לרגע אחד, כשאלכסיס קרלין מדברת על ההחלטה שקיבלה, היא עוצרת את שטף הדיבור וחושבת על כך שלמעשה היא משאירה מאחוריה חיים שלמים. "אני עוזבת את הקהילה שלי", היא אומרת. קרלין, יהודייה אמריקאית בת 33 מפילדלפיה, היא רופאה נוירולוגית לילדים, ובקיץ הקרוב תעלה ארצה עם בן זוגה הישראלי. אנחנו פוגשים אותה בכנס MedEX בניו ג'רזי, המתקיים ביוזמת ארגון "נפש בנפש" ובשיתוף משרד הבריאות. המטרה: להביא לישראל רופאים, רופאות ואנשי מקצועות הבריאות, ולשלבם במערכת.
בכנס, שאליו הגיעו כ-350 רופאים ואנשי מקצוע מצפון אמריקה, משתתפים גם נציגים של קופות החולים ורוב בתי החולים בישראל כדי להציג בפניהם אפשרויות תעסוקה בארץ. אלא שהכנס מתרחש ברקע אחד המשברים הסוערים שידעה המדינה והמאבק על דמותה, במקביל להסלמה במצב הביטחוני. בישראל יש מי שחשים ייאוש וחשש ואף מדברים על ירידה מהארץ, ואילו מי שנמצא כאן החליט לעשות את הדרך ההפוכה. הם ציונים שרוצים לקשור את גורלם בישראל, אבל מודים שהיו להם לבטים נוספים בשל האירועים.
דני הלפרן, בת 33, תושבת בוסטון, נשואה לאיש הייטק ואמא לשלוש בנות, היא פנימאית ורופאת ילדים. את לימודי הרפואה סיימה ב-2015 ומאז היא עובדת בבית חולים בעיר מגוריה. "אני ובעלי חשבנו על זה הרבה", היא מספרת. "הילדים שלנו כרגע בגילים שבהם המהלך אפשרי. בעוד כמה שנים זה יהיה מסובך יותר, אז רצינו לנסות את זה".
בקיץ הקרוב זה יקרה. הלפרן טרם יודעת באיזה בית חולים או קופת חולים תעבוד, אבל המשפחה כבר החליטה שתתגורר במודיעין. "בעלי היה שם שנה בתיכון ושנתיים בישיבה, כך שישראל לא תהיה זרה לנו", היא אומרת.
דת ורפואה
הלפרן, כמו שאר העולים שיגיעו ארצה, צפויה להתמודד עם סביבה חדשה ועם מערכת בריאות שונה מאוד. מערכת הבריאות בישראל ציבורית בבסיסה, אף שנרשמת בה בעשור האחרון מגמה של התחזקות הרפואה הפרטית, ואילו בארצות הברית הבסיס הוא פרטי, והפערים בנגישות של שירותי בריאות בין עשירים לעניים הם בין הגדולים בעולם. "אין מקום שבו הכול מסודר ועובד טוב", הלפרן אומרת. "אני אוהבת לעבוד במקום שבו לכולם יש לאן לפנות כשיש להם בעיה רפואית. אני חושבת שבישראל עדיין יש לאן להגיע. אני יודעת שיש מחסור של רופאים בישראל וזו בעיה גדולה. אם אני יכולה לעזור, וזה יעשה למשפחה שלי טוב, אז למה לא. ברור לי שלא הכול מושלם. אני יודעת שהשעות קשות ורופאים רוצים שכר גבוה יותר. המערכת יכולה לאבד הרבה אנשים טובים וחייבים להעלות את שכר הרופאים. אני לא יודעת אם אוכל להרוויח".
הלפרן, אישה דתייה, מתייחסת גם לדבריה של השרה אורית סטרוק, שאמרה כי רופא יוכל לא להעניק טיפול שנוגד את אמונתו. "אני לא מכניסה את הדת שלי לטיפול בחולים", היא אומרת. "אני עושה תמיד הכול בשביל החולים. אני מטפלת באנשים מהעריסה ועד הקבר. עובדת בבוסטון ורואה את כל האוכלוסיות שיש בארה"ב. לא מעסיק אותי מאיפה האדם. זה לא נכנס לעבודה".
היא מודה שהמהפכה המשפטית והמחאות גרמו לה למחשבות נוספות על העלייה: "כן, היו לי מחשבות שניות בגלל מה שקורה, אין מקום שבו הכול מושלם".
"אני יודעת שיש ניסיון לשנות את המערכת המשפטית והרבה מחאות כי אנשים מודאגים. אבל אני גם רואה שהישראלים יודעים לעמוד על שלהם ולהיאבק, אז אני מקווה שהשינוי הזה לא יקרה. זה מנוגד למה שאני מאמינה בו כרופאה"
קרלין עובדת בבית חולים לילדים בפילדלפיה ותתגורר בגבעתיים לאחר שתעלה ארצה. גם היא עדיין לא החליטה היכן תעבוד. בינתיים היא פה, בין היתר כדי להסדיר את הרישוי שלה בישראל. "כשהחלטנו להיות ביחד, בעלי ואני הגענו לפשרה שהוא יישאר בארה"ב בהתמחות שלי, וכשנסיים נעבור לישראל", היא מספרת. "זו תמיד הייתה התוכנית שלנו. המשפחה שלי פה ושלו בישראל. זה קשוח בשבילו, אף על פי שהוא אוהב את החיים פה. לגבי ישראל, אני זוכרת שהופתעתי מאוד כשראיתי ילדים מסתובבים מחוץ לבית בשעות הערב. בפילדלפיה אני לא נותנת לילדים להסתובב מחוץ לבית כי היא קשוחה".
היא לא מתעלמת מהמצב בישראל: "אני יודעת שיש ניסיון לשנות את המערכת המשפטית והרבה מחאות כי אנשים מודאגים. אבל אני גם רואה שהישראלים יודעים לעמוד על שלהם ולהיאבק, אז אני מקווה שהשינוי הזה לא יקרה. זה מנוגד למה שאני מאמינה בו כרופאה. אם יהיו למשל הגבלות על טיפול רפואי בבני נוער טרנסים או הפלות, זה משהו שיכול להשפיע על מטופלים שלי. אני מוטרדת בעניין הזה לגבי ישראל כמו שאני מוטרדת לגבי ילדים בארה"ב. בפלורידה כרגע מנסים להגביל את האפשרות לדבר על מיניות ומגדר בבתי הספר. בכנות, אני חושבת שישראל היום ליברלית יותר מאשר כמה מדינות בארה"ב. בכל מקרה בעלי ואני הבטחנו אחד לשנייה שנעשה עלייה, אף על פי שלא קל לעזוב בית עם ילד קטן. הכנס כאן הוא חלק משמעותי בתהליך".
דור המייסדים
העולים העתידיים עוברים בין התחנות השונות ושומעים מנציגי הקופות ובתי החולים על האפשרויות שלהם בישראל. במקביל, נציגי משרד הבריאות שהגיעו לכאן בוחנים עם העולים את המסמכים והתעודות שלהם כדי לזרז את הליך הרישוי. מאז הקמת הארגון בשנת 2002, "נפש בנפש" העלה כ-800 רופאים מומחים מצפון אמריקה, אלפיים בעלי מקצועות הבריאות ובהם גם 400 אחים ואחיות.
"בשנים האחרונות משרד הבריאות משקיע מאמצים רבים כדי לתת מענה למחסור ברופאים וברופאות במערכת הבריאות", אומר ד"ר ספי מנדלוביץ', המשנה למנכ"ל משרד הבריאות. "במסגרת זו אנו פועלים בין היתר להעלות לארץ אנשי צוות רפואי. המטרה היא לשלש את מספר הרופאים העולים, כשהיעד הוא 600 בשנה. זוהי משימה לאומית שאנו רואים בה חשיבות עליונה. כמו כן אחת ממטרות הנסיעה היא גיוס עשרות עוזרי רופא. עם הכנסת המקצוע החדש לישראל הם יוכלו לממש את עלייתם, להשתלב במערכת הבריאות ולהוות את דור המייסדים של המקצוע בארץ".
לכנס שותפים גם משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל JNF-USA וההסתדרות הרפואית בישראל. "לאחר שזיהינו את הצורך הקריטי בכוח אדם איכותי למערכת הבריאות בישראל, אנו מובילים שנה נוספת את האירוע החשוב הזה", מסביר הרב יהושע פס, מייסד ומנכ"ל "נפש בנפש". "במהלך הכנס אנחנו מפגישים כוח אדם מיומן ומנוסה שיכול לתרום למערכת הבריאות בארץ בטווח הזמן המיידי. אני בטוח שהמפגש בין צמרת מערכת הבריאות ובין מאות אנשי רפואה מוכשרים מצפון אמריקה יחזק את תשתיות שירותי הבריאות במדינה שלנו ויצעיד אותן שנים רבות קדימה".
דיוויד ריין, בן 46 ממישיגן, הוא אלקטרו-פיזיקאי שהחליט גם כן לעלות ארצה בחודשים הקרובים. "כבר כילד חשבתי לחיות בישראל", הוא אומר. "אמא שלי ישראלית ותמיד הייתה לנו משפחה בארץ. הייתי מבקר כל שנה או שנתיים. שוק העבודה בישראל לאלקטרו-פיזיקאים הוא קטן ואין הרבה אפשרויות. כשדיברתי עם אנשים בבתי חולים כמו הדסה ושיבא לא היה מקום".
ריין, כמו רוב האנשים כאן, עוזב חיים נוחים מאוד. "אתה צריך להחליט מה חשוב לך, איפה אתה רוצה להיות ומה יעשה אותך מאושר", הוא מסביר. "אני הבנתי שחיים בישראל יעשו אותי מאושר. שם אני רואה את עצמי בעתיד, ושם ארגיש שאני תורם הכי הרבה לחברה. אני רוצה לעשות תרומה קטנה".
גם ריין שמע על הסערה המשפטית: "אני יודע שיש ניסיון להגביל את הכוח של בית המשפט. אני מניח שיהיו חוקים שלא ניתן יהיה לבטל. האם זה מדאיג? קשה לשפוט ממרחק אלפי קילומטרים. זה לא גרם לי להפסיק את התהליך. רופאים מחויבים לטפל בכל החולים ללא קשר לצבע, אמונה או מין. אנחנו חייבים לטפל בכולם ואסור לנו להתעלם מזכויות של אנשים".
"הפערים בשכר בין רופאים בארה"ב לישראל יכולים להגיע לפי עשרה. לכן אין ספק שהחיים בישראל מחייבים פשרה, גם בכל מה שקשור לדיור. אבל יש אמונה שדברים ישתנו ואין ספק שזה הימור"
העלייה של ריין אמנם צפויה להיות קלה יותר משום שיעבור עם כמה מבני משפחתו, אך הוא גם מודע לכך כי חלק מיהודי ארה"ב שעולים ארצה בסופו של דבר חוזרים למולדתם. "כשמישהו עושה עלייה, השאלה הרבה פעמים היא האם הוא יישאר", הוא אומר. "הציפיות והמציאות לא תמיד זהות. לאמריקאים ואנשים מצפון אמריקה יש אתגרים בעלייה. עניינים של התאקלמות, מחסום שפה ופערי תרבות, וגם קשיים כלכליים. יש דברים שאתה צריך לקבל כדי לחיות בישראל. המחיר של שקית צ'יפס בארץ הוא שמונה שקלים, בארה"ב רק שלושה. הכול כפול במחיר. גם מחיר המכוניות כפול. בנוסף, רבים מעולי ארה"ב רוצים לגור בתל אביב, ושם יוקר המחיה משמעותי יותר. במקביל, הפערים בשכר בין רופאים בארה"ב לישראל יכולים להגיע לפי עשרה. לכן אין ספק שהחיים בישראל מחייבים פשרה, גם בכל מה שקשור לדיור. אבל יש אמונה שדברים ישתנו ואין ספק שזה הימור. השאלה היא איפה אתה רואה את עצמך הכי מסופק. בסוף, היום, כסף לא קונה לך אושר. אם אתה מרוויח מיליון דולר בשנה זה לא בהכרח יעשה אותך מאושר".
אין הפתעות
על פי נתוני הסוכנות היהודית, בעשור האחרון נרשמה יציבות בכמות העולים מארה"ב. היא עומדת על 3,200 עד 3,700 בשנה, למעט שיא שנרשם בשנת 2021 של 4,600 עולים, בשל משבר הקורונה. "המגפה גרמה לעצירה קטנה בעלייה, אבל מיד אחר כך הגיע זינוק בפניות לפתיחת תיקי עלייה", מסביר רונן פוקסמן, מנהל חטיבת קליטה ותעסוקה ב"נפש בנפש". "זה כנראה המספר שנתייצב עליו בעתיד".
העלייה במקרי האנטישמיות שהופנו כלפי הקהילה היהודית בארה"ב בשנים האחרונות מהווה גם היא סיבה להתעניינות הגוברת בעלייה. "אנחנו שומעים שהגזענות והאנטישמיות מתגברות", מסביר פוקסמן. "אנשים היום הרבה פחות מתביישים להתבטא בצורה אנטישמית, בניגוד לעבר. אנחנו מזהים 90 אחוזי הישארות בשלוש השנים הראשונות לעלייה. אנחנו פועלים על פי מודל שבו תכנון מוצלח גורם לעלייה מוצלחת. כשבא לפה רופא ויודע שאני מגיש לו את כל התהליך המורכב מאוד הזה, להעביר קריירה עם כל האישורים, זה משדר לו תחושת מסוגלות. גם אם אתה עולה חדש שפונה אליי ואומר שאתה מתמחה בשימור מבנים, אני מחבר אותך עם מישהו אחר מהתחום. זה נותן להם רוגע. אנחנו נוודא שיש לך ביטוח בריאות נוסף, נוודא שאתה יודע מה זה אומר לגור בפריפריה. אם לאדם לא יהיו הפתעות והוא יידע בדיוק לאן הוא הולך וידבר עם אנשים שעשו את אותו הצעד, אז הקליטה שלו תהיה הרבה יותר מוצלחת".
פוקסמן לא מכחיש כי למחאה בישראל יש השפעה על ההתעניינות בעלייה, אך לדבריו היא אינה דרמטית. "אני חושב שהם פחות מתרגשים מזה, כי הקוטביות פה היא הרבה יותר ממוסדת", הוא אומר. "כשהתחילו ההפגנות בארץ זה היה כמעט במקביל לעלייה במספר הפיגועים. קיבלנו יותר פניות של אנשים שסיפרו שיש להם מחשבות שניות על עלייה, אבל יותר בגלל המצב הביטחוני ופחות בגלל המהפכה המשפטית".
הכותב היה אורח ארגון "נפש בנפש"
