כבר שנים שלמרכז בריאות הנפש של בית החולים שיבא קוראים "בני ברק", והוא ממוקם בקצה-קצהו של המבנה המרכזי, בפנייה מקרית ונחבאת. זר לא ייכנס לשם, גם לא בטעות. מה לו ול"בני ברק". רק בבני ברק עצמה, מרחק קילומטרים בודדים (ופקקים ארוכים), סודה של המחלקה ידוע ברבים.
אבל בשנים האחרונות עברה מהפכה על המגזר החרדי בכל הנוגע לטיפול במתמודדי נפש. "היום מסתכלים במגזר החרדי אחרת על בעיה נפשית. מחלקת נשים, למשל, זה אני ואת. נשים רגילות שעברו משבר וקרסו. הן מגיעות לשבוע וחוזרות לחיים, ואיש לא יודע מה הן עברו. זה הפך להיות כל כך רגיל".
הדוברת היא ד"ר ציפי בורנשטיין (42), מנהלת בית החולים היחיד בישראל (ובעולם) למתמודדי נפש מהציבור הדתי והחרדי - המערך הפסיכיאטרי "מרבה דעת", בבית החולים "מעייני הישועה" שבבני ברק. בורנשטיין היא אישה חסידית ילידת העיר, שהתואר הראשון שלה כמרפאה בעיסוק דחף אותה לעבודה בתחום בריאות הנפש. היא זוכרת כיצד ערב הקמת מחלקת האשפוז הראשונה, לפני ארבע שנים, עוד הייתה בטוחה שהמיטות יישארו ריקות – ומודה בפליאה שאפילו היא לא צפתה את עוצמת השינוי.
- כשהייתי בת 17 הועפתי מבית הספר הדתי לבנות - והתחלתי ללמוד גמרא/ פרופ' רוחמה וייס
"בהתחלה הייתי סקפטית", מספרת ד"ר בורנשטיין. "פתחנו מחלקת אשפוז לגברים בעשרת ימי תשובה (בין ראש השנה ליום כיפור). אמרנו, זה זמן שחרדים ממש עסוקים, אז מי יבוא להתאשפז עכשיו? וזה עוד לפני הסטיגמה. לא היינו מוכנים לזה, אבל ביום כיפור המחלקה הייתה מלאה. אני זוכרת שקנינו אוכל ממסעדות כי פשוט לא היינו ערוכים למחלקה מלאה".
לדבריה, מאז הביקוש רק הלך והתעצם. "מדובר במאסות. אין שום פרסום למחלקה. אנשים פשוט מגיעים - ובכמויות, הפעילות גדלה במאות אחוזים. מתקשרים אליי חברי כנסת לבקש לאחיין, לבן הדוד, ונורא מהר את מתחילה להגיד 'לא', פשוט כי אין מקום".
מה קרה לסטיגמה?
"היא נמצאת אולי בראש של המטפלים. אנשים שמתמודדים ורוצים עזרה, התקדמו מזמן. הקמנו חדר משפחות עם מעלית מיוחדת, שמנותקת משאר בית החולים, במחשבה לאפשר למי שרוצים לבקר קרובי משפחה מבלי להיחשף. אבל בפועל איש לא משתמש בו, איש לא ביקש אותו. אז הפכנו אותו לחדר לימודים. יש לנו גם מסגרת למידה עד גיל 21", היא מוסיפה, ומגלה כי למעשה בבית החולים הוקם בית הספר הממלכתי-חרדי הראשון והיחיד בבני ברק.
גוף תקשורת של איש אחד
לצד ד"ר בורנשטיין פועל הרב אריה מונק. הוא מנכ"ל ארגון "בית חם", לקידום רווחתם וזכויותיהם של אוכלוסיית נפגעי הנפש ברחוב החרדי. מונק ובורנשטיין מגיעים שניהם מלב-ליבו של המגזר, והם שותפים – אם לא אחראים – לשינוי תפיסה חברתי משמעותי, שהפך את ההתמודדות הנפשית מבושה "בארון", לנורמלי החדש.
5 צפייה בגלריה
"פגשתי בכפייתיות, בחרדות, באנשים שלא נתנו לילדים לצאת מהבית במשך חודשים". הרב אריה מונק, מנכ"ל "בית חם"
עכשיו הם עם הפנים קדימה, במטרה להפוך לגורם משמעותי שיקדם את הטיפול במתמודדי נפש בישראל, שנמצא כיום בשפל חסר תקדים. הדרך של הרב מונק לפני 17 שנים לא הייתה קלה, ובמקביל לפעילותו למען נפגעי הנפש החרדים, הוא היה צריך להילחם מלחמת חורמה בסטיגמה. "זה התחיל מזה שבעיתונות החרדית אף אחד לא הסכים לראיין אותנו", הוא אומר. "אמרו, אריה מונק הוא משוגע. הוא מדבר על דברים שלא מדברים עליהם. זה כמו לדבר על נשים מוכות או פגיעות מיניות, אם לא מדברים אז זה לא קיים. אז אמרתי שאם אין לי שותפים לתקשורת, אני אהיה התקשורת".
הרב מונק החל מפיץ חוברות בדיוור ישיר לבתים החרדיים, עם סיפורים על בריאות הנפש. "הקפדנו שתמיד יהיו סיפורים עם 'הפי אנד'. משהו שיראה, 'הייתה מצוקה ולא מסתירים'. 'היה קשה ולא פשוט, אבל בסוף מטפלים ויש תקווה'. מיליון עותקים של חוברות כאלו הופצו במהלך השנים. זה עשה מהפך מאוד גדול".
מגוף תקשורת פיראטי-אידיאולוגי, הפך מונק למגיש תוכנית בלב המיינסטרים החרדי – רדיו "קול חי". "מה הרג את הסטיגמה? רק דבר אחד: לדבר על זה, לכתוב על זה, לתת על זה הרצאות. כשכולם מדברים על זה, זו כבר לא בעיה. היום בשידוכים כבר לא מחריד להכיר בחור מקסים ובחורה נהדרת שחוותה משבר. היום כבר יש נכונות לשמוע, וזה כבר לא נדחה על הסף. בעיניי זו המהפכה הכי גדולה שעבר הציבור החרדי, הכי".
"עלייה ענקית של 20% במטופלים"
מה שהתחיל בצנעה, עם טיפולים פסיכולוגיים במקומות אנונימיים מחוץ לריכוזים החרדיים ותחת שלטי הסוואה של "רופא עור", הפך לקליניקות רשמיות וגלויות שבהן מקבלים טיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים, ויש מקום גם לנפגעי פגיעה מינית, והכול בגלוי בלב בני ברק. "הפער נשאר בין איפה שהפסיכיאטריה אמורה להיות - לאיפה שהיא נמצאת היום", אומרת בורנשטיין, "ואנשים מידרדרים כי אין לנו כוח, זמן ויכולת לטפל בהם במיוחד בקורונה".
5 צפייה בגלריה
בבית החולים הפסיכיאטרי הוקם בית הספר הממלכתי-חרדי הראשון והיחיד בבני ברק. ד"ר ציפי בורנשטיין
אין ספק שהשנה וחצי האחרונות גבו מחיר כבד מהמדינה כולה ומהמגזר בפרט. לצד הקורונה שהכתה קשות ברחוב החרדי, הלם גם האסון האזרחי הגדול בתולדות מדינת ישראל, בל"ג בעומר במירון. "משפחות שלמות עדיין מטופלות בשל אסון מירון", אומרת ד"ר בורנשטיין, "וגם צעירים שראו חברים טובים שמתו לידם, והם עדיין בטיפול.
"הקורונה פגעה בשני קצוות המנעד של בריאות הנפש. אנשים שכבר מודעים ומטופלים די שמרו על עצמם, אבל אנשים שסובלים מטיפה חרדה, הקורונה הכניסה אותם למעגל של בריאות הנפש, ואנחנו מדברים על עלייה ענקית של 20% במטופלים שצורכים טיפול נפשי. נוסף לאלה חלה עלייה גם בפגיעה עצמית ואובדנות בצורה חריפה ובאחוזים גבוהים יותר מהאוכלוסייה הכללית, בעיקר לא מעט נשים ובחורות שמגיעות אחרי פגיעה עצמית".
"אי אפשר להגיד, 'ניפגש אחרי הסגר'"
מונק מוסיף כי "הקורונה שברה את כל הרצפים. תחושת הוודאות נותנת לנו שקט נפשי, והקורנה לקחה את זה מכולנו. יש כאלה שמצליחים איכשהו להחזיק מעמד - ויש כאלה שלא. פגשתי בכפייתיות, בחרדות, באנשים שלא נתנו לילדים לצאת מהבית במשך חודשים, דברים הזויים. כלות שהתקשרו למוקד הטלפוני שלנו בוכות, כי החתונה שלהן נדחתה".
מונק מדבר וקולו נשבר: "נפגעי טראומה מינית, כשאתה יודע שיש בחורות שנפגעות בבית. בחורות שנתנו להן את המילה שאף אחד לא יידע, והן בבית עם התוקף, ויש סגרים ואין להן לאן ללכת. אתה לא יכול לפנות אפילו לרווחה. אי אפשר להגן עליהן, והן בבית והן מותקפות".
"באסון מירון", הוא מספר, "היו לנו עשרות-אלפי שיחות של נפגעי חרדה, ואז של אנשי כוחות ההצלה שחוו טראומות מטורפות תוך כדי הטיפול. ואז הגיע האסון בחסידות קרלין, ומבצע 'שומר החומות'. העומס מטורף. יש לנו 14 מרפאות ו-1,400 מלווים בתעסוקה. וכשאי אפשר להיפגש עם המטופל בבית שלו, מה עושים? חלקם בלי אינטרנט. בסגר מקומות העבודה היו סגורים, אי אפשר היה לפגוש את המטופלים במרפאה. ואי אפשר להגיד למתמודד נפש, שלפעמים התעסוקה היא מה שמחזיק אותו, 'נדבר אחרי הסגר'. מצאנו פתרונות יצירתיים מאוד לשמר ולהחזיק את המטופל והמשפחות".
"מאות בנות חרדיות עם הפרעות אכילה"
ארגון "בית חם" וגם המערך הפסיכיאטרי של בית החולים "מעייני הישועה" הם מרכזים ציבוריים, אך לא שייכים למדינה. המדינה שבמשך שנים "הרעיבה", כהגדרת מונק, את הטיפול הנפשי בישראל, מסתמכת כיום על ארגוני המגזר השלישי שייזמו מענים במקומה, והמצוקה עצומה – ומתבטאת גם במחסור של מיטות, מבנים ותקני עבודה במגזר החרדי שזה מקרוב הצטרף למהפכת בריאות הנפש.
"פעם אמרו, 'אין אצלנו את התרבות של להיות יפה', 'אין אצלנו הפרעות אכילה'", אומרת ד"ר בורנשטיין. "עכשיו היה מחקר שטען שאצל החרדים יש יותר. ואני אומרת, גם אם אין יותר - בוודאי שאין פחות. מדובר במאות בנות חרדיות, וכבר קרה ששלחנו נערה למחלקה בתל השומר, וההורים הוציאו אותה כי הילדה הידרדרה מבחינה דתית. כשהורה בא ואומר 'שייפגע הגוף ולא הנפש', מה עושים?
"כשסיפרנו את זה לד"ר רוטשילד (משה רוטשילד ז"ל, מי שהיה מייסדו והמנהל המיתולוגי של המרכז הרפואי מעייני הישועה), הוא אמר לי, 'עכשיו פותחים מחלקה!' היום לי יש אפשרות לקלוט 18 בנות, שזה המון אבל לא מספיק. הפרעות אכילה זו מחלה כל כך קשה, המצריכה לעיתים אשפוז ארוך, בממוצע בן חצי שנה. כבר השכבנו בנות על מזרנים ובמסדרון כשהבטחנו שלא נעשה את זה. אז מנסים להחזיק אותן בטיפול יום או באשפוז יום, פשוט כי אין לנו תקנים לעוד מיטות. גם מחלקה סגורה עוד אין לנו, אז אנחנו לא יכולים לטפל במקרים של סכנת אובדנות. אין לנו את כל המענים שהיינו רוצים לתת".
בורנשטיין: "אני מאמינה במערכת הציבורית, אבל אמרתי לאנשים שאין לנו כבר רשימת המתנה. גם היא מלאה. לימדנו את הציבור שצריך טיפול, אבל כשהם באו לבקש אותו, אמרנו להם שאין. אנחנו צריכים עוד ידיים"
ד"ר בורנשטיין טוענת כי המערכת שבראשה היא עומדת, אמורה להיות העתיד של הטיפול במתמודדי נפש בישראל. "זה מסמל את כל מה שהפסיכיאטריה בארץ היא לא. זה מאוד אחר. המקום נראה כמו מלון, לא בית חולים. אין פיג'מות ואין אווירה של בית חולים. פסיכיאטרים מבתי חולים ציבוריים כועסים. הם אומרים לי, 'אתם מעמידים רף שאנחנו לא יכולים להגיע אליו'. השאלה היא, למה. המגמה היא לטפל בקהילה, אבל עדיין יש לא מעט מקרים שצריכים את הזמן הקצוב בבית החולים בשביל להתאזן. יש אנשים שהיו יכולים להיות ב'בית מאזן' במקום באשפוז, אבל אין מספיק מקומות כאלה. עכשיו אנחנו פותחים מקום כזה לגברים ולנשים מהקהילה החרדית, המיועד לעשרה מטופלים בכל זמן נתון. זה מעט, אבל זה מה שיש כרגע".
חצי שנה כדי לראות פסיכיאטרית ילדים
מונק טוען בגילוי לב כי היה נגד הרפורמה בבריאות הנפש. "טוב לא יצא מזה. תורי ההמתנה הם שערורייה. אני כן קורא לממשלה להתחיל להתעסק עם הדבר הכי חשוב. כולנו יודעים מהן חרדות ומה זה ילדים ששבועות לא הולכים לבית ספר. הגיע זמן לשים את זה בראש סדר העדיפויות. יש אובדנות, ויש סיפורים קשים מאוד שיכולנו למנוע ולא מנענו - אנחנו כחברה. מה זה יועצת בית ספר אחת על מאות ילדים? אנחנו לא תופסים דברים בזמן, וכשכבר כן רואים, מחכים חודשים לטיפול".
הרב מונק: "אם יקרה לילדה הזאת משהו כי לא ראתה פסיכיאטר, זה על המערכת. אנשים פה מתים כי המערכת לא יכולה לתת מענה... כשבבריאות הנפש זו קטסטרופה, ואנחנו לא יכולים להגיד, 'ידינו לא שפכו את הדם'. המדינה חייבת להתעשת"
הוא מספר על הורים שהחליטו להוציא מאשפוז ילדה בת 12 עם פסיכוזה, מפני שהכדור "עשה לה רע", והם החליטו על דעת עצמם להפסיק אותו. "אם היא תרצה לראות פסיכיאטרית ילדים במערכת הציבורית, היא תצטרך לחכות בקלות חצי שנה. עוד באותו הערב אירגנתי לה פסיכיאטר פרטי, שעלה להורים 1,800 שקלים. זה לא אמור להיות ככה. איפה השוויון? ואם יקרה לילדה הזאת משהו כי לא ראתה פסיכיאטר, זה על המערכת. אנשים פה מתים כי המערכת לא יכולה לתת מענה... כשבבריאות הנפש זו קטסטרופה, ואנחנו לא יכולים להגיד, 'ידינו לא שפכו את הדם'. המדינה חייבת להתעשת".
"בית חם" מספקת שירותים למגזר החרדי, וזה המקום שממנו צמחה, אבל לאחרונה דאג מונק לפתוח מרכזי טיפול למגזר הערבי ", וגם מרכזים לאוכלוסייה הכללית באמצעות מוקדים בתל אביב ובגבעתיים. הוא היה רוצה עוד, ולדבריו צריך עוד, בעיקר לצעירים - אבל כסף לא ממש מגיע, לא מהמדינה ולא מפילנתרופיה שלדבריו לא חזקה דיה בישראל.
בורנשטיין: "פעם אמרו, 'אין אצלנו את התרבות של להיות יפה', 'אין אצלנו הפרעות אכילה'. עכשיו היה מחקר שטען שאצל החרדים יש יותר. ואני אומרת, גם אם אין יותר - בוודאי שאין פחות. מדובר במאות בנות חרדיות"
גם ד"ר בורנשטיין מספרת סיפור זהה: "אני מאמינה במערכת הציבורית, אבל אמרתי לאנשים שאין לנו כבר רשימת המתנה. גם היא מלאה. לימדנו את הציבור שצריך טיפול, אבל כשהם באו לבקש אותו, אמרנו להם שאין. אנחנו צריכים עוד ידיים. אנחנו יכולים להקים עוד ולעשות עוד. אפשר לפתוח רשת, ואני מבטיחה לך שתוך 30 יום לא תישאר מיטה אחת פנויה. ברגע שייתנו אישור למיטות, נדע להסתדר עם הכול.
"הרפורמה מדברת על להוציא אנשים לטיפול בקהילה, וזה נהדר, אבל צריך גם לתת מענה לאנשים שצריכים אשפוז קצר כדי לעמוד בחזרה על הרגליים. אחרי 17 שנים בתחום, אני כבר לא חיה בתחושה של 'מצילת העולם'. אני מודעת למגבלות שלי לעזור, אבל הנכונות נשארה. נקווה ששר הבריאות החדש, ניצן הורוביץ, שמאוד מעניין אותו נושא בריאות הנפש, יהיה שותף".
היית רוצה שהוא יבוא לבקר אתכם בבני ברק?
"מאוד. שלחנו לו כבר הזמנה".
פורסם לראשונה: 18:35, 21.10.21
