לאחרונה פרסם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' צו לביטול המס על משקאות ממותקים, בהתאם לדרישה שהעלו הסיעות החרדיות ונכנסה להסכמים הקואליציוניים. עם זאת, מתחת לפני השטח כבר צצים ברחוב החרדי קולות הקוראים לכל הפחות להגביר את המודעות בציבור החרדי לסכנות השתייה המתוקה – בפרט לנוכח אחוזי התחלואה הגבוהים בסוכרת בקרב המגזר.
מי שביקש ללכת עוד צעד אחד קדימה, ולהפוך את העלאת המודעות למשימה קהילתית, הוא חיים דיקמן (43). יחד עם אשתו טובי הוא המייסד והבעלים של "פרוג" – מכללה ליוצרים חרדים משלל תחומים, שלצידה פועלת קהילת פורום מקצועית וענפה של בוגרים. דיקמן הכריז על תחרות בין גרפיקאים ויוצרים חרדים, לעיצוב כרזה שמטרתה לעורר את המודעות ברחוב החרדי לסכנות השתייה המתוקה.
תחת הסיסמה "להוציא את המיץ", הכרזות היו צריכות להיות מותאמות מבחינה חזותית למקובל בעיתונות החרדית, ועם זאת להעביר מסר שאינו משתמע לשתי פנים בדבר הסכנות שבמשקאות הממותקים. מעל ל-100 כרזות מעוצבות נשלחו, ומתוכן נבחרו 10 הכרזות המובילות. הכרזות הועלו לפורום של "פרוג" ברשת, ושם אפשר היה לדרג אותן. לזוכה במקום הראשון הובטחה מתנה סמלית במיוחד: מכונה לסחיטת פירות והכנת מיצים טבעיים.
"מוצר צריכה קיצוני"
אבריימי וינטרניץ (30), מנכ"ל משרד הפרסום "משולש", עיצב במסגרת הקמפיין כרזה שדורגה גבוה במיוחד בפורום וזכתה במקום הראשון בתחרות. בכרזה נראית מאפרה שבה מונחים לשוניות מתכתיות של פחיות וכן פקק משומש של משקה מוגז, במקום בדלי סיגריות. הוא מספר שלצורך עיצוב הכרזה נדרשו לו לא יותר משש דקות.
"כששמעתי בפעם הראשונה על המס הזה, הבנתי שזו מסחטת כספים ושזה לא לטובת הציבור. מה שכן, זה גרם להעלאת מודעות עצומה, וטוב שהיא התרחשה", הוא אומר. "צריך שהציבור ישים לב וייזהר. שתייה מתוקה זה הסיגריות של לפני 20 שנה. מה שהציל את העולם מסיגריות זה לא המיסים אלא ההסברה, האזהרה שיש על כל מודעה וקופסה".
"השתייה המתוקה זה משהו שבעיניי הוא ממתק, לא שתייה", הוא מדגיש. "זה נמצא בפירמידת המזון במשולש העליון של המתוקים, לא בחלק של הנוזלים. זה מוצר צריכה קיצוני. אנשים צריכים להבין שאם צמאים – שותים מים, אבל לא בהפחדה שהם הולכים למות. מה שניסיתי לעשות בכרזה זה לקשר את השתייה המתוקה לסיגריות, לגרום לתודעה שבה שתייה מתוקה וסיגריות הן על אותה המשבצת".
זה אפקטיבי?
"כרזה אחת לא אפקטיבית, אבל אם חלק מהתקציב הממשלתי יעבור להסברה, זה יהיה אפקטיבי. כשהם רוצים, הם יכולים. הציבור דווקא נמצא בשיח חיובי. אנשים עושים דברים מתוך הרגל, וברגע שמעירים אותם, אפשר לייצר שינוי".
אפשר להיות חרדי וירוק
גם דיקמן מדבר על שינוי תודעה, ממחאה להקשבה. "היה סביב המס מין שיח פוליטי של 'דופקים אותנו'", הוא מסביר. "כבר בהתחלה הרגשתי שמשהו פה לא ממש תקין, כי זאת לא המצאה ישראלית. זהו מס שמוכר ומקובל במדינות מערביות מתקדמות בעולם. אגב, גם המס על כלים חד-פעמיים".
הוא מחזיק בדעה שלילית לא רק לגבי השתייה הממותקת, אלא גם בנוגע לכלים החד-פעמיים: "עוד לפני שנחקק המס על החד-פעמי וזה נכנס לשיח הפוליטי, היו אצלנו כמה וכמה מיזמי גמר שכוונו להפחתת השימוש בו. את שתי התקנות האלו הפכו למשהו פוליטי, ולא למשהו שהוא באמת חשוב. אצלנו במכללה, עוד לפני שהמס נכנס לתוקף, היו כוסות זכוכית ולא חד-פעמי – וזו מכללה עם עשרות תלמידים בכל יום. יש פה מדיח כלים ואנשים שוטפים".
הוא מגלה כי "לאחרונה אנשים הגיעו והתחילו לומר הערות כמו: 'מה, אתם כמו השמאלנים?' כאילו להיות ירוק זה עניין של שמאל או ימין. מותר לנו להיות אנשים מאמינים שגם שומרים על כדור הארץ".
יש לך קשר באופן אישי לנושא המאבק בסוכרת, שבו בחרתם הפעם?
"יש לי אחיין עם סוכרת נעורים, ויש לנו במשפחה מודעות גבוהה יותר לשמירה על אורח חיים בריא ותזונה בריאה. אני חושב שבחברה החרדית יש לצערי הרבה פחות מודעות לעניין מאשר בחברה הכללית. בתור דוגמה, כמו כל אדם חרדי אני משתתף בכל מיני אירועים, כמו קידוש בבית הכנסת או אירועי בר מצווה. אנשים שרוצים לשתות דיאט או מים באירועים כאלה צריכים לקום ולחפש בכל השולחנות שתייה שמתאימה להם, כי זו לא בברירת המחדל. אתה יכול להגיע לאירוע ולגלות שאין לך בכלל שום שתייה בריאה. אישית, חרה לי שלקחו את זה לפוליטיקה.
"כשהתחילו לדבר על ביטול המס הבנתי שיש פה ענייני אגו, ושאנשים הגיעו בגישה של 'אתם לא תחנכו אותנו דרך מיסים' – אז אמרתי לעצמי: בסדר, אבל המטרה עדיין חשובה מאוד, אז בואו נעשה את זה בלי מיסים ובלי כיפופי ידיים. ככה נולד הקמפיין. אנשים דווקא ממש התחברו למסר. האמירה שלנו הייתה – בואו נוכיח שהחינוך הוא לא דרך הכיס. לא דרך מיסים ועונשים, אלא דרך מודעות".
"הילדים אוהבים מאוד שתייה מתוקה"
זאת לא הפעם הראשונה שיוצרי קהילת פרוג בוחרים ליזום מסע פרסום במטרה לחזק ערכים שחשובים בעיניהם, כמו קמפיין שמעודד לשלם בזמן לספקים במקום "שוטף פלוס שישים"; קמפיין על זכויות יוצרים תחת הסיסמה "אם אין זכויות אין יוצרים", וכן קמפיין למניעת תאונות דרכים.
"היו גם התארגנויות שהגיעו מלמטה", אומר דיקמן. "היה קמפיין שעשינו על אלימות במשפחה עם משרדי פרסום, והיו בו רעיונות מדהימים – כולל בניית דרכי שווק ייחודיות למגזר החרדי איך להגיע לנשים שמתמודדות עם אלימות במשפחה בקהילה, ולתת להן את המודעות והכוח ללכת ולהתלונן".
האם השינוי ירוגש בשטח עם הזמן? השאלה הזאת עוד נותרת פתוחה. מוריה הלוי (38), ששתיים מהכרזות שלה דורגו גבוה ואחת מהן זכתה במקום השני (מודעה שמציגה כלים של רופא שיניים בתוך כוס קולה), מצננת את ההתלהבות: "אנחנו גם אוהבים שתייה מתוקה. אני בדרך כלל משדלת לא לקנות באמצע השבוע, אלא רק לכבוד שבת, אבל אנחנו קונים הרבה לשבת כדי שיהיו שאריות לראשון ושני. הילדים שלי אוהבים מאוד שתייה מתוקה, זאת האמת. אני יותר עם 'זירו'. צריך לפנק את עצמנו ככה פעם בשבוע. אנחנו כן צורכים את זה, ולכן אני כן תומכת בביטול המס".
אז למה הקמפיין?
"אני אוהבת מאוד גרפיקה ואוהבת לפתח רעיונות חדשים לקמפיין חזותי. אני מגיעה מציור, במקצועי. הילדים, אגב, התלהבו מהקמפיין. להגיד לך שנשתה פחות שתייה מתוקה? אני לא בטוחה, אבל זה כן עשה לנו ייסורי מצפון. הקמפיין וכל המודעות האחרות שראינו בהחלט גרמו לנו להרגיש עם זה פחות בנוח".