"בעיניי לשרת בצבא זו גאווה, וזו תשובה לאנטישמיות" – כך אומרת אלזה לומברוזו (25), צעירה יהודייה מפריז, שהחליטה לעלות לארץ ולהתגייס לצה"ל בעקבות המסע לפולין שאליו יצאה כנערה. שם, בגיל 16, החלה להרגיש תחושת שייכות ומחויבות למדינת ישראל. לאחרונה סיימה אלזה, בעלת תואר שני במנהל עסקים, קורס קצינים לאחר ששירתה בתור מפק"צית (מפקדת צוות) במרווה – קורס בן חודשיים שאליו מגיעים יהודים מרחבי העולם.
אלזה גדלה בבית יהודי בבירת צרפת ותמיד קיבלה חינוך יהודי וציוני. כילדה וכנערה, היא מספרת, נהגה להסתיר שרשרת עם מגן דוד. "הסביבה הקרובה שלי חוותה כמה פעמים אנטישמיות. הפגנות ומחאות. תמיד הסתרתי את העובדה שאני יהודייה מול אנשים בתור התחלה. רק כשהייתי מרגישה מספיק קרובה לאדם שמולי הייתי מספרת את זה. הייתה עבודת צוות באוניברסיטה ומישהו אמר 'אתה קמצן כמו יהודים' ולא אמרתי כלום, כי ידעתי שזה משהו שהרבה אנשים חושבים".
מה במסע לפולין גרם לך להבין שאת רוצה לעלות לארץ ולהתגייס?
"תמיד כששואלים אותי מתי החלטתי לעלות לארץ ולהתגייס אני אומרת שזה תהליך. המסע לפולין הוא מה ששבר אותי, ואחר כך גם מה שחיזק אותי. זה השפיע עליי רגשית. שאלתי את עצמי איפה אני, מי העם שלי. אם לא הייתי נוסעת לישראל מיד אחרי זה, אולי לא הייתי פה היום. אולי לא הייתי רוצה לעלות ולהתגייס. זה גרם לי להבין שאני גם רוצה לבנות משהו".
אלזה בחרה לתרום לצבא דרך חינוך, אף על פי שהציעו לה תפקיד מסווג במודיעין. "החלטתי לצאת לקצונה כי רציתי להיות קצינה בחיל החינוך. הייתי אמורה להשתחרר במרץ וברגע האחרון אמרו לי שאני יוצאת לבה"ד 1. בלי הצבא וחיל החינוך אני לא יודעת מה הייתי עושה, זה מה שגורם לי להרגיש משמעות באמת, עם כל ההקרבה שבדבר. זה מה שמניע אותי להמשיך לעשות את המאמץ בכל יום למען אנשים".
