שאלה:
א. איך נוהגים אחרי קידוש בחלוקת יין למסובים? למזוג מהגביע של המקדש – או למלא עוד לפני הקידוש?
ב. באילו מצבים צריך לזמן על "כוס של ברכה"?
ג. האם אפשר ש"בכוס של ברכה" יהיה יין שכבר שתו ממנו?
תשובה:
א. מצד הדין העיקר צריך שיהיה בכוס הקידוש (הגביע), שיעור של רביעית הלוג (כ-84 סמ"ק), וצריך שישתו מכוס הקידוש רוב רביעית. שתייה זו יכולה להיות בין שהמברך הוא זה ששותה, בין שאחרים שותים או מחלקים בין כולם. לכן, האחרים השומעים את הקידוש, לא חייבים בכלל לשתות. אולם נוהגים שגם מי שמעוניין, שותה. בשתיית היין יש מנהגים שונים. אצלנו נוהגים לחלק לפני הקידוש למי שמעוניין, ורק אשתו של המקדש שותה מהגביע שלו.
ב. נחלקו הראשונים מתי צריך לברך ברכת המזון על הכוס (כלומר לברך ברכת המזון ולהחזיק כוס יין, ואחרי הברכה לברך עליה ולשתות), וכך סוכמו הדברים בשולחן ערוך:
"יש שאומרים שברכת המזון טעונה כוס אפילו ביחיד, וצריך לחזור עליו... ויש אומרים שאינה טעונה כוס אלא בשלושה; יש אומרים שאינה טעונה כוס כלל, אפילו בשלושה". והרמ"א כותב: ש"מצווה מן המובחר לברך על הכוס". (שולחן ערוך, אורח חיים, קפב א).
המשנה ברורה מסביר את הטעם של הכוס: "שברוב הברכות שתקנו חז"ל, תקנום לסדר על הכוס מפני שכן הוא דרך כבוד ושבח נאה להקב"ה, לסדר שבחו וברכתו יתברך על הכוס, וכמו שכתוב: 'כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא'" (משנ"ב שם, סק"א).
להלכה, המשנה ברורה מכריע שמנהג העולם הוא כדעה השלישית, שאין צורך בכוס אפילו בזימון של שלושה, ורק אם יש לו יין זו מצווה מן המובחר (שם, סק"ד). למעשה, נוהגים לברך על הכוס כאשר יש עשרה.
ג. כוס ששתו ממנה, נחשבת כפגומה לעניין כוס של ברכה: "צריך שלא יהא (הכוס של ברכה) פגום, שאם שתה ממנו, פגמו" (שו"ע שם, סעיף ג). אבל אפשר לתקן את הפגימה על ידי הוספת יין מבקבוק: "יכולין לתקן כוס פגום על ידי שיוסיפו מעט יין, ואפילו על ידי שיוסיפו עליו מים מיתקן" (שם, סעיף ו).
והמשנה ברורה מסביר את האפשרות לתקן: "דעניין פגום אינו פסול ממש אלא פגם בעלמא, משום ששתה ממנו מעט, ולכך כשחוזר ומוסיף עליו נעשה מתוקן בכך" (שם, סקכ"ט).
- הרב שמואל שפירא מרכז את פרויקט החדשו"ת של "צהר" ורבה של כוכב יאיר
