מלחמת חרבות ברזל תיזכר כמלחמת העצמאות של יוצאי אתיופיה בישראל – המלחמה שבה הציבור נחשף ביתר שאת לתרומה הגדולה של חברי הקהילה לביטחון ישראל.
שיעורם של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית הוא 1.8 אחוז. מעל 170 אלף יוצאי אתיופיה חיים בארץ. אבל בקרב הנופלים מספרם של יוצאי אתיופיה עומד על 26 – מתוך 716 חללים בקרב אנשי כוחות הביטחון – כלומר יותר מ-3.5%, פי 2 משיעורם הכללי באוכלוסייה.
ביטוי לתרומה הגדולה של יוצאי אתיופיה לצה"ל אפשר היה לראות בטקס החיילים המצטיינים בבית הנשיא: מתוך 120 החיילים המצטיינים, 10 הם יוצאי אתיופיה – פי 5 משיעורם באוכלוסייה.
נתונים לא רשמיים מתוך הצבא מספרים שמקומם של יוצאי אתיופיה ביחידות הקומנדו הוא פי כמה וכמה משיעורם באוכלוסייה. "יוצאי אתיופיה נלחמים שם כמו אריות. הם נחשבים ביחידות האלה לחיילים מעולים", אמר גורם המעורה בנושא. "מקומם גם לא נפקד בקרב הפצועים קשה. בסך הכול ישנם עשרות לוחמים מבני הקהילה שנפצעו במלחמה".
שר העלייה והקליטה, אופיר סופר, התייחס לנתונים ואמר: "התקופה הנוראה של המלחמה הארוכה מפגישה אותנו עם העוצמות שקיימות בעם הנפלא שלנו. הדברים האלה נכונים במיוחד כלפי יוצאי הקהילה האתיופית. ערב יום הזיכרון האחרון השתתפתי בהלוויה של סמל יוסף דסה ז"ל, בן יחיד לאימו, שהיה לוחם ללא חת ונפל בקרב ברצועת עזה. את יוסף הספידו בני משפחה וחברים, אבל קשה היה לפספס את ההספד של שני בני הדודים, לוחמים גם הם ביחידות הטובות של צה"ל, בוגרים במיוחד ומלאי ציונות. הם שבו מהרצועה להלוויה ומיד חזרו להמשך הלחימה. עם התמונה הזו נכנסתי ליום העצמאות ה-76".
יו"ר הסוכנות היהודית, אלוף (מיל') דורון אלמוג, הוסיף: "בני הקהילה האתיופית תרמו ותורמים לביטחון המדינה בהתגייסות אדירה כלוחמים בכל יחידות השדה. מתוך נאמנות ואהבה אין קץ למדינת ישראל, רבים מהם עלו לארץ התגייסו, נלחמו וחלקם אף נהרגו כדי להגן על הנס האחד אין שני – מדינת ישראל, ביתנו היחיד עלי אדמות. הם, בין יתר הלוחמים הצעירים והנחושים שלנו, נותנים לנו תקווה וגאווה. הקהילה האתיופית הצמיחה חיילים וקצינים בתפקידי מפתח בכירים בצה"ל ובמדינה כולה. כולנו מלאי הערכה נוכח המחויבות, האהבה וההקרבה שלהם".
