' – זה פותח שיח".
ההתחלה – ללא סממני דת
לאחר מלחמת העצמאות של מקסיקו וביטול החוק הספרדי, שקבע כי רק מהגרים ממוצא ספרדי יכולים להתיישב באזור – החלו יהודים להגיע למקסיקו. שוויון הזכויות לצד מחירי האדמה הנמוכים דחפו אלפי מהגרים אמריקנים לטקסס, שהייתה תחת שליטה מקסיקנית, ובהם גם יהודים כמו אדולפוס שטרן, מהגר מגרמניה שהתיישב בנקדושס שבמזרח טקסס.
5 צפייה בגלריה
כך נראית המזוזה בכניסה לביתו של הקאובוי היהודי, ג'ונתן הוכמן
(צילום: אור סיט, קרן משפחת רודרמן)
כעשור לאחר מכן, כשטקסס הכריזה על עצמה כעל רפובליקה עצמאית, כיהן שטרן בקונגרס החדש שהוקם ברפובליקה. היהודים המעטים שהתגוררו בטקסס באותה תקופה לא היו בעלי זיקה גבוהה לדת ולמסורת היהודית. הם היו מעטים ומפוזרים בשטחיה העצומים של המדינה, ולכן לא מיסדו חיים יהודיים מאורגנים בה.
רק בשנת 1854, תשע שנים לאחר שהתקבלה טקסס כמדינה בארה"ב, רכשה קבוצה של יהודים מיוסטון אדמה לצורך הקמת בית קברות יהודי, ובהמשך אף הקימה את הארגון היהודי הראשון במדינה, "אגודת הצדקה העברית". בשנת 1859 הקימה קבוצה של 32 גברים בעיר את "בית ישראל" – הקהילה היהודית הראשונה במדינה.
לאחר מלחמת האזרחים האמריקנית, עם התפתחות רשת מסילות הברזל והדרכים במדינה, הוקמו קהילות יהודיות בערים נוספות, ובשלהי המאה ה-19 התגוררו בטקסס כ-15 אלף יהודים, רובם בין יוסטון לטקסס.
עידן הזהב השחור
יהודים המשיכו להתיישב בטקסס במהלך המאה ה-20 ואף הקימו קהילות נוספות בערים קטנות ברחבי מדינה, אך מרביתן לא החזיקו מעמד זמן רב. בראשית המאה ניצבה עיר הנמל גלווסטון שבדרום-מזרח טקסס במוקד ההגירה היהודית.
"תוכנית גלווסטון" שהופעלה בין השנים 1914-1907, נועדה לעודד התיישבות של מהגרים יהודים מרוסיה ומפולין בשטחים הפנימיים והמערביים של ארצות הברית, הרחק מניו-יורק ומערי החוף המזרחי שהיו עמוסות במהגרים. בתקופה זו עברו למעלה מעשרת-אלפים מהגרים יהודים דרך נמל גלווסטון. תוכנית זו התאפשרה, בין השאר, בזכות הפילנתרופ היהודי הניו-יורקי, יעקב שיף, שביקש לנתב כניסה של יהודים דרך חופי טקסס, כדי להקטין את מספר היהודים בניו-יורק – ובכך להפחית את העוני בעיר ולסייע למהגרים יהודים רבים יותר להתיישב ביבשת.
הרב הנרי כהן, שהיה אז רב קהילת "בני ישראל" בעיר, תיאם את התוכנית בשטח. הוא נהג לקבל את המהגרים על הרציף, ואף סייע להם להגיע ליעדיהם מחוץ לעיר. באותן שנים התגלו בטקסס מרבצי נפט אדירים שהביאו לפריחה כלכלית במדינה, ולהגעתם של אמריקנים ומהגרים רבים, בהם יהודים, לפתח את עסקי הנפט. קהילות יהודיות הוקמו בערים חדשות ברחבי המדינה, גם בערים קטנות, והאוכלוסייה היהודית מנתה, עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה, כ-50 אלף בני אדם.
35 ראשי עיר יהודים
במחצית השנייה של המאה ה-20 הוסיפו היהודים להיות חלק חשוב בהתפתחות טקסס, וכיהנו במגוון תפקידי מפתח. למעשה, לאורך ההיסטוריה נבחרו כ-35 ראשי עיר יהודים בערים שונות בטקסס, החל מערים גדולות כמו דאלאס ואוסטין – ועד לעיירות קטנות כמו לוקהארט ושולנברג. בשנת 1979 אף נבחר חבר קונגרס יהודי ראשון במדינה, מרטין פרוסט, שייצג את המחוז ה-24 של המדינה בבית הנבחרים האמריקני.
לצד תרומתם הפוליטית חוו היהודים פריחה, בין השאר, בשל ההתפתחות הכלכלית והתרבותית של הערים הגדולות בטקסס, שהביאה לגידול משמעותי באוכלוסייה היהודית. בדומה למה שאירע במדינות אחרות בארצות הברית, בשנות ה-60 וה-70 עזבו יהודים רבים את העיירות הקטנות, ועברו לערים הגדולות במדינה – והגירה פנימית זו הביאה לסגירתן של קהילות יהודיות קטנות.
כיום מתגורר רוב מניינה ובניינה של הקהילה היהודית במטרופולין דאלאס – מעל 70 אלף (42% מיהודי המדינה). ריכוזים יהודיים נוספים נמצאים ביוסטון (51 אלף), אוסטין, סן-אנטוניו, אל-פאסו, גלווסטון ובערים נוספות. כ-70 בתי כנסת פועלים בטקסס, מזרמים שונים: 38 רפורמיים, 14 אורתודוכסיים, 10 קונסרבטיביים ו-2 רקונסטרוקציוניסטיים. נוסף על כך, פועלים מספר בתי כנסת ללא שייכות לזרם ספציפי וכן מספר מרכזי חב"ד.
שש פדרציות יהודיות מייצגות את הריכוזים היהודיים השונים הפזורים במדינה, והן פועלות לקידום החיים היהודיים באמצעות גיוס תרומות, חינוך, חיבור קהילתי, סיוע לנזקקים ומאבק באנטישמיות ובדה-לגיטימציה נגד ישראל. בטקסס פועלים חמישה מרכזים קהילתיים המציעים לחבריהם מגוון רחב של שירותים, מתקני ספורט ופנאי, פעילויות קהילתיות ותוכניות העשרה חינוכיות.
אי דמוקרטי בתוך ים שמרני
אוסטין היא עיר הייטק מתפתחת וגדלה, כאשר חברות רבות מעמק הסיליקון בקליפורניה בוחרות להעביר את עסקיהן אליה. כתוצאה מכך, בשנים האחרונות הגיעו לעיר יהודים רבים, ביניהם גם ישראלים, והאוכלוסייה היהודית נמצאת בצמיחה מתמדת. אוסטין גם "ידידותית" יותר ליהודים, בהיותה ליברלית ודמוקרטית בתוך אזור שמרני, רפובליקני ודתי מאוד.
בשנת 2017 הכתה סופת ההוריקן "הארווי" בחופי טקסס, וגם הקהילה היהודית במזרח המדינה (וביוסטון בפרט) נפגעה קשות. מרבית המוסדות היהודיים נפגעו: מבנים של בתי כנסת, בתי אבות ומרכזים קהילתיים הוצפו, כמו גם בתיהם של כ-70% מחברי הקהילה, שחלקם נותרו ללא קורת גג. בצעד תקדימי סייעה ממשלת ישראל לקהילה היהודית בעיר, באמצעות משרד התפוצות, ואושרה תוכנית חירום בסך מיליון דולרים לשיקום המוסדות היהודיים שנפגעו בסופה.
בטקסס יש מספר מוזיאונים יהודיים, וביניהם מוזיאון השואה ביוסטון, הנחשב למוזיאון השואה הרביעי בגודלו בארצות הברית – ומוזיאון התנ"ך בדאלאס, שעוסק בהיסטוריה מקראית ויהודית. במדינה מתקיימים מספר פסטיבלים יהודיים – מאוכל ועד תרבות ואמנות.
במאי 2017 חתם מושל טקסס, גרג אבוט, על הצעת חוק האוסרת על השקעות של המדינה בגופים המחרימים את ישראל. את הצעת החוק קידם חבר בית הנבחרים, פיל קינג, בתמיכת ארגונים יהודיים והפדרציות היהודיות בטקסס. אף על פי שהחוק עבר, בדצמבר 2018 ערערה נגדו קבוצת אזרחים טקסנים, בטענה כי החוק אוסר על הממשל המקומי להעסיק עובדי ציבור שלא התחייבו כי לא יחרימו את ישראל.
פורסם לראשונה: 13:58, 31.08.22
